באר משה (דנשבסקי) א קא

מהא דאיתא בגמ' (ב"ב ק"ט ע"ב) דשבטים מבזין אותו אדרבה התם מוכח שלא כדין עשו השבטים שהיו מבזין אותו וכן איתא בגמ' ב"מ (נ"ח ע"ב) שהמבזה בנו במעשה אבותיו חוטא, כדאיתא שם אם היה בן גרים כו' וגם אלעזר הכהן בעצמו לא חשש לזה שיאמרו על זרעו לעז זה, ולבד זה נראה לענ"ד שגם לפי דברי הנו"ב החשש מלעז הוא רק במעשה שאירע מחדש וכמו שאמרו בגמ' יבמות ומו"ק דומי דמתא כו' אבל לא בדבר שנתיישן וכבר נשכח הדבר, ובפרט שאין הפושע בעולם שכל זמן שהוא בעולם הלעז גדול יותר וכמו שאמרו בגמרא סנהדרין (נ"ד א') גבי תקלה וקלון שלא יאמרו זהו שנסקל פלוני ע"י הרי שכל זמן שהוא בעולם הקלון יותר גדול, והא עובדא דתשובת הרא"ש ועובדא דתשו' נו"ב בכולן היו אותן הפושעים בעולם וע"כ הלעז מתרבה ביותר משא"כ בנ"ד, וכבר כתב הט"ז (בסי' נ' באה"ע ס"ק ח') בהא דתשו' הרא"ש שאין לנו להוסיף על זה

ובדבר חשש השלישי המוזכר בתשו' נו"ב הנ"ל שהוא משום חשש עונש ר"ל דקרא כתיב פוקד עון אבות וכו' על שלשים כו' וכדמפרש בגמ' כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, ויש לחוש שמא הבנים שיצאו מזוג זה יהיו ח"ו אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם ויענשו בעון אבי אבי אמם עכת"ד, ואמנם לענ"ד נראה שגם הנו"ב לא כתב חשש זה לטעם עיקרי רק כתב להראות שזה גרוע יותר בהא מעובדא דתשו' הרא"ש, אבל מאין נקח זה מאלינו שראוי לאב לחוש לזה פן יהיו הבנים אוחזים במעשה אבותיהן ח"ו. אמנם לבד זה בעיקר הדבר בקרא דפוקד כו' יש להעיר ספק אם הוא גם על הזרע הבא מהבנות אחרי שאין מתייחסים אחרי אמם רק אחרי אביהם, וקצת ראיה לזה מהא דבאשה עוברת על דת משה שדוקא בהא שהיא מכשילתו או בעון נדרים לפי שבעון נדרים בנים מתים ר"ל, אבל בחטא שהיא בעצמה חוטאת לא, ולמה לא נאמר שגם באם היא חוטאת בנפשה בעון חייבי כריתות לשיטת רש"י שכל חייבי כריתות הוא וזרעו נכרתים, ולמה לא יהיה בזה הדין שתצא שלא בכתובה כמו בעון נדרים, וגם בשארי עוונות למה לא יחוש הבעל לבניו פן יהיו ח"ו אוחזים מעשה אמם ויענשו גם בעון אמם, אלא ודאי דקרא כתיב דוקא פוקד עון אבות ולא עון אמהות, ומעתה נילף ק"ו אם הבנים לא יענשו בעון אמם כש"כ שלא יענשו בעון אבי אמם או אבי אבי אמם דהעיקר הולך אחר מי שהזרע מתייחס אחריו

והנה מצינו אשר יהושפט מלך יהודה שהיה צדיק התחתן והשיא לבנו בת עמרי, והנה אם כי בודאי אין ללמוד בכזה משום שנוכל לומר חזי מאי סלקא ביה שהיא הרשיעה לבעלה ולבניה ואבדה לזרע המלוכה כאשר מפורש בכתוב שהיא גרמה ברשע בעלה ובניה, אך זה צ"ע אם לזה לא חשו המלכים הצדיקים אסא ויהושפט [כי הנשואים היו בחיי אסא כדאיתא בס"ע פ' י"ז לפי גי' הגר"א ז"ל] משום שחשבו המלכים הצדיקים שיחזירוה למוטב ותדבק במעשיהם ודרכיהם אך לא עלתה זה בידם, וגם לא מצינו בכתוב שתפסו אותם על כך, ורק על התחברות יהושפט בהאניות וגם במה שהלך ברמות גלעד לעזור לאחאב הוכיחו ע"ז הנביא, אך זה קשה לשיטת רש"י שכל חייבי כריתות זרעו נכרתים איך לא חשו המלכים הצדיקים להשחתת זרעם זרע המלוכה מפני שזקנם הי' עובד ע"ז שהוא מחייבי כריתות, ואם כי מצינו אשר איזו מלכים שחטאו בחייבי כריתות וגם בעריות שזה לכו"ע נידון בכרת ערירי כמו שאמרו רז"ל אמון בא על אמו כו' וזרעם הי' קיימים לדור דורים, זהו עבור הבטחת הקב"ה לדוד עבדו שכסאו יהיה נכון עד עולם וזכות של הצדיקים ממשפחת בית דוד היא שעמדה להם, אבל לכתחלה איך לא חשו הצדיקים לזרעם שלא יענשו ח"ו בעון אבי אמם ובפרט בעון חיוב כרת לשיטת רש"י, א"ו שדוקא בעון אבות או אבי אבות יב אבל לא ע"י אמהות כי לא מיקרי זרעם, ורק בעון נדרים ר"ל בזה יענשו הבנים גם בעון אמם ר"ל אבל לא בעוונות אחרים

ועתה אעיר גם בענין חשש הפגם שזהו החשש העיקרי ביותר שיש לחוש לזה מצד הכח הרע המושרש ר"ל שהחליטו חז"ל שעד דור שלישי לא נפסק הזוהמא, והנו"ב כתב שיש לחוש לזה כמו שמצינו שחז"ל אמרו שזוהמא של תרח גרם למה שיצא עשו מיצחק, ובאמת עיקר הדמיון אין מוכיח לענ"ד, כי בהני שאמרו בגמ' בתרח וגם ביתרו שיצא הפגם בדור שלישי שאחריו בכולם היו הזרע מהם כשהיו פגומים בחטאם, ולא כן הוא בעובדא של הנו"ב שהזרע נולד מאת אבי אבי הבת קודם שנתקלקל, ובחזקת כשרות אנו מעמידים לכל איש כל זמן שלא נתברר חטאו, ואמרינן השתא הוא דאיתרע, אך גם אם נאמר כפי סברת הנו"ב שמ"מ יש חשש זוהמא שאנו אומרים על הפושע הנ"ל איגלאי בהתתיה ששורש פורה ראש כו' היה תקוע בלבבו מקודם דטבא לא הוה בישא, מ"מ נראה לענ"ד שמדברי התוס' בב"ב (דף ק"י ע"ב) ד"ה אלא, שהקשו היאך הוה פינחס טפי בן טובים מיהונתן שהרי אמו דאמו דפינחס היה מיתרו ואמו דאבוה דיהונתן היתה מיתרו והתוס' אין מפרשים כשיטת רשב"ם שפינחס היה דור רחוק מיתרו יותר מיהונתן], ותירצו שיהונתן היה מצד אביו שאביו היה בן בת יתרו ופינחס היה מצד אמו, והנה בחד לישנא אמרי בגמ' שאבוה דאמו דפינחס היה מיתרו וא"כ לפ"ז נאמר שבן בת בן יתרו מיקרי בן טובים ובן בן בת יתרו לא מיקרי בן טובים והיינו טעמא שעיקר הולך אחר האב, והא דצריך שלשה דורות הוא לענין בן בן בנו, אבל לבת בנו היכא שאם הבת היא כשרה בלא פגם מסולק הזוהמא לענין שזרעה יקראו בני טובים והדבק בה קרינן ליה נתדבק בבת טובים, שהרי כן עשה אלעזר הכהן ועלתה לו לטובה שיצא לו ממנה זרע קדש פינחס הכהן, אבל היכא שהבת היא דור הראשון מן הפגום אז בבנה ובן בנה יש לחוש לפגם הזוהמא זה הנראה ברור מד' התוס', וכן נראה לענ"ד להביא סעד נכון לפי מה שהוכחתי מד' התוס' שזרע בת בנו אם אמה היא ממשפחה כשרה אין לחוש לזוהמא כלל, הנה זה מוחלט שבדור רביעי פסקא הזוהמא, וא"כ בבת גרים (בימים הקדמונים) בדור רביעי מגירותן שהיה תמיד גר וגיורת פסקא הזוהמא, ואפ"ה יש קפידא לכהנים שלא תנשא לכהונה בת גרים אליבא דר' אליעזר בן יעקב דקיי"ל כוותיה שאשה בת גרים לא תנשא לכהונה לכתחלה, ואלו בת גר וישראלית תנשא לכהונה לכתחלה, הרי לנו ראיה שבת הבאה מן הראשון שבא מן הפגום וישראלית כשירה, באותה הבת אין בה שום פגם ח"ו לענין זרעה ועדיפא גם מן דור רביעי, וזהו כמו שבררנו מד' התוס' ביסוד סברתם מאשת אלעזר הכהן אמו של פינחס שהיה אביה מיתרו ללישנא בתרא שבגמרא ואמה מיוסף נקראת בת טובים לענין זרעה שיוצא ממנה, וא"כ בעובדא דהנו"ב שהיתה בת בנו של הפוקר אין לחוש לה לומר שלא נקראת בת טובים כיון שאמה היא מכשירים שבישראל וראוי להדבק בה, כאשר כן עשה אלעזר הכהן שבודאי הלך בדרך אביו להדבק בבת טובים וכן זכה שיצא ממנו פינחס

והח"ס באה"ע בתשו' (סי' קי"ג) בעובדא דידיה שכתב שם שהפגם היה באבי אבי אביו של החתן שכתב שם שכיון שכבר הפליג שכבר פסקא זוהמא שהוא דור שלישי ואפילו מצרי ואדומי פסקה זוהמתן בדור שלישי שמותרים לבוא בקהל ד', עכ"ד. והנה אנו רואים דעתו שחשיב לדור שלישי לבד החוטא הראשון, ומצרי ואדומי נחשבים הדורות מן הגר הראשון ואחריו דור שלישי, ואמנם אם היה החתן בן בנו של הפושע היה קפידא גם לדעת הח"ס, ויש לדקדק לפי מה שבא לדמות מהיתירא של התורה במצרי ואדומי לענין פסיקת זוהמת הפגם, א"כ הא ביבמות (דף ע"ח) קאמר