באר מרדכי צא

שצריך ימים לטהרתו שתהי' הטבילה בסוף מנין הימים גם בכלים אמרינן כן ולכן הדין עם מהרש"א עכ"ל והנלפענ"ד כמו במדבר שאמרה תורה ולפנות ערב יבוא אל המחנה שלא יהי' מובדל ממחנ' שכינה דהיינו שהטומ' מזיק לנפש כי חצונים מתדבקים בו כן בכלי שנטמא ג"כ מתדבקים חיצונים וג"כ יש לחוש לתקלה כי ידים עסקניות הם וישכח ויטמא הכל ולא יזכור שנגע ויכשלו בו בני אדם כמו שקיימ"ל להלכה שדבר האסור אסור למכרו לעכו"ם גזירה שמא ימכרנו לישראל משום מכשול כמו שביארתי בתשוב' אחת בס"ד להרבה שיטות שהוא דאוריית' מכ"ש בזה בטומאה שהוא נגיעה וא"כ אין חילוק בין אדם לכלים והה"כ שהביא ראי' דסקיא שמצוה מיד לנתוץ ע"כ השמיענו בגונא שלא יבוא מכשול א"צ לנתוץ מיד אבל לזמן מרובה חיישינן לתקלה כמו שאסור להשהות ספק טריפ' י"ב חידש דחיישינן לתקלה ה"ה בזה ואכמ"ל ונכונים דברי מהרש"א ואין קושי' מת"כ הנ"ל ודו"ק היטב בזה והנה זה אחשוב למותר להרחיב הדיבור בפלוגת' ר"ח ור"ת אי טבילה בזמנו מצוה אולם התוס' ביצה דף י"ח כתבו בד"ה כל חייבי שהשתא שכל טבילות שנשותינו טובלות היינו טבילה שלא בזמנו שהם סופרת ז' נקיים מספק זבות אין טובלות בט' באב ויוה"כ ולכאור' טעמ' בעי להבין שיטת ר"ח שס"ל שג"כ השתא טבילה בזמנו מצוה הכא לא שייך עתה ענין טבילה בזמנו מצוה עיי"ש היטב (ועיין במג"א סי' תקס"ח לענין פדיון הבן אי עבר זמנו שם ליכא מצוה להקדים ובשו"ת הארכתי בזה בס"ד) וי"ל דהנה המ"ל נסתפק בריש פ"ז מהל' תרומות גבי אוכל תרומה טמאה מדרבנן בטומאת הגוף אי חשיבה מחוללת ועומדת מחמת הטומאה דרבנן או נימא כיון דמדאורייתא טהור' היא האוכלו בטומאת הגוף חייב עיי"ש [ועיין בשו"ת שיבת ציון סי' ט"ז] ועיין שד"ח מערכת מ"ם כלל נ"ט ומערכת חמץ ומצה סי' י"ד אות י"ז ועיין מערכת ריש אות ד'] ופליאה נשגבה בעיני שלא הזכירו דברי התוס' ברכות דף י"א ע"א ד"ה תני כמבואר בפסקי תוס' שם בסי' כ"ו לא עשה ולא כלום מן התורה ויש לדקדק על סייג שהוסיפו חכמים על כל המצוה בלא תוספות שהוסיפו חכמים הו' כאילו לא קיים כלום עיי"ש וכן מבואר בתוס' סוכה דף ג' ד"ה דאמר לך [ובמק"א העירותי בזה בס"ד] והגם שיש מקום לחלק בין קיום מצוה שצריך להיות בשלימות משא"כ בזה בכ"ז יש לעורר בו וא"כ זה גופי' הו' שיטת ר"ח הגם שהאידנא הו' ספק זבות ובלאו"ה לא הו' בזמנו מ"מ הו' מעוכב משום המצו' דרבנן א"כ זה גופ' זמנו הוא [ולא ס"ל כדברי התוס' דמסכת ביצה הנ"ל] וא"כ מזה גופי' יש מקום לומר בגוונא שהו' מעוכב באונס גמור כשיעבור האונס אז ג"כ זמנו הוא כי זיל בתר טעמ' דטבילה בזמנו כמו שכתב רש"י תענית [דף י"ב ד"ה כל] מצוה שממהר לטהר עצמו עכ"ל וזה לא הי' יכול למהר לטהר עצמו ועוד יותר היה מקום לומר לשיטת ר"ח אפי' אם מחמת התרשלות לא טבל בזמנו בכ"ז גם האידנא כל שעת' ושעת' זמנו הוא כי י"ל שזה אינו דומה לאכילת מצה שמי שלא אכל בלילי פסח כזית מצה לא יוכל להשלים אחר עבור ימי פסח וכהנ' משא"כ הכא הוה הטעם שלא להשהות הטומא' וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום בש"ס ברכות דף נ"א ועיין להלן בסי' ר' בספרי זה בס"ד בביאור דברי הש"ס שם ועוד נלפענ"ד עפ"י דברי הישועת יעקב בסי' קצ"ו שהבאתיו שם כאשר השריש שבדבר שיש בו דאורייתא ודרבנן ביחד אם לא יצא ידי דרבנן גם דאורייתא לא יצא ועפ"י מה שהעלה שם שבנדה בעי שימור ואם אין שימור הראוי הוה נדה או זבה דאורייתא ועכ"פ מידי ספק דאורייתא לא יצא וכיון שכל חמרותינו שנהגו בנות ישראל וכו' משום זהירות וקיום התורה א"כ אז הוה זמנו ודו"ק כנלפענ"ד בס"ד עומק וביאור שיטת ר"ח [ועיין בב"י סי' קצ"ז ד"ה הלכך] ובב"ח ד"ה ור"ח פסק ועיין בשמלה סי' קצ"ז בס"ק ב' ד"ה ולא אמנע וי"ל שזה תולה שאם נלמד מקרא דכפנות ערב והיה אז מצות' ואח"כ כבר עבר זמנו ודו"ק כי זה רעיון נשגב בס"ד אולם לפי"ז יש לעיין בסברת ר"ת וראייתו במסכת יומא דף ח' שכתבו שהרי מעשים בכל יום שאין כך טובלת בזמנו ותמוה הלא הוה כן תקנת חז"ל וכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן וצ"ע [ובפרט כאשר נדבר להלן בס"ד בגוף התקנה]. ונלפענ"ד בס"ד דבר חדש שלא הקדמנו שם מחבר וכותב בכונת ר"ת שהולך לשיטתו וכן ר"ח ג"כ לשיטתו. איתא בש"ס מסכת שבת דף י"ג במעשה באותו חלמיד ששאל לו אליהו ועיין שם בתוס' בד"ה בימי ליבונך מנה אצלך [שיטת רש"י ור"ח שיש קצת חילוק בין ימי ליבונה לימי נדותה] ור"ת פי' שהיו רגילים לטבול שני טבילות אחת לסוף שבעה לראיי' שהיא טהור' מדאורייתא בהך טביל' ואחת לסוף ימי ליבון לכך הי' מקיל איתו האיש עכ"ל דבר גדול דיבר האדון רבינו תם זי"ע וא"כ זה גופי' כונת ר"ת בקושייתו שאם איתא דטבילה בזמנו מצוה הי' מהנכון שגם האידנא יטבלו לסוף ז' לרייאת' כעיקר דת של תורה כמקדמת דינא ולבעלה יתקינו שיטבלו שנית ומדלא נוהגין כן מוכח שטבילה בזמנו אין מצוה א"כ לפי"ז קמה ונצבה שיטת ר"ת וזה ביאור תמיהת התוס' במסכת נדה על פסק ר"ח (דטב"מ) ומעשים בכל יום שאין אשה טובלת בזמן טבילת נדה ולא בזמן טבילת שומרת יום כנגד יום וזבה וכו' כונת ר"ת זי"ע לשיטתו כיון שהאידנא אין נוהגין ב' טבילות ומדלא תיקנו כן ש"מ שסוגי' דעלמא שטביל' בזמנ' לאו מצוה וזה ג"כ כונת התוס' דנשותינו טובלת טבילה שלא בזמנו בסוף ז' של ספירה [הגם שכן הו' תקנת חז"ל] מ"מ הי' לתקן ב' טבילות זה שיטת ר"ת משא"כ "שיטת ר"ח שהוא שם כפי' רש"י" שהו' קצת קולא יותר במי ליבונה עיי"ש משום דלא ס"ל כר"ת שיהי' תקנה ומנהג בזה לטבול ב' טבילות כי יש מקום שיבוא עי"ז תקלה [וכעין המבואר בסי' קפ"ג לענין טבילת בתולות] וכאשר ראינו באמת לפי' פי' ר"ת שאותו תלמיד נכשל בו וא"כ הי' כאילו לא אפשר לטבול בסוף ז' לנדת' וע"כ אז זמנו הוא ודו"ק היטב והוא כפתור ופרח בס"ד. ושיטת הר"י ג"כ כר"ת ועיקר סברת ר"ת שהוא מהיי"ט גופי' מדוע לא תשאר זה התקרה גם האידנא נלפענ"ד מבואר בדברי הר"י בביצה הנ"ל בסופו דדוקא הם שהיו עסוקים בטהרות הי' צריך לטבול מיד שלא יטמאו הטהרות משא"כ האידנא שהטבילה אינו בא. אלא לבעלה ועיין בתוס' נדה דף ס"ח דיה הא אפשר [וזה ג"כ פסק הלכה בשו"ע כאשר ביארנו בס"ד. ועיין בב"י סי' תקנ"ד באו"ח] היוצא לנו מזה לשיטת ר"ח נוהג האידנא אולם רוב הפוסקים ר"ת ור"י וכן רש"י בפי' התורה ס"ל שאינו נוהג האידנא ולשיטת ר"ח ג"כ הגם שלא טבלה טבילה ראשונה בזמנה כי היה לה לטבול בסוף ימי נידות' הגם שלא תטהר לבעלה רק שנטבול בזמנה ובכ"ז לא נהגו כן: כי א"א כי לידע האידנא ולכון כעיקר דת של תורה אי אפשר והוה בכלל ספק לכל העולם [ועיין