באר מרדכי פט

ראוי להיות שו"ב אילו דברי קדשו שהם כגחלי אש וכאמור כאשר ראינו ר' ברכי' הנ"ל, שהוא לשיטתו שבן אשה המצרית תהלוכתו להיות מלגלג על כבודו וביקש בעצמו מהעם הנאספים לעשות עמו צדקה ולא ע"י שליח ועלה ונתגל' במידת החסד ע"כ חשב במחשבתו הקדוש' אם לא ידעו האמת שהוא ממזר איזי יכשלו בו בני אדם ולא יוכל לחיות כי זהו הטעם שבממזר ידוע לא יכשלו בו בני אדם וחי' יחי' ולא יהי' מעשה הצדקה שלו' בשלימות ע"כ זהו טובתו והבן היטב גודל קדשת הראשונים שמסר נפשו להיות מבזה אותו אבל תוכו רצוף אהב' ליתן לו חיות שחיו יחי'. היוצא לנו מאמור בן המצרית על הכלל כולו יצא והי' מלגלג על כל מצות התורה כן הממזר "כשמגיע לפסוק" לא יבוא ממזר בקהל ד' נחפז ר"ל כואב לו ואינו כותב האזכר' לשמ' הכונה כל אזכרות דאם הי' הכונה רק על "אזכר' זו' הול"ל אזכרתו" אלא כל האזכרות לא יכתוב והיא דבר מובן מאוד כיון שהורגל זהו השם שלא לקדש זהו גופי' כואב לו וכמו בן המצרית שמלגלג על לחם הפנים כן זה הממזר לא יהי' מקדש שמות אחרים ושם של ממזר לא יקדש ואדרב' יתחיל שלא לקדש שמות אחרים כדי שלא יהי' לבו כואב כאשר יבוא לענין שצר כו והבן, ולבושו של ק"ז כתלג חוור שהעתיק דברי המרדכי וזכותם יגין עלינו כי תרצתי דבריהם בדרך אמת בס"ד ועתה נבוא למה שהתחלנו אם לקרות לעוברי עבירה י"ל כמו שאיתא בשו"ע שמומר פסול לכתוב ס"ת, קריאתו הוא נתינתה לנו, וכל הפסולין לכתבו פסולין לקרותם אולי על זה יסובב כונת הפרמ"ג שם בסי' רפ"ב אבל במיעוט ידיעתי לא מצאתי מפורש שעובר עבירה יהי' פסול לעלות לתור', וז"ל שער אפרים ש"א סי' כ"ד [בהביאו דברי הס"ח הנ"ל, וחידוש שלא זכר בפתחי שערים רק דברי כנה"ג וא"ר בסי' רפ"ב ולא דברי המג"א בסס"י קכ"ט, וגם הפרמ"ג זי"ע לא זכרו] וכן החשוד על עריות בפי העולם ואינו ברור אין לקרותו לפרש' עריות אבל אם ידוע שבא על הערו' ועדיין לא חזר בתשוב' אם אין לחוש לתקלה או קטט' יכולין לקרותו שאם יתבייש אפשר שיעשה תשוב' עי"ז [ועיין פתחי שערים שם ובתשוב' בס"ד ביארתי עניני מוטב יהי' שוגגין] ומי שהוא חשוד לעבירות מותר לקרותו אם לא שהוא מפורסם כבעל עביר' שעושה בפרסיא ולא ידע עוד בושת או מי שמלגלג על דברי חכמים ורגיל לדבר דברי אפיקורסות כיון שהוא ממכחשי התור' בפרסיא אין זה מברך אלא מנאץ עכ"ל ולא הראה לנו מקורו וגם לא זכר דברי פרמ"ג בסי' רפ"ב הנ"ל ומהך דאית' דממזר מותר לעלות לתור' שזכרנו מוכח לכאור' שקריאתו אינו דומה לכתיבת' [ובפרט אולי שפלות הדור בענין זה מעלתו כי רוב העולים הם אינם מבינים לקרוא בספר תורת אלקי' ולא ידעו הפרש' אפי' בפשוטו שעולים בה, והוא עור בדבר ואינו מתבייש בה ורק הסגן או מי שקונ' המצות אם הוא עושה בכונה כבייש' חטא בזה והבן וחכם עיניו בראשו] דאל"כ הלא איתא בהג"ה הנ"ל שיכולים קרוא לתורה ממזר מוכח שאינו קריאתו ככתיבתו אבל פשוט לס"ח הנ"ל שאין לקרותו לפרשתו והבן ועיין פרמ"ג פתיחה כוללת ח"ג סי' כ"ט וד' הטוב יקרב קץ משיחתו בבי"א ויתקיים בנו ואצרוף כבור סגייך ואסירה כל בדליך וכו' וציון במשפט תפדה ושבי' בצדק' אכי"ר. הלכות טבילה סימן קצ"ז: לברר בס"ד בדבר הפלוגת' בש"ס בהרבה מקומות אי טבילה בזמנו מצוה או לא אם הוא מדאורייתא או לא ואח"כ לבאר קצת בגוף הסוגי' והיוצא לנו האידנ' בזה"ז שטירתינו הית' לשמה והנפק"מ לענין טבילת נשים בליל שבת ויו"ט וט"ב ויוה"כ ועיין שד"ח מערכת טביל' בזמנה מצוה כלל ל"ו, ופריעת בע"ח מצוה אם הוא מדאו' בתשובת רדב"ז ח"ב סי' תר"י העלה שהוא דאורייתא ועיין שד"ח מערכה זו כלל כ"ב) וקצת ענינים השייכים לשו"ע סי' זה אחר העיון במקור ההלכ' וד' הטוב יהי' בעזרינו. איתא בש"ס [שבת דף קכ"א] הרי שהי' שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופות נזדמנה כו טבילה של מצוה כורך עליו גוני ויורד וטובל ור"י לעולם הוא יורד וטובל ובלבד שלא ישפשף ומסיק הש"ס הב"ע לאהדורי אגמי רבנן סברי טביל' בזמנ' לאו מצוה ומהדרינן ור"י סבר טביל' בזמנה מצוה ויש להתבונן בכל ענינים שבש"ס שאיתא בו מצוה אם הוא דאורייתא או רבנן ואם הוא חוב' לעיכוב ג"כ [ועיין ב"י או"ח סי' רע"ב ד"ה גרסינן בגמר' מובא בשד"ח מערכת מ' כלל קנ"ג ועיין שם בכלל קצ"ז שהראה מקום לדברי מהר"ץ חיות בהג' הש"ס ברכות ד' ע"ב ויומח כ' ע"א ול"ג] ויען שקיצר בנכת"ר זי"ע במקום שלפענ"ד יש בו אריכות דברים ע"כ אמרתי אפתח אנא פיתחא זיערא לנפשאי מדיבורי הש"ס ממה שעוכ' בזכרוני וד' הטוב יהי' בעוזרי אכי"ר. איתא במסכת חולין דף ק"ו ע"א נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומ' ועוד משום מצוה מאי מצוה מצוה לשמוע דברי חכמים רבא אומר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך ועיי"ש בתוס' ד"ה מצוה דלאו דרשה גמור' היא דעיקר קרא אתי' מה ידיו ונאברי' עיי"ש וא"כ לפי"ז מפורש יוצא שמצוה הו' רק דרבנן [ועיין רש"י נדה דף מ"ג שמשמע שס"ל שהו' דאורייתא ועיין בגליון רעק"א זי"ע שם בנדה ודו"ק וי"ל שבזה גופי' פליגי אם מצו' הוא מדאורייתא או לא והבן] ועוד יותר מפורש שם בדף ק"ה לנים ראשונים מצוה ואחרונים חובה ועיין ברש"י "עדיפי ממצוה" ועיי"ש עוד אע"פ שאינם אלא מצוה הרי מפורש שהו' רק דרבנן ואפי' דרבנן ג"כ אינו ממש רק קצת כעין מידת חסידות שדעת חכמים נוחה [ועיין סוף פיאה] וכן מקור לכל ענינים שבש"ס הוא ביבמות דף כ' איסור מצו' אמאי קרי ליה איסור מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים והרי ג"כ משם מפורש שהו' דרבנן [אולם הנמ"י שם כתב משום דכתיב לבלתי סור מן המצוה אשר יגידו לך ועיין בהג"ה רי"פ כל המקומות בש"ס] ועיין בש"ס שבת דף כ"ה רחיצת ידים מצוה ובשו"ע או"ח סי' ר"ס סעיף א' ודו"ק אולם כעין זה מצאנו ג"כ מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם ובשו"ע חו"מ סי' ק"ז פריעת בע"ח מצוה ובב"ת דף קע"ד פריעת ב"ח מצוה יתומים לאו מעביד מצוה נינהו ודו"ק ומזה ג"כ מוכח שכופין אותו בזה כמו שמפורש שם בשו"ע וכן בשו"ע חו"מ סי' רנ"ב בענין מצוה לקיים דברי המת בס"ב (המרדכי בב"ת סי' תרל"ו העלי שביתום שצוה אינו בו מצוה לקיים דברי המת) ובהג"ה כל דבר שנקנה במתנת ש"מ אם קדמו היורשין ומכרו המקבל יכול להוציא מהלוקח אבל דבר שלא נותן במתנ' רק שמצוה לקיים דברי המת אם קדמו היורשין ומכרו מה שעשה עשוי [ועיין שד"ח אות רי"ט בארוכ' בכל ענינים