באר מרדכי צג

מצד מצוה שאני ואמרינן אפי' חזקה דתלי' במעשה הוה חזקה ויש להעמיס זאת בדברי הטו"ז דיש איסור לאשה לעמוד בימי טומאת' וכו' דטבילה בזמנ' וע"ז סומך הבעל דודאי עשת' כדין והבן. והנה הב"ח עמד למגן לשיטת ר"ת שאין מדברי הירושלמי הנ"ל ראיי [שטב"מ] די"ל דמ"ה אסור לה לעמוד בימי טומאת' דשמא יבא בעלה עלי' והטו"ז כ' לתרץ [שיטת ר"ח] כיון ששם מיירי בכל גוונא אפי' אם הית' סבור' שלא יבא באותו זמן וא"כ מוכח שהו' משום שטביל' בזמנו מצוה עיי"ש היטב בטו"ז אולם הב"ח בספרו כ' וז"ל דוודאי תטבול כל היכא שאפשר לה לטבול שמא יבוא "הבעל פתאום לביתו" ויהי' מחשב ימי וסת' ויבוא עלי' עכ"ל וא"כ מה בכך שהיא סברה שלא יבוא לביתו בכ"ז יש לה לטבול אפי' בגוונא שהיא סבר' בודאי שלא יבוא לביתו משום שמא יבוא פתאום ודו"ק [בדפוס ווילנא החדש אתי' הגירסא בטו"ז אלא דר"ח סבירא לי' טביל' בזמנו לאו מצוה צ"ל ר"ת ופשוט] ומידי עסקי בענינים אילו: נשאלתי א) באשה שהית' זמן טבילת' בליל ש"ק והי' יום המעונן ובביה"כ אמרו ברכו והאשה הממונ' על הטביל' אמר' להאש' הנ"ל שלא תטבול כי אצלה ספק וקרוב לודאי שאינו לילה גמור והאש' הנ"ל סוררת ולא שמע' בקול' וירד' לטבול באמר' שהו' ליל' מה דינה א) אם צריכה טביל' שנית ב) וג"כ אם יש להתיר הטביל' שנית בליל ש"ק ג) או צריכ' להמתין עד אור ליום ב' כי במקום שאסור לטבול בליל ש"ק גם גם למוש"ק אסור' לטבול כמבואר בהג"ה והשאלה הית' בגונ' שעדיין לא שמשה עם בעל' ואני שואל ד) בגונ' זה ששמש' עם בעל' ה) אם יש להתיר בו לטבול ביום ו) או שנלפענ"ד למציא' שתטבול בטביל' שנית בלא כונה ועיין בסי' קצ"ח סעיף מ"ח כאשר נבאר בס"ד] תשובה ונציע בזה הנלפענ"ד בס"ד [איתא בס' חמודי דניאל מובא בפ"ת ס"ק י"ג] אם הוא יום המעונן וכדומה יש ספק אם טבל' ביום או' בליל' או שטבל' בין השמשות אינו צריכ' להחמיר ולטבול שנית ובאמת לא זכיתי להבין דעת קדשו בעו"ה דהנה זה הסכמת רוב הפוסקים שצריכ' טביל' שנית ועיין באר הטיב בסוף הסי' שהסכמת רוב הפוסקים שביום ז' צריכ' טביל' שנית ועוד יותר דהנה מבואר בש"ך סי' ק"י בכללי ס"ס אות כ' באיתחזק איסורי לא אמרינן ספק דרבנן להקל והכא איתחזק איסור טומאת נדה ג"כ איקבע חזקת יום ועיין בסי' קפ"ד בש"ך ס"ק י"ד שדעת הש"ך להחזיק איסור על ביאת הוסת ומכ"ש הכא שהו' כבר בחזקת איסו' [וע' בגליון מהרש"א בסי' ק"י עיי"ש היטב] ועיין בפ"ת סימן קצ"ח ס"ק ט"ז] וי"ל כיון שדעת השו"ע שעלת' לה טביל' והגם שהסכמת רוב הפוסקים שצריכה טבילה שנית דייקא ביום ולא בביה"ש וג"כ יש מקום לומר כיון שהו' חד לגבי' חד באיתחזק איסורי ובפרט שהאש' שממונת על בית הטביל' הימניהו בזה (ועיין בשו"ת שיבת ציון סי' כ"ז ועי' בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד חלק יו"ד סי' י"א עיי"ש) וא"כ יש מקום לומר שצריכה טביל' שנית שכיון שעברה על דברי הבלנית וק"ל, ולכאור' לפום רהיט' הי' מקום לקנס' שלא תטבול שנית עד יום א' אולם כד מעיינת שפיר ודייקת תרא' שצריכ' טביל' שנית בליל ש"ק כי הי' חל ליל טבילת' אז וא"כ היא מותרת לטבול בליל שבת וע"כ ממנ"פ אם טביל' ראשונ' הית' אחר צאת הכוכבים א"כ אין בזה תיקוני גברא וטהור' היא כי עיקרי האיסור הוא משום מתקן ובזה אין בו מתקן ואם הית' קודם בהש"מ וצאת הכוכבים וא"כ בטביל' בזמנה משום מצות עונה מתירין ומותרת לטבול בליל שבת. ועיין ש"ך ס"ק א' בשם תשו' מהר"ם לובלין] אולם יש לומר שעוד עדיף יותר כי שם הו' הטביל' בזמן הראוי' וא"כ בודאי כבר טבלה בשבת ויש בו משום איסור רחיצה בשבת אם הטבילה הראשונ' הית' כהוגן משא"כ הכא יש צד וכאשר אמרנו שהבלנית ממונת ע"ז והיא נאמנת לא הו' שם טבילה בשבת ודיי שקנסו אות' שצריכה טבילה שנית ולא לבטל מצות עונה ב' ימים והבן ובפרט שבעלה לא פשע בזה וטובי' חטא וזינגוד מינגד וק"ל. ובעיקר דברי המהר"ם לובלין יש בו לעיין הלא פושעת במה שלא בדקה כראיי' וצ"ל שלכלוך תחת הצפורן אפי' בבדיקה שכיח טובא וק"ל ופשוט שכוונת הש"ך במה שכ' וה"ה כל ספק אם טבלה כראוי הו' ג"כ בגוונא שלא הי' ע"י פשיעתה משא"כ אם פשעה בו לא ואפי' דומיא דיולדת שהמתינ' ברצונה לפי שאין בה כח הרבה [ועיין בטו"ז] הרי דוקא בגוונא שהית' יכולה לטבול מקודם אלא שרצת' לחזק כוחה יותר אבל אם מחמת חולשה לא יכלה בשום אופן לטבול מקודם הו' אונס גמור וכן מוכח לישנ' דת"ה לפי שאין בה כח הרבה ואח"כ כ' אם לא הי' אפשר לה מקודם כגון ע"י אונס משמע שבתחיל' לא הו' אונס ודו"ק ועיין בפתחי תשו' בס"ק ג' בשם לבושי שרד כגון בחולי קצת או איזהו כאב באברי' והמים מזיק לה התיר בליל ש"ק משמע שהאוסרים דייקא אם הוא רק מחמת התרשלות גמור ודו"ק ובעיקר הענין אפי' אם הבעל אינו מקפיד ואינו רוצה בשום אופן לקיים מצות עונה אז מחמת חולי ואונס שנתווה בו בכ"ז נ"ל שצריכה טבילה שנית בליל ש"ק. כאשר אגיד בס"ד דהנה כיון שהבלנית אמרה שלא תרד למקוה והיא נאמנת וע"כ לפענ"ד ברור שצריכה טבילה שנית עפ"י הדין שקיימ"ל כש"ך שביום ז' לא עלתה לה טבילה ועיין במחצית השקל בש"ך ס"ק ו' בסופו עיי"ש דהנה כיון שתהי' עם בעלה אפי' אם לא שמשה מטתה בכ"ז יש בו לעז גדול כמבואר בתשו' מהר"ם לובלין מובא בש"ך ס"ק כ"ה שאפי' אם לא נזדקקה לבעלה מהיי"ט שלא להוציא לעז העלה שלא תטבול שנית וק"ו ובן בנו של ק"ו בגוונא זה כיון שמצרכי' אות' טביל' שנית שתטבול בליל שבת שנית כי אז הוי רק כמו כל ספק בטביל' שמותרת וכאן נמי מותר כמבואר בש"ך בסי' קצ"ז ס"ק א' ועדיף יותר כי יש צד לומר שלא טבל' כלל עדיין בשבת והבן ועוד הכא שנחמיר בחומרא דאתי' לידי קולא גדולה שתטבול רק אחר ימי השבת ותשה' עם בעל' [ויש לחוש לדבר עבירה כי אצלה הוה התיר' כי סוברת שהו' לילה] ואח"כ תטבול אחר שכבר שמשה עם בעלה והבן אלא ברור שתטבול בליל ש"ק שנית והנה הי' נלפענ"ד כי יש בו חילוק גדול בין אם האשה אומרת עדיין כמקדמת דינא שהו' ודאי לילה או לא כעין המבואר בתשו' מאהבי סי' ע"ט מובא בפתחי תשו' סימן קצ"ו ס"ק י"ז אבר נחמתי בסברה זו כאמור כיון שכאן אמרה הבלנית שלא הו' לילה ודו"ק אולם אני מסתפק ושואל בגוונא ששמשה עם בעלה אם צריכה טבילה שנית כי לפענ"ד בס"ד כאמור מדיני צריכה טבילה שנית אפי' אם ברור לה שהוה לילה כי הבלנית ממונת על זה כאמור ובכ"ז כדי שלא להוציא לעז על בני' נלפענ"ד בס"ד שתטבול ביום דהנה האידנא כיון שאין טובלין ביום משום סרך בתה [ובאמת מעולם לא הבנתי בעו"ה גזירה זו הלא