באר מרדכי פח

סי' ק"ה ועיין ב"ח ע"כ, ועיין לעיל בסי' קל"ט ס"ג בהג"ה בענין אסופי ושתוקי, סוף דבר לא מצאתי בשו"ע מפורש בענין אי לקרות לעוברי עבירה ואולי כונת הפרמ"ג מה שאיתא בסי' קל"ה ס"ד המנהג פשוט שאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול בישראל, ועיין בא"ז מובא בהג"ה בסי' רפ"ב הנ"ל ואין איסור לקרות ע"ה נכבד ועשיר לגדול הדור לפני ת"ח כי אין זה בזיון לת"ח רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים ואולי הכונה לה' ס"ת בסי' רפ"א ס"ג – שס"ת שכתבו מסור וכו' ישראל מומר פסולין וי"ל שגם לענין קריאה כן הוא. ועוד זאת אעורר מה דאיתא שם בס"ד ס"ת שכתבו ממזר יש פוסלין ומקורו מהמרדכי וק"ז הלבוש הביאו וז"ל ס"ת שכתבו ממזר יש פוסלין אותו וטעמא אע"ג דישראל גמור הוא וחייב בכל המצות כישראל [ור"ל וכמו שכתב באו"ח סי' רפ"ב סעיף ד' בלבוש החור ממזר מותר לעלות בתורה שהרי גם לו ניתנה שחייב בכל המצות ע"כ] מ"מ אמרינן ודאי כשהגיע לפסוק לא יבוא ממזר בקהל ד' נחפז ונבהל ולא כתב אזכרה לשמה ואפי' אמר נתכונתי אינו נאמן דאנן סהדי שלא נתכוון עכ"ל והועתק מהמרדכי ובזה סרה מהר הטעם שנתן הש"ך זי"ע מעצמו ה"נ גר וממזר יש כמה וכמה מצות שאין חייבין בו ולפי"ז כל הס"ת פסולה בכל ענין וכן נראה מדברי המחבר עכ"ל לולא ד"ק הלא ממזר חייב בכל המצות שבתורה ואין לדמותו לגר תושב שהוא עדיין לא נכנס לכלל ישראל בכל המצות כי אוכל נבילות וכו' וכאשר כ' ק"ז כפול ביו"ד ובאו"ח. ובהיות כי שמא גרים שמקורו "מהמרדכי" זי"ע וק"ז רבינו "מרדכי" זי"ע התלבש בו בלבושו פעמים אחזוק בשולי מעילות הקדושים ואתרץ קושי' הש"ך בס"ד שהקשה עליהם דא"כ למה יהי' כל הס"ת פסול, אולם אבאר כונת המרדכי זי"ע כי הלא לבו על דוי שהוא ממזר ועיין ויק"ר פ' ל"ב בסופו בפסוק ויצא בן אשה הישראלית הה"ד [קהלת ד'] ושבתי אני וארא את כל העשוקים דניאל חייטה פתר קרייה בממזרים והנה דמעת עשואים אבותם של אילו עוברי עבירות ואילן עלוביה מה איכפת לן כך אביו של זה בא על הערוה זה ומה חטא ומה איכפת לו, ואין לה מנחם וכו' אמר הקב"ה עלי לנחמן לפי שבעוה"ז יש פסולת אבל לע"ל אמר זכרי' אנא חמיתי אלו כורסין כולו דדהב. נקי הה"ד זכריה ראיתי מנורת זהב כולה וכו' וי"ל בס"ד דהנה הגם שהממזר אינו חייב בדבר: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה בכ"ז יצירתו הוא בעבירה גדולה וכמו הבנים שנולדים מאבות שחולים בחולי המתדבקת ביצירתם הם חולים כן הממזר ביצירתו הוא חולי הנפש וזה ראינו ויצא בן אשה הישראלית שיצא מדינו של משה מחויב ויקוב ועיין בפרש"י ת"כ [בת"כ שלפנינו עם המלבי"ם לא מצאתי רק שמדינו של משה יצא מחויב] רב אומר מפרשה של מעלה יצא לגלג ואמר ביום השבת יערכנו דרך המלך לאכול כת חמה שומא פת צוננת של ט' ימים, והנ"ל לבאר בס"ד דברי ר' כוי שאמר מעולמו יצא הכונה בס"ד דהנה דרך עלקלות של בני אדם לא יאמר האמת מה שצר לו אי מפני הבושה וכו' כמו כאן שדחו אותו ממחנה דן ויצא מחויב בב"ד של משה ויצא וגידף, וכמו הרשע בסדר האגדה ולפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקרא כן בכאן כיון שיצא מחיוב לא הי' מלגלג על פסקו של ב"ד כי בזה יתגלה קלונו רק מזה שתק והתחיל מלגלג על לחם הפנים והבן וזהו הסמוכים, שאם איש אחד לא עשו כרצונו לא יהי' דובר אמת לומר שזה כואב לי רק מבקש על חבירו חסרונות וכו' וזה דברי רב שהי' מגדף על לחם הפנים וקשה שאם הוא מגדף וסופר מדוע לא שמענו ממנו עד הנה ע"ז ביאור במתנינא אמר מבית דינו של משה יצא תחו"ב זהו כואב לו והבן ובכ"ז ראינו זהו בן המצרית נעשה מגדף כי שרשו הרע גרם לו כ"ז ואיתא בת"כ וז"ל והוא בן איש מצרי אעפ"י שלא הי' ממזרי באותו שעה הוא הי' כממזר בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר, וי"ל על דרך אגדה ר"ל הגם שהוא במעשיו לא הי' נוהג כממזר עד הנה ובפרט שנתגייר אבל בכ"ז שרשו גרם לו זאת וכמו מי שיקח כפיר לביתו ובכ"ז בגדלותו יהי' טורף – וכן צבי קטן כאשר יזדמן ברבות הימים שיבוא לקצה העיר יהי' רץ כצבי הנתגדל ביער והבן כמו כן הממזר הוה דמיו בו – ובזה יבואר ויק"ר ששמנו למטרה לנו הגם שלפי שכלינו יכאב לבינו מדוע נדחה הממזר הכא דמעת העשוקים אבל בכ"ז סופו הוכיח על תחילתו כי הוא לא יוכל לעמוד ברוחו ויהי' ניכר בכעסו ויהי' מלגלג וזהו מזיק לחברת בני אדם מי שנוצר בעבירה והיינו שהוא פסולת ויבדל מתולדות בני ישראל אולם לעתיד כבוא שכתיב ואצרוף וכו' ואסירה כל בדליך וכור לזהב ומצרף לכסף, ורק ע"י האש לעתיד ולבוא הש"ית יטהרם, וזהו מעשה אלקים ועיי"ש, [וזה המנורה הטהורה שאי אפשר לצרפו כי אם ע"י האש ויסיר כל הפסולת בתשובה גדולה ובפרט שאיתא ויק"ר הנ"ל אחת לשבעים שנה הקב"ה מביא דבר גדול לעולם ועיי"ש ובזה נבין המלחמות הגדולות בעולם כעת שיקרב קץ הימין והוא הטהרה ד' הטוב ירחם עלינו אכי"ר והבן] ויק"ר הנ"ל – לעולם אין ממזר חי' יותר מן כ' יום דהיינו שהוא אינו ידוע ועיין ירושלמי קידושין פרק ד' הלכה א' ופ"ג הי"ב ויבמות פ"ח הלכה ג' ובמשנה קידושין איתא יכול הממזר לטהר והבן, וכמו כן יש מקום בעזר השם לרופא גדול והחולה שומע בקול הרופאים לרפאות חולי המתדבקת וכן אפשר להטיב עצמו שיחזור לטובה, ובח"א ביארתי בס"ד שר' ברכי' בויק"ר הנ"ל דידע בהאי גברא שהוא ממזר וא"ל ר' ברכי' אחיכן זכוון בהדין גבר' והוא ממזר א"ל חיים יהבת לך מזה ראינו גודל קדושתם הגם שהמעשה בעצמותו אם הי' עושה זאת איש לקנטרו הו' מלבין פני חבירו ברבים אבל הקדושים הללו גם מי שביזו הי' כונתם לטובה גדולה ולהחיות וממה ראינו זאת כיון שקיים עמו מצות צדקה והי' מעשה שיותר מן העוש' מוכח שמה שביזה אותו הי' כונתו לטובה וזהו הוכיח והי' מעשה הצדקה שלו' ר"ל מוכח שלא הי' בו מידת אכזריות אלא הי' להרבות שלו' שלא יכשלו בו בני אדם ולא יוכרח למות בלא זמנו ודו"ק. ושמעתי בשם עיר וקדוש מן שמי' נחית רבי "ישראל מרוזין" זי"ע שהשו"ב צריך להיות מכניס אורחים יותר מככל אדם בהיות כי מעשה הזביחה אכזריות אם הוא נגד זה בעל צדקה ומכניס אורחים מוכח שעוש' משום מצות הבורא משא"כ אם הוא בעצמותו אכזר נשקע במזלו "דמאדים" דנולד בו כדאיתא סוף מפנין ונעשה "אדום" ודיבר בקדשו לבאר מקרא קודש במעשה שבא לידו בשו"ב שהתרעמו על כשרותו וקודם שראה אותו חקר אם הוא מכניס אורחים ואמרו לא וידבר באלה הדברים וימאן אדם נתן ישראל עבור בגבולו ויט ישראל מעליו [חקת] אדם זהו השו"ב שהוא ממזל מאדים אם כא נתן את ישראל עבור בגבולו אז ויט ישראל מעליו ואינו