באר מרדכי צח

אילו בא זה ולימד ע"ז ובא זה ולימד ע"ז שבידיו לא שטף שכיון שאמרינן שצריך לטבול כל גופו מזה מוכח שצריך שיהי' שיעור וג"כ שלא יהי' חציצה וג"כ בית הסתרים כי כאשר הצענו דברי המקנה יובן היטב שהו' ג"כ מטעם חציצ' והנה זה פשוט ששיטתו שהו' דאורייתא ואחר שהצענו אילו ההקדמות נבוא לתרץ קושי' א') כבר הבאתי בענין זה דברי התוי"ט ובאמת הם דברי הפי' המשנה שבא ידיו לגלות על בשרו שהו' מאבראי קושי' הב') יש לתרץ דהנה באמת שמה שאמרינן שבשרו מבחוץ הוא רק נלמד מידיו לא שטף ולא פשיטא ואדרב' בת"כ איתא בסי' קמ"ב לפי שנאמר ורחץ את בשרו במים יכול אף בית הסתרים וא"כ מוכח אדרב' שבשרו היינו אף בית הסתרים וע"כ קודם שדרשינן וידיו לגלות על בשרו א"כ בית הסתרים ג"כ צריך ביאת מים ואתיא לגלות וידיו לא שטף דהיינו שבית הסתרים אינו צריך שטיפה, אבל עכ"פ בשרו לגלות שצריך ראוי לביאת מים וכן קושי' הג') יתורץ בזה עיי"ש. וברצות ה' נחזור ונשנ' פיקר' דא כי עדיין לא נכנסתי לעמק יהושפט בענינים אילו והנה בענין אם שיניו או לשונו איזהו מהם בשם בית הסתרים ביותר עיין בריטב"א ובמקנה ועיין בלשון הרמב"ם בפ"א מה' ט"מ שכתב אפי' לשונו ומצד הסבר' ג"כ השניים יותר מבפנים מהלשון ודו"ק ובענין הפלאמבען יש לי ב"ה הרהורים מותרים והבאתי בס"ד פנים בהלכ' לחלק בין השינים שהם כנגד השפתים ובין השינים שהם כנגד מבפנים ובלא"ה מוסתרים ואקוה להציע בזה ראיות ברורות וסבר' עפ"י המקנה שבהך שפתחו של רבי שפתח' פיה וג"כ כיון שבעי שיהי' פתוח בעת הטביל' והו' אילו השינים כגלוי ועוד חזון למועד לבאר זה בארוכה, ובתשוב' אחת הבאתי בס"ד דברי הש"ס נדרים דף ס"ו רבי ישמעאל שן של זהב עשה לה ועי"ז נזדמן זיווג' להגון לה ואם איתא שאינו מהנכון לנשואה לישא זאת משום חציצ' האיך עשה לה, אולם יש לדחות ששן תותבות שלהם הי' אפשר לשקול אותם מהפה עיין שבת דף ס"ד במשנה שן תותבות שן של זהב (ופירש"י נותנת בלחייה ממקום אחר והוא של זהב ע"כ ולפי"ז שן תותבת הוא של זהב) רבי מתיר וחכמים אוסרין ל"א בפירש"י שן תותבת מותר לכ"ע ורק פליגי בשן של זהב ומרמב"ם בידו החזקה פי"ט ה"ו מוכח בשן תותבות נמי פליגי הגם אינו ממש כלישנא קמא וז"ל ולא בשן שמונחת בפיה במקום שן שנפל ולא בשן של זהב שמונחת על שן שחור או אדום שיש בשיניה ועיין בתפארת ישראל במשניות אות נ"ח וקושייתו ותירוצו לא הבנתי כי בכל ענין שאיתא בש"ס שבת דלמא שלפא היינו שבודאי שעושית כן מפני תועלת שיש לה בזה רק לפעמים בנשים דעתן קלות וימצא אשה שתצחוק עלי' שתראה שחסרה אסיני' וא"כ אינו ברורה בשניים דלמא שלפא לה אבל לא תמידי שיצחקו עלי' וק"ל, וא"כ אינו ראי' משם אבל פשיטא בשניים שלנו שהם חזקים בפה כיתיד שלא תמוט לא שמענו מעולם שרפרף אדם בזה משום יציאות שבת ואולם ראי' נ"ל מתוס' בכורות דף ל"ז ע"א ד"ה מה כשנפלו שיניו הו' מום באדם ולא בבהמה ובאמת אני מסתפק אם עשו לכהן שן של זהב אם נכשר לעבודה והדבר צ"ע כיון שנפסל רק משום שאינו שוה לזרעו של אהרן והאידנא כמעט רוב העולם יש להם שן של זהב וכו' וז"ל התוספות שם כשנפלה שינו כיון שהו' מום שבגלוי', ודו"ק ומדי דברי אזכיר כשיבנה ביהמ"ק בבי"א בכהן העובד עבודה אם מותר ליסע בראכבאנד משום חציצה דאיתא בש"ס זבחים דף י"ט ילבש על בשרו שלא יהי' דבר חוצץ בינו כשרו וקיימ"ל להלכה כן עיין רמב"ם פ"י מה' כלי המקדש ה"ו אם מותר וצ"ע וצריך להתיישב אז בס"ד כיון שהוה סכנ' להסירם מותר ואדרבה מקפיד שיהי' עליו ובכ"ז כיון שבדיעבד עבודתו כשיר' בגוונא זה מותר לכתחיל' והדברים ארוכים כשנזכה לגאולה לטובה אז נעיין בס"ד להלכ' למעש' אכי"ר. ועוד נלפענ"ד בענין הבלאמבען כיון שרבו המתירין אפי' האוסרים יכולם להעלם עין בזה אם יעשה בלאמבען כיון שאחר שהם בתוכו הנה הו' סכנ' להסירו וגם מהדיק ביותר ומבואר בסעיף ו' בהג"ה בשם המרדכי דאותן קליעות השערות וכו' שסכנה להסירם לא חייצי ועיין בגליון מהרש"א ד' טעמים וב' מהם הוא א) משום דמהדק טוב זב"ז הו' כבלוע ובית הסתרים דלא מטמא וכו' ב) כיון דלא מצי לגלחן מפני הסכנ' הו' רבית' והנלפענ"ד החילוק ביניהם בענין הבלאמבען שאם נאמר משום דמהדק טוב' בזה הו' כבלוע ובית הסתרים ועיין במרדכי שבועות סי' תשנ"א עיי"ש. ובאמת הנלפענ"ד בענין זה שג' חילוקים יש בדבר א') ומקפיד להסירו ב') אינו מקפיד להסירו ג') מקפיד שיהי' שם ונקוה בה' לבאר זאת בארוכ' בס"ד. והנלפענ"ד שיש בענין הזה נפק"מ בין אילו הב' טעמים בענין הבלאונבען שאם נאמר כיון דמהדק שפיר ואילו הבלאמבען ג"כ מהדקי שפיר אבל אם נאמר שהו' מטעם שסכנכ' להסירם ע"כ הי' מקום לומר שאסור לעשותם כי עשיי' הו' באיסור ובכ"ז כי שרבו המתירין בזה אפי' האוסר יש לו להעלם עין ואח"כ כאשר שכבר נעשה הבלאמבען כיון שהו' סכנ' להסירם אינו חוצץ ועיינתי בענין זה בשו"ת אמרי אש סי' ע"ה וסי' ע"ו ועיין בלו"ש אות ס' שהם דברו מענין שן תותבות והביא בשם שו"ת ג"ט דאם יש צער להסיר' אין צריך להסיר' והביא בענין שנסתם בשעוה ועופרת אין להקל עיי"ש ולהנ"ל הי' מקום להתיר ובפרט בלאמבען שלנו דמהדק שפיר וג"כ סכנ' להסירם ודו"ק וראיתי בשו"ת אמרי אש זי"ע בסי' ע"ה בד"ה שהסכים להרב השואל ז"ל שהו' ההיתר משום שהו' מיעוט המקפיד נרא' נכון וכו' מעתה בשן ההוא שאינו מקפדת להסיר' בשום זמן אדרב' מקפדת שלא להסיר' הו' וודאי מיעוט שאינו מקפיד עכ"ל דבר גדול דיבר רבינו שכיון שאדרב' מקפדת שלא להסיר' הו' בכלל אינו מקפיד – ונוכל לומר חזי מה עמא דבר שנהגו להתיר ועיין בדרכי תשוב' ס"ק ע"ה וע"ו וטהרת ישראל סעיף פ"ז עד סעיף צ"א ובתשוב' ביארתי בס"ד בארוכה דעתי הפעוטות להלכ' עפ"י מי הנדה מהד"ק סי"א וק"ל. אמרתי להציע בענין אם במקפדת שלא להסיר' אם הוא בכלל מקפדת או לא וזה החלי בעזר צורי וגואלי. ז"ל הרמב"ם בפ"א הי"ב מהל' מקואות דבר תורה אם הי' דבר החוצץ וכו' והוא שיקפיד עליו ורוצה להסירו (הרי שמקפיד פירושו שרוצה להעבירו) אבל אם אינו מקפיד עליו ולא שם אותו על לב בין עבר בין לא עבר אינו חוצץ וכו' עכ"ל הרי מפורש אינו מקפיד פירושו שאינו שם על לב ע"כ אני שואל אם מקפיד עליו שיהי' שם מה דינו ואם נאמר שהו' דינו כאינו מקפיד הי' מקום עט"י לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ב ה"ב דם שנסרך בבשר אפי' לח חוצץ מובא בשו"ע סעיף ט"ז ועיי"ש בש"ך וס"ט ס"ק נ"ב והקש' הסמ"ג מהסוגיא דשבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכבותיהם בדם אלמא לח אינו חוצץ ועיי"ש בכ"מ ולהנ"ל אדרב' הי' מקום לומר כיון שמקפדת ושבח הוא להם ע"כ אינו חוצץ ועיין שבו"י ח"א סי' ס"ט