באר מרדכי צב

ביו"ד סי' צ"ח] ויש מקום לומר שיזלזלו בדיני דרבנן וחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, *) ע"כ הגם שא"א בזמנו ממש לטבול בכ"ז כאשר יגיע זמנו שיהי' אפשר לטבול יטבול ודו"ק בס"ד דשיטת ר"ח שס"ל שנוהג גם האידנא וג"כ כל שעת' ושעת' זמנו הוא ושיטת ר"ת ור"י [ורש"י בפי' התורה] שאינו נוהג האידנא והעיקר הי' בזמן שטהרות נוהגין ודו"ק. *) עיין כללין סי' - ק"מ - תרס"א. ונחזור לענין ראשון במקור וטעם של טביל' בזמנה מצו' רש"י במסכת שבת כ' שנלמד מקראי והי' לפנות ערב ירחץ במים ור"י בתוס' ביצה כתבו שהטעם שלא לטמאות טהרות [עיין בלשון רש"י תענית דף י"ג] ובאמת טעמא בעי להבין מנ"ל לרש"י זי"ע במסכת שבת דף קכ"א אליבא דר' יוסי שטביל' בזמנ' מצוה הוא נלמד מקרא דלפנות ערב האיר ה' עיני שעמקו מחשבות רש"י זי"ע. ואציע בזה דהנה איתא במסכת נזיר דף ס"ו בענין דשכבת זרע של זב מטמא' ומסיק שם אלא תנאי היא [בענין אי ראה ש"ז אחר שהוחזק בזיבה אי מטמא' במשא] דתניא ש"ז של זב מטמא במשא כל מעל"ת ר' יוסי אומר יומו במאי קמפלגי בדשמואל דשמואל רמי כתיב כי יהי' בך איש אשר לא טהור מקרה לילה וכתיב לפנות ערב מ"ד מעל"ת דייק "לפנות" ערב ואידך דייק "מקרה לילה" מ"ד מלפנות ערב הכתיב מקר' לילה א"ל אורחי' דקרי למתיא בלילה, ותמוה מה שלא הקש' הש"ס למ"ד מקר' לילה והא כתיב לפנות ערב וכבר עמדו בזה התוס' וכ' ונרא' דאידך [ר"י] דורש לפנות ערב כדדרשינן בספרי דקרי פוטר בזיבה של אחרי' כל מעל"ת ועיין בתו"ט זבין פ"ב מ"ג ד"ה ר"י שר"י פוטר רק עד יומו עיין בס' אורח מישור בזה שתי' דתרי ר"י הו' כסוגי' דשבת דף קכ"א הנ"ל. והנלפענ"ד דהנה י"ל דר"י לשיטתו דכיון שס"ל טביל' בזמנו מצוה וא"כ אתי' לפנות ערב שצריך לטבול מיד בליל' בזמנו וא"כ לר"י שדריש מקר' ליל' שמטמא רק ביומו. - לא קשי' לפנות ערב למאי כי אתי' לטבילה בזמנו מצוה ומה שלא הקש' כן הש"ס כי יוכל לתרץ כן רק לר"י שס"ל טביל' בזמנו מצוה ולפי"ז לשיטתם ת"ק שס"ל שכבת זרע של זב מטמא' מעל"ת ס"ל טביל' בזמנו לאו מצו' וא"כ לפנות ערב אתי' שיטמא' מעל"ת ומקרה ליל' אורחי' דקרי למתיא בליל' משא"כ לר"י שקשי' מאי אתי' לפנות ערב הוא לטביל' בזמנו מצוה א"כ דברי חכמים כדרבונות ששיטה זו שייך בענין אי זב מטמא בש"ז מעל"ת או ביומו. וי"ל מדלא הקש' הש"ס ומתרץ כן משום שי"ל שמכאן יש הוכחה לר"ת דסוגי' הש"ס בנזיר שטביל' בזמנו לאו מצוה מדלא הקש' ומתרץ כן לר"י וזה בה"י קרוב לאמת ברוך אתה ה' המאיר עיניים. ומסתמא הוא בספרי או בתוספתא אשר בעו"ה כעת נעלמו ממני לידע נתיבות מאור עינינו וד' הטוב יאיר עיני אכי"ר. ובזה יופתח לנו שערי אורה להבין בס"ד דברי רש"י בביאורו לתורה מקר' ליל' דיבר הכתוב ההווה [דברים סי' כ"ג י"א] ובפסוק י"ב פי' והי' לפנות ערב סמוך להעריב שמשו יטבול שאינו טהור בלא הערב שמש עכ"ל והנלפענ"ד שרש"י זי"ע לשיטתו דכיון שפי' שמקרא ליל' דיבר הכתוב בהוו' והוא דלא כר"י אלא דש"ז של זב מטמא' מעל"ת ודריש מלפנות ערב [וקשי' מקר' לילה ואתי' שדיבר הכתוב בהוו'] משא"כ לר"י דריש לפנות ערב לטביל' בזמנו מצו' (כפי' רש"י שבת דף ק"כ עיי"ש) אבל לת"ק שחולק על ר"י וס"ל שלאו מצו' ואתי' "מדרש הקרא" דלפנות ערב שמטמא' מעל"ת כסוגי' דנזיר ואתי' ג"כ "פשוטתו דקרא" שרק עצה טובה קמ"ל ותרתי ש"מ ועיין בר"ש פ"ב דזבין בסופו במ"ג עיי"ש שספרי הו' אסמכתא או שתרתי ש"מ וכאן נמי יותר נרא' למאור עינינו זי"ע שיטת החולק על ר"י ונקיט מה שכתב במסכת שבת דף קכ"א למ"ד טבילת בזמנו לאו מצוה ודו"ק כי דרך רש"י זי"ע בפי' התור' להביא הדרש' הפשוט' ודו"ק. - ויהי' המורה [רש"י] זי"ע לשיטתו ויקרא [י"א ל"ה] וטמאים יהי' לכם שלא תאמר מצוה אני לנותצם ת"ל טמאים יהי' לכם שאם רצה לקיימן בטומאתן רשאי עכ"ל ומקורו מספרא עיין ק"א ומלבי"ם וכבר הבאתי לעיל בשם הפנ"י להוכיח מכאן שבכולם לא אמרינן טביל' בזמנו מצוה אולם הערוך לנר וגם אני בעניי החזקתי במעילו להצדיק דברי רבינו מהרש"א שאם טבילה בזמנו מצו' גם בכלים כן הוא ועפ"י האמור בס"ד שהוכחנו שמאור עינינו בחר בפירושו עה"ת כמ"ד טבילה בזמנו לאו מצוה, ע"כ שפיר העתיק הך דספרא שלא יהי' טביל' בזמנו מצו' בכלים כי מצד הסבר' מ"ש אדם וכלים וק"ל ועתה נ"ל בס"ד לתרץ שיטת הסוברים שס"ל שגם בכלים טבילה בזמנו מצו' וספר' הנ"ל וי"ל כמו שביאור המלבי"ם שהוכחת הספרא שאם רצה להשהותן בטומאתן שרשאי דא"כ למה אמר קרא טמאים יהי' הלא יתצם בהכרח ולא יהיו טמאים וע"כ פי' יותץ אם רוצה לטהרו: וטמאים יהי' אם לא ירצה לנתצם ע"כ ויש לדרוש טעמא דקרא ונ"ל בס"ד דהנה כתיב תנור וכריים יותץ ונתיצה שייך בדבר המחובר *) עיין כלים פ"ה מ"א ברע"ב ותוי"ט ומלבי"ם בקרא יותץ סי' קמ"א ועיין ש"ס שבת דף קכ"ה וא"כ י"ל דוקא באדם דנייד ועיין ש"ס נזיר וג"כ כלים המטלטלים א"כ יש לחוש שיכשלו בו משא"כ זהו קבוע אין לחוש בו, ובזה אדרוש סמוכים כמין חומר בספרא יותץ את שיש לו נתיצה דהיינו שמיירי בתנור המחובר וע"כ דרש אח"כ יותץ יכול יתצם ודאי ת"ל טמאים שאם רצה לקיימם בטומאתם, כי בגוונא זה כי יעשה סימנים שלא יקרבו לשם והוא כפתור ופרח בס"ד ודו"ק. *) עיין שד"ח ערך נתיצה. ואציע בזה השייך לדברי השו"ע בסי' זה. עיין בטו"ז ס"ק ג' שהביא דברי הטור שכ' ראי' "שטביל' בזמנו מצוה" מדברי הירושלמי דאמר אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסת' ובא עלי' הדא אמרה שאסור' לאשה לעמוד בימי טומאת' ואני מסתפק ושואל הנה רובא וחזק' רובא עדיף ורובא דתלי' במעש' לא הו' רוב ועיין בכורות דף כ' ותמוה היאך מותר לבעל לבוא עלי' דלמא לא עשת' מה שחיוב' רמי' עלי' כיון שתלי' במעש' שטבל' ובפרט בהוחזק באיסור נדה וצ"ע טובא ובפרט עיקר הענין צ"ע אי סמכינן אחזקה במקום חיוב כרת [ועיין פרמ"ג בפתיחה לה' טריפות בד"ה וראיתי להפמ"א עיי"ש] וג"כ חזקה שאפשר לברר לא סמכינן אחזקה ואפי' על רוב לא סמכינן וכ"ש אחזקה ועיין מג"א סימן ח' ועיין תל"ז ודו"ק ועיין ביו"ד סימן קפ"ד וי"ל דהנה כ' רבותינו בעלי הכללים שהא דאמרינן רובא וחזק' רובא עדיף היינו דוקא בחזקה דאתי' מכח רוב אבל מה דלא אתי' מכח רוב לא וחזק' עדיף והכא כיון שטביל' בזמנו מצוה [והו' חיוב גמור לעיכובי ג"כ ומזה ג"כ נפשוט ספיקו של הב"י הנ"ל] כנלפענ"ד כלל חדש ועלי' דידי' רמי' לטבול שאני וסמכינן אפי' אחזק' דתלי' במעש' שכיון שמחמת מצוה חיוב רמי' עלי' שאני ודו"ק כי הוא ענין חדש כי לא מצאתי בספרן של אחרונים להסתפק לענין חזקה דתלי' במעש' וכן מזה ג"כ מוכח שבמצו' שאם חיוב' רמי' עלי'