באר מרדכי פה

מהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דהיינו של בשר שלמים אשר יגע בכל טמא ואז דנין ככל הספיקות ומיושבים כל הקושי' שבקיום המצות צריך שיהי' בו בירור גמור, אבל אם יקרה ספק טהור גם בתרומה וכי נאמר שבקדשים לא יהי' נוהג דיני ביטול ברוב וס' וכו' רק שבקיום המצוה שאני ובפרט כאשר דקדקנו שרבינו הרמב"ן נחית שבקרבן שאני שכיון שצריך ליזהר מכל מום, מכ"ש מספק טומא' והבן – וזה נכון לפענ"ד לבאר דברי קדשו דרמב"ן בריש חולין עפ"י הש"מ דבב"מ שהזכיר לענין שמירת מצות שזכרנו והיינו בגוף מעשה הקרבת הקרבן ולא במקרה אשר יקרה שם ספיק' מטהרין, ועפי"ז נכונים דברי הרמב"ן בנימוקיו בנדה ששמנו למטרה לנו שלא נכון בעיניו לומר שאם ראת' ב' ימים שצריכ' שימור בשלישי אע"פ שאין דין הכתם לטמא בתחילה כיון שדבר ברור הוא דמגופה חזאי דין הוא שתעשה זבה שהרי לא עלתה השימור, שכתב "שאין זה נכון" אדרבה מהיי"ט כיון שבעי בקרבנות שימור א"כ קרבן כזה אין בו שימור הראוי והאיך יקריב קרבן כזה וכמו שכ' בנימוקיו למסכ' חולין שזכרנו והבן ורש"י זי"ע הו' ס"ל שזה הו' סברא חזקה כיון שכבר ראתה ב' ימים שמסתמא תראה פעם ג' כי מעיינה פתוח א"כ שימור זה שתשמור שלא תראה ותדע בבירור שלא ראתה אם לא שמרה. שהלא ראינו שראתה כתם [הגם לא הרגישה] נחשב לודאי וכ"ז שלא תדע לומר לנו שבודאי לא ראה' ע"כ אפי' קרבן יכולה להביא, ובזה פליגי רש"י ורמב"ן כי הו' שימור נגד שימור וכעין מה שהבאתי בכללין תתס"ח אם יש לפנינו שני חזקות המתנגדות הריטב"א עירובין כ"ו בשם הר"ם בר שניאור ועיין בספר אפריון [מהר"ש ג"פ] פ' שופטים בפסוק ועשיתם לו מדוע הרגו אינם נהרגין ועיין בכללי חזקה מרבינו מגיני שלמה בראש אפרים חלק ג' אות ו' עיי"ש. ויצאתי מהענין משום חיבת הקודש ומשמרת המקדש ה"ה דברי הרמב"ן זי"ע שהניחו לי מקום בו לבאר ד"ק ועתה נחזור לדברי הישועות יעקב שהעלה שם בספיקו מדברי הראב"ד בפ"י מהלכות איסורי ביאה דאינו סותר למפרע כל שבעה מ"מ יום הראי' אינו עולה לספירת ז' ואף דנלמוד מקראי "דמה" מחמת עצמה ולא מחמת קשוי היינו בתחילת נדה אבל מ"מ אינו חשוב בכלל נקיים, ולפי"ז יש מקום עיון הא דקיימ"ל אף בסופרת שבעה נקיים שראתה כתם ויש לה במה לתלות תולה למה כן הא עיקר הטעם שתולה הוא משום דכתמים דרבנן משום דרואה שלא בהרגש' וא"כ עכ"פ לענין שלא יהי' יום זה שרואה בו שלא בהרגש' עולה למנין אינו תולה שהרי אף שלא בהרגש' אינו עולה מה"ת והו' ספיקא דאורייתא ועיי"ש בד"ק שסעיי' לסברת הש"ך שלפמ"ש נהפך הוא מסברת הרמ"א שסמוך משום דקצת פוסקים ס"ל דוסת דרבנן וכתמים לכ"ע דרבנן] דלענין שתהי' נחשבת סופרת ז"נ יש להחמיר בכתמים מבלי לתלות במכה כיון דלענין ספירת יום שמצאה בו הכתם אף מה"ת אין יום זה עולה אי ידעינן שהוא מגופה אף שהדם בא שלא בהרגשה וא"כ מספיקא צריכה לספור עוד יום אחד שהוא ספק של תורה וממילא מחמרינן שתהי' סותרת כל הג' ימים שכבר ספרה ותתחיל למנות מיום הרביעי כמש"ל כיון דשניהם באו כאחד מילתא דאורייתא ודרבנן (כמו שהשריש לנו רבינו הישוי"ע פעמים רבות אין מספר וג"כ בכאן עפ"י דברי הרדב"ז היכא דנולד ספק בדבר והוא נוגע לענין של תורה ולענין של דרבנן כיון דמחמרינן לענין של תורה מחמרינן ג"כ לענין דרבנן כמו בביה"מ דבספק חוזר לכל הברכות אף לברכות שהם דרבנן כיון דיש בביה"מ ברכות שהם של תורה אף לאותן שהם דרבנן צריך לחזור דאל"כ הוי זלזול לדרבנן וכמו שהקשה לעיל דממילא ראוי שתסתור הכול עפ"י האמור כיון דלענין שיעלה אותו היום שראת' שלא בהרגש' מחמרינן בספק לפי שהוא של תורה א"כ ממילא מחמרינן לענין שיסתור כל ספירת ז' נקיים) כיון דמחמרינן לענין של תורה גם לענין דרבנן מחמרינן וא"כ צריכה להמתין שבעה ימים ממציאת הכתם ועיי"ש בארוכה שהוכיח שיש בו ענין של תורה א"כ יש מקום להחמיר ואין לתלות לקולא משום שאנו מוסיפין חומרא על חומרא כנודע, שבכ"ז יש בו ענין של תורה ודו"ק, ע"כ אין הכרעת קטן כמוני מכרעת בכ"ז הרוחתי בס"ד שהבאתי וקבצתי אבני שיש טהור בענין זה, ולהורות מוטל על המורה המעיין – כחוו"ד וכתורה יעשה. אם אמנם שערוגת הבושם הזה לא על ברכי ספרי זה נולדה, מאת ד' היתה זאת "לבאר" כאן, ועתה אחזור על תלמי ומטרת חפצי פה כי אין החלקה הזאת נכונה לנטוע בה נטעי הפלפול ולהפסיק ונמשכתי: בגוף פלוגתת הרמ"א עם הש"ך הסכים המנ"י והפמ"א עם הרמ"א, כמובא בס"ט בכאן ס"ק כ"ד אבל בגוף דברי הפמ"א השיג לעיל בסי' ק"ץ ס"ק ע"ד ועיין בפ"ת ס"ק י"א ודרכי תשובה אות ע"ב ועיין בתשבות עבודת הגרשוני סי' ע"ט שאם בדקה עצמה תוך ה' לשימושה ואח"כ בדקה לספירת ז"נ ומצאה בתוך ג' ימים מבדיקה שנייה שהוא כבר יותר מג"י לבדיקה הראשונה שמצאה נקיים להקל כיון שבדקה מקודם ודעת חותנו בשו"ת צ"צ סי' כ"ה להחמיר ועיין במנ"י אות י"ג באשה שיש לה פצעים ומכות שלאחר ג' ימים [הגם שהאידנא סופרת ה' ימים קודם הפסק בטהר'] ותבדוק כהוגן שיהי' כמילתא דרמי' ואז תוכל לספור ז"נ ואפי' בתוך ג' ימים מימי ליבונה יש לטהר כתמי' ודעת קדשו שבזה כ"ע מודה אם בדקה במתכוין וכן המנח"י מתיר בהך עניני דב"ש סימן ס"ג ג' שהבאתי לעיל ועיין בשו"ת חמדת שלמה סימן כ' שהעלה שאם מצאה הסתם ע"ד שאינו מקבל טומאת לא חיישינן לה עיי"ש. מובא בפ"ת ס"ק י"ב ועפ"י דברי הישועות יעקב שזכרנו שכיון שבעי שימור וא"כ לא הי' לה שימור שצריך וכן עפי"ז הי' צריכה בדיקה בחורין ובסדקין שנדבר להלן כי בדיקה מבחוץ לא הו' שימור הראוי, ודן שהו' ענין דאורייתא והבן ודו"ק והנלפענ"ד בס"ד שתולה בזה אי בעי בדיקה בחורין ובסדקין וכבר הלכו בו נמושות ואני מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' ע"ח וז"ל, ההיא דבדיקת אשה בז' נקיים עד מקום שהשמש דש כבר שמעתי מדקדקין בזה אך בשאר חיבורין לא כתבו רק בדיקה יפה לחורין ולסדקין וכיון דא"א לנשים כ"ה אין להחמיר עליה ביותר והנח להם לישראל וכו' עכ"ל, והנוב"ק סימן מ"ו יצא לחדש שא"צ [להרי"ף והראב"ד] בדיקה בידיים כלל ולדעת הרמב"ם הוא אומר שהבדיקה קינוח בעלמא ועיין שמלה אות י"א וי"כ שאם די' בבית החיצון וא"כ יש מקום לסמוך. על בדיקתה משא"כ אי בעי לחורין ולסדקין וא"כ כל שלא עשתה לטהרת הו' כמילתא דלא רמי' וזה למדתי מדברי הצ"צ בד"ה ויש לדמותו וז"ל בנידן דידן כיון דאז כשהית' בודקת ביום ו' שהי' תוך ה' לשימושה אע"ג דבדקה עצמה לשום כונה מ"מ לא בודקת בחורין ובסדקין