באר מרדכי פו

כמו שצריכה להיות בודקת להפסיק בטהרה אע"פ שאומרת השתא ברי לי שבודקת אמרינן דלא רמי' עלה עיי"ש הרי מפורש משום שצריך בדיקת חורין וסדקין ע"כ אין אנו סומכין על בדיקה זו משמע שאם די' בבדיקת בית החיצון והיא אומרת שבדקה היינו סומכין עליה ועיין בשו"ת עבודת הגרשוני שהשיג עליו דכיון שבדקה ודאי בדקה שפיר [ומנעימת לשונו יש לומר שלא בעי בדיקת חורין וסדקין] ובאמת הראי' שהביא הצ"צ להחמיר משו"ע או"ח סימן תמ"ז משמן שהותך יש לעיין בו כי חמץ שאני שלא בדילי מיני' כולי' שתא וחומרא דחמץ [ויש לי עיון בגונא שנתבטל זה השומן ברוב פשיטא שמותר בפסח וק"ל ואכמ"ל] וכן הראי' משוחט שלא נטל קבלה י"כ דשאני התם שרבו הלכות שחיטה ועל הרבה ענינים הוה מילתא דלא רמיא זולת הבקי משא"כ הכא על מקום ידוע יש כומר אם הולכת לבדוק הוה כמילתא דרמיא ובפרט להשיטות שצריך רק בבית החיצון הבדיקה ודו"ק ועיין בשו"ת מרן החת"ס סימן קפ"ז שהמקיל לא הפסיד כדברי העבה"ג וכן נוטה דעת ס"ט ודו"ק בזה בס"ד. שו"ע סעיף י"א הפולטת ש"ז בתוך ו' עונות סותרת אותו והוא מדברי הש"ס [שבת דף פ"ו ע"ב] אבל חכמים אומרים ו' עונות שלימות בעינן והנה גירסת הגאונים שם ג' עונות וראיתי בחידושי הריטב"א שכתב ולפי"ז צ"ל דעונה קרוי מעת לעת עיין רשב"ם פסחים דף קי"ג בסופו ובכללין סי' ד' וק"ל ע"כ אבל הרמב"ם בפירש המשנה כתב נגד זה [במ"ג פ"ח מקוואות] ודע שעונה הוא עת מן הזמן או יום שלם או לילה שלימה עיי"ש וכן הוא פשטות ענין עונה י"ב שעות ועכ"פ לשיטת הגאונים אילו בגי' לפי' הריטב"א שפי' העונה כ"ד שעות נ"ל בס"ד לבאר שזה שיטת הא"ז המובא בשו"ע לעיל סי' קפ"ד סעיף ב' דס"ל שעונה הוא כ"ד שעות ודו"ק שם בש"ך ובטו"ז ובב"י, ושיטת הרמב"ם ג' עונות דהיינו שעונ' הוא יום או לילה ועיין בפ"ה מהלכות אבות הטומאה הל' י"א והוא ס"ל כראב"ע וכן פסק בפי' המשניות שלו כראב"ע ותמה בכ"מ שם למה פסק כראב"ע נגד רעק"א הלא הלכה כר"ע מחבירו ותי' שגירס' הרמב"ם שם אבל חכמים אומרים ג' עונות וא"כ פסק כחכמים וראב"ע היינו חכמים וא"כ נכון כי הלכה כראב"ע כי הוא חדא עם דברי החכמים והם רבים עיי"ש ובזה נ"ל לתרץ קושי' שנתקשתי בה בדברי הש"ס שבת הנ"ל זו דברי ר' ישמעאל ורבי עקיבא אבל חכמים אומרים ו' עונות שלימות בעינן ותמוה מדוע הזכיר רק דברי ר"ע ור"י ומדוע לא הזכיר דברי ראב"ע הקודם כי הלא חכמים חולקים עוד ביותר ע"כ גריס הרמב"ם כגירסת הגאונים אבל חכמים אומרים ג' עונות בעינן וא"כ אדרבה השמיענו שדברי ראב"ע הם דברי הרבים ומהיי"ט פסק הרמב"ם כוותי' [ועוד נ"ל דשיטת הרמב"ם דהנה פלוגתא הנ"ל המובא בש"ס בדף פ"ו ע"א מובא ג"כ במשנה דמקוואות וכן בתוספתא פ"ו ובכולם לא הוזכר שיטת חכמים שיהי' ו' עונות שלימות ע"כ ס"ל להרמב"ם שדברי חכמים הם ראב"ע] ובפרט שלא הוזכרנו בכאן דברי ראב"ע ודו"ק ועיין במג"א סי' תצ"ד שתמה על השו"ע עיי"ש ועיין בספר דברי יושר ח"ב על על ש"ס בכי"ק זקני הגאון האדיר שלשלת היוחסין רבי מרדכי ש"פ זצוק"ל ראב"ד דפה נייטרא ד' הטוב יזיכנו להוציאו לאור עולם במסכת שבת בסוגיא עיי"ש ותראה פלאות. אולם שיטת הרא"ש [בפרק בנות כותים] שפסק ו' עונות בעינן וכן שיטת התוס' דף ל"ג ע"א ד"ה פולטת שבעינן ו' עונות ויען שדברי הש"ס בדף כ"ג ומפרשיו הוא מקור לענין זה אי בעינן ו' או ג' עונות ע"כ נעיין בדברי הש"ס ונחזי מה דקמן וד' הטוב בעוזרי בעי רמי פולטת ש"ז מהו שתסתור בזיבה רואה היתה וסותרת או דלמא נוגעת ולא סותרת והוא ג"כ להלן דף נ"ב פירש"י פולטת כגון ששמשה בזוב והתחילה למנות ופלטה מהו שתסתור מניינה ומה שהכריחו לרש"י שמיירי ששמשה באיסור עיין בחידושי הר"ן שאילו שמשה קודם לכן ואח"כ ראת' ג' ימים ונעשית זבה גדולה ואחר ג' פולטה ש"ז את"ל שהי' ברואה אינו סותר דלבתר ג' מסרחה ולא מטמאה אולם התוס' חולקים וכתבו ואור"י דמשכחת בשמשה בהיתר עיין בכללין מערכת אטו ברשיעי עסקינן ואציין בזה לדברי הרמב"ם בפי המשנה מקוואות פ"ח מ"ג המהרהר בלילה מי שחשב בלילה ענינים הכרחיים להגיר הזרע, והכונה משום שהש"ס לא מיירי מן הסתם במי שעובר עבירה וק"ל] שתסתור ע"י פליטה אחר רחאי"ת ג' ימים רצופים דקיימ"ל כרבנן דבעי ג' רצופים עיי"ש ועכ"פ יוצא מפורש דשיטת רש"י דלא קיימ"ל כחכמים דבעינן ו' עונות ועפי"ז נ"פ לעורר בדברי המ"מ שכתב בפ"ו מהל' א"ב הלכה ט"ז שפסק שפולטת ש"ז רואה הו' וסיים אבל דעת חכמי הצרפתים ז"ל הוא כדעת רבינו ר"ל בזה שסותרת לאפוקי שיטת הראב"ד שלא נאמר שסותרת רק לטהרות אבל באמת חלוקים כי התוספת הוכיחו מזה שבעי ו' עונות ודו"ק והרמב"ם ס"ל ג' עונות בהל' מאבות הטומאה בהלכא י"א עיי"ש – ובזה בארה להשיטות אי בעינן ג' עונות או ו' עונות רבינו הרמב"ם וכן נרא' דשיטת רש"י דלא קיימ"ל להלכה כמ"ד ו' עונות וא"כ האיך אפשר הגוונא פולטת ש"ז מהו שתסתור בזיבה דהיינו באיסור וזה שכתב רבינו הרמב"ם בא"ב בפ"ו שהפליטה בגונא זה הו' רק באיסור או בספק איסור עיין הלכה י"ג והלכה ט"ז: המעיין בענין זה בחי' הרמב"ן יראה שדעת קדשו נוטה לדברי התוס' שו' עונות בעינן וא"כ שפיר משכחת לה כמ"ש התוס' ועיין בחי' הר"ן ובחי' הריטב"א שהביא תחילה שיטת רש"י דכיון שמיירי בזבה גדולה ואי אפשר רק באיסור ושיטת הראב"ד בשמשה ביום ז' לספירתה בתרבות רעה עיין בהל' י"ג או כשיטת התוס' ופשוט כאשר זכרנו דשיטת הרמב"ם הוא שמיירי בשמשה באיסור ובפרט שס"ל ג' עונות ואז לא הו' זבה גדולה רק אחר ג' ימים ודו"ק ועכ"פ הועלנו לבאר דשיטת רש"י דלא בעינן ו' עונות ושיטת הרמב"ם נוטה כשיטת התוס' ודו"ק. שו"ע סעיף י"ג האשה ששמשה מטתה וראתה אח"כ ופסקה ורוצה לספור מיום המחרת תקנח יפה יפה באותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע או תרחוץ במים חמין והם יפלטו כל הזרע עיי"ש ברמ"א שהאידנא אין לסמוך ע"ז הנלפענ"ד כן הוא באלה הענינים שיפלטו הזרע הם רק עפ"י רוב ולא בודאי גמור דאל"כ למה כתב' התורה והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה והיינו משום פולטת הול"ל שירחצו במים ובחמין והילוך ברגלים אלא שלא הוה כן רק עפ"י רוב אולם י"ל דהנה הלא אין האשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ויש פנים בהלכה שגם האשה מחויבת שלא להשחית זרע בעלה ועיין בחי' הר"ן דף י"ב בש"ס נדה נשים דלאו בנות הרגשה נינהו משובחת דשיטת ר"ת דלא מופקד שאפי' הרגישו ושחתו זרען אין בכך כלום והרמב"ן חלק עליו שאסורים להשחית זרעם ועיין בחי' הריטב"א וזה