באר מרדכי פז

הענין צריך בירור בסוגיא דג' נשים משמשות במוך ואכמ"ל ועיין בחי' הרמב"ן שם ועיין בחי' הרשב"א בזה ובחידושי כתובות דף ע"ב ובשו"ת מחנה חיים מהד"ק סימן ג"ן ותראה פלאות] וזה לא רצתה התורה לצוות שתשחית זרעה ואדרבה אסור להשחית זרעה ובפרט סמוך לטבילת' שרוב נשים מתעברות ושוב ראיתי בס"ט ס"ק ר"ז פלפול ארוך בענין זה ועיי"ש בהביאו דברי הפרישה בשם רש"ל שאשה לא תכנוס ג"י אחר טבילתה למרחץ שהובא במג"א סימן תר"ו שלא תשחית זרעה ועיין במהש"ק שם שנתעורר עמ"ש המג"א שסמוך לוסתה אסורה לכבד ביתה משום שרגילה להתעבר הלא צריך לפרוש סמוך לוסת' והראה מקום לדברי הש"ך סימן קפ"ו ס"ק ט"ז ועיי"ש בשו"ע סעיף ד' ועיין בספר לחם ושמלה לעיל סי' קפ"ד אות ב' בהביאו דברי רש"י מסוטה וכתבתי בגליון שם ועיין שם בתוס' ובנדה דף י' ע"ב ד"ה דהויא וכו' שרק עפ"י רוב נאמר כן ומה שמצאנו גונא שמותר לשמש סמוך לוסת' עיין בסי' קפ"ד וסי' קפ"ז סעיף ד' וכאן ומשם בארה [והנה מדברי הרמב"ם בפ"ז מתרומה ד"ז שכתבו במהפכת והכונה כדברי הכ"מ שמהפכת בשעת תשמיש עיין בראשונים בדף מ"ד ורש"י שם שפי' כן] ועכ"פ אפי' להסוברים שיש תקנה בודאי שלא תפליט בכ"ז התור' לא יצוה לזה שתדיח ותרחוץ כי אסור להשחית הזרע גם במעי אשה ודו"ק. ובתשובה אחת ביארתי בס"ד ועיין בסדרי טהרה סוף הסימן בשם ספר לחח"מ ר"פ כה"י עיי"ש ודו"ק. סעיף י"ב אך הסתירה של אחר שבעה כגון שלא טבלה כראוי ושמשה ה"ז טובלת בכל עת והקשה הטו"ז מ"ש מהא דקיימ"ל באע"ז בסי' י"ג ס"ה בגר ואשתו שנתגיירו שצריכין להפריש אותם צ' להבחין בין זרע שנזרע בקדושה וה"נ יהי' צריכין להמתין להבחין והי' נ"ל לכאורה דהנה איתא בשו"ע כגון שלא טבלה כראוי, כי עפ"י עיקר הלכה דבר תורה רובו המפקיד וא"כ גוף הענין דחציצה וכו' הו' רק ענין דרבנן ועוד יש לעיין לדייק מלישנא דסמ"ק הנ"ל שהוא מקורו שהוה רק שלא דקדקה בענין שיש להקפיד בטבילת' אשה שנוהגת נשים הכשרות אולם מדברי הטו"ז גופי' נראה שלא ניחה לו בתי' הזה שכתב אבל מ"ש בס"ס קצ"ב בעברה על הדין שצריכה ז' נקיים משום חימוד שא"צ להפריש זה מזה אינו דומה כלל לההיא דגר שזכרנו דגם אין כאן אלא איסור דרבנן לחוד, אם איתא הול"ל לרבינו הטו"ז לתרץ שענין הבחנת הזרע של הגר הו' דאורייתא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה ובכאן שלא טבלה כראוי הו' רק דרבנן ובזה לא צריך הבחנה בענין דרבנן [ואולי שלא עיינה קודם הטבילה בכל גופה שהו' מדאורייתא ועיין סימן קצ"ט בטו"ז ס"ק ז' ובש"ך ס"ק ב'] ואולי ס"כ לטו"ז שגם בפסול דרבנן צריך הבחנה והנפק"מ בגר שנתגייר ולא הו' הטבילה כהוגן ג"כ צריך הבחנה וצ"ע ועיין לעיל סי' קצ"ה בטו"ז בס"ק ז' בשם הגהות הסמ"ק ומ"ש שם בביאורי בס"ד ויש לומר שהגהות הסמ"ק עפ"י הסמ"ק הזה כתבו ומשם תדרשנו לטובה [ועיין בכללין סי' תרע"ז] והנקודות הכסף תי' דכיון שנולד מן הנדה כשר הוא ע"כ א"צ להמתין כהבחנה והוא ג"כ תי' הב"ש בסימן ד' סעיף י"ד ועיין בשו"ת חת"ס סימן קפ"ח הגם שהשיג על הטו"ז בכ"ז כתב בכתם דרבנן א"צ הבחנה עיי"ש ועיין בבאה"ט אע"ז סי' ז' ס"ק ל"ד שהביא בשם הרד"ך באיש ואשתו שהמירו וקבלו בתשובה צריך לפרוש מאשתו ג"ח משום הבחנה עיי"ש וצ"ע הלא הגם שהמירו בכ"ז הקידושין לא נתבטלו ואי משום שלא שמרו נדה הלא בסי' ד' איתא שהבא מן הנדה אינו ממזר והוא נגד דברי הב"ש שמובא בבאה"ט שם ס"ק י"א צ"ע אי קיימ"ל כדברי הטו"ז וזי"ע כי בדברי הרד"ק שמובא בבאה"ט הנ"ל יוצא מפורש כדברי קדשו ברוך השם שזכיתי לסיים סי' קצ"ו בביאורי בס"ד ובזה סליק "הלכות נדה" מהדורא קמא בעזרתו יתברך ויתעלה, בסיום ההילכתא אציע בזה איזהו ענינים שמקומם בפתיחה אשר נפשי לד' לסדרו והוא מהדורא תנינא. א') נ"ל בס"ד שמי שיודעים בו שאשתו לא שמרה חק נידות אין לקרותו לתורה, במצות ענין טומאת יולדת [וחינוך מצוה קס"ו בפ' תזריע] ופ' טבילה לטמאים [שם מצוה קע"ה] וענין טומאת נדה וטומאת זבה שטמאה ומטמאה [שם קפ"א, קפ"ב] בפ' מצורע, ושלא לבוא על אשה נדה [שם ר"ז] באחרי ומתוכו יתברר בס"ד אם מותר לקרות לתורה עוברי עבירה וזה החלי בעזר צורי וגואלי. איתא בס"ח סי' תשס"ח החזן לא יקרא מי שסומא בעינו אחת [ויש לעיין האיך הדין בסומא בשתי עיניו וי"ל בלשון אפי' קאמר וכ"ש בשתי עיניו או י"ל שאם הוא סומא בשתי עיניו אין לקרותו לתורה כלל ועיין להלן בשו"ת סי' א' בבירור הלכה דאין דנין בלילה בסופו ושו"ע סי' קמ"ט ומג"א ד' ושער אפרים ש"א סי' כ"ח שנהגו לעלות לתורה לסומא] בפ' עורת או שבור או מי שבראשו נתק לקרותו לפ' נתקים והתגלח את הנתק ולא יתכן שחזן יקרא בפ' עריות אדם לחשוד עליהם: [דייק לא יתכן ולא אזהרה] ועל כל דבר שאדם חשוד לא יתכן שיקרא אותו חזן והובא במ"א סוף סי' קל"ח ובאר היטב ובכה"ג דאם ברור לו אדרבה מצוה לביישו והפרמ"ג אשל סי' רפ"ב ס"ז הביאו וכ' עליו משמע שמותר לקורא לס"ת עובר עבירה וי"ל בפ"א הא מומר ורגיל בכך לא ועיין לעיל מ"ש בזה עכ"ל [בהא דאיתא בשו"ע שם ס"ג שאם אמו מישראל מותר לעלות ובמג"א שהו"ל ישראל מעלי' משום דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר, ובמהש"ק והדבר צ"ע הלא זה נפל באשלי רברבי והרבה שיטות סוברים שצריך גירות והפוסקים האריכו בזה, ועיין תוס' יבמות ט"ו ע"ב ד"ה כ"ה ודף ט"ז ע"ב ד"ה אמוראי ור' יודא שחיבר ספרא ס"ל שהולד ממזר ולשיטתו אזיל בפ' אמור פ' י"ד ועיין מכבים ודו"ק וק"ז הלבוש בסי' רפ"ב ס"ב ואם אמו מישראל הר"ז כשאר ישראל כמו שיתבאר בלבוש הבוץ וארגמן ע"כ ולשיטתו אזיל אבל רבינו מג"א לא הזכיר וצ"ל שקריאה קיל ודו"ק וגם אני בעניי הכינותי בארוכה בשו"ת בזה ועיין בפ"ת אע"ז סי' ד' ס"ק א' ואין לי פנאי לעיין במקור הלכה ואשל אברהם ס"ק ב'] - ובדברי הפרמ"ג יש כפי הנראה ט"ס שכ' בריש דבריו ועסי' קל"ה ובהלכות קריאת ס"ת אם לקרוא לתורה עובר עבירה ותמוה הלא סי' קל"ה הוא קס"ת וצ"ל או בסימן קל"ה בהלכות קס"ת ובאמת לא מצאתי שם כלום או שיהי' הכונה לסי' קל"ח במג"א בסופו שהביא דברי הס"ח הנ"ל ויתר מזה לא מצאתי במיעט ידיעתי, [ובהא דכ' בהג"ה בסי' רפ"ב שממזר מותר לעלות לתורה, וע"ל סי' קל"ו מסדר הקרואים הכונה שמותר לקרותו בכ"ז לענין קדימות אין לו קדימה ועיין היטב שם במג"א בשם מהרי"ל ודו"ק בזה, וכעין מה שכ' באשל אברהם בכאן לוי שהוא ממזר נפגם מקדושת לוי תשו' דבר משה סי' ט"ו ות' די"ד