באר מרדכי פד

לריאתה המקיל לתלות גם בג' ימים הראשונים של הז' נקיים אפי' יותר מכגריס אין לערער אליו ונכון, ובפרט שהכול נשען על הוראת הרמ"א שאנחנו יוצאים ביד רמ"א כמליצת מרן החת"ס ושמעתי מפי אאמ"ו הגא"הק מהר"ם שליט"א אבדק"ק מאקאווא תע"א, ששמע מרבו הג' המובהק אור עולם זי"ע מחבר ספרי חתן סופר שמרן החת"ס אמר לבנו הגאון הקדוש רבי שמעון זצ"ל כשנעשה רב במט"ד שעל הכרעת החכ"א יסמוך ומכל הלין שזכרנו נרא' הכרעת אחרונים כרמ"א להקל. מהמקובץ הזה לא זכיתי להבין ומה דאיתא בספר מקור חיים ס"ק ס"ח דכבר נהגו כל בעלי הוראה להחמיר כדעת הש"ך עיי"ש וכ"כ במלבושי טהרה בקיצורו ס"ק י"ז ובבאר מים חיים סעיף ט"ז בהחלט לדינא מובא בדרכי תשובה ממרן הגה"ק זי"ע ולא זכר דברי הכו"ש וכו' וחבל נביאים שזכרנו וגם בספר בית לחם יהודה הנדפס בגליון השו"ע ע"כ ג"כ הכריע כרמ"א ובכתמים שומעין להקל והגאון מווילנא בביאורו ס"ק כ"ח שפתח מקורו ממשנה זבים פ"א מ"ב, דעדיין לא יצאה מחזקתה ג"כ יש לומר האידנא שמתחילין לספור ז' נקיים אחר ה' לטומאת' בכל גוונא יש לדונו שיצאה מחזקתה, אולם כבר כתבנו לעיל בד"ה ומרן החת"ס שהו' חזקה העשוי להשתנו' ועיין בישועות יעקב בסי' זה ס"ק א' דבאשה לא שייך חזקת טהר' כיון דעלולה לראות הו' כמו חזקה הפוסקת ומשתנות]. והישועות יעקב הנ"ל התהלך בהרחבה בביאור פלוגתת הרמ"א והש"ך הנ"ל ואתבשם בד"ק להציע ספיקתו דהנה קיימ"ל דם הבא מן האשה בלי הרגשה אינו אסורה מן התורה איך הדין בזבה גדולה אשר בתוך ימי ספירתה שספרה ז' נקיים ראת' דם בלא הרגש' אי יום הראי' עולה לספירת ז"נ ואי נימא דאינו עולה לספירת ז"נ אם סותרת למפרע כל ז' ימים או דדי' אם משלמת יום אחד תמורת יום הראי' והביא דברי הרמב"ן במכילתן דף נ"ב בהך דקאמר הש"ס מ"ד מביא קרבן ונאכל קמ"ל שהקש' הכא דם שלא בהרגש' הוא מדברי סופרים וכ' ויש לדחוק דכיון דב' פעמים חזאי ובעי שימור ביום השלישי כיון דחזאי דם אף שלא בהרגשה דין הוא שתעשה זבה שהרי לא עלתה לה שימור והרמב"ן דחה זה כיון דצריכה ראי' ג' פעמים להיות מוחזקת בזבה גדולה האיך נצרף ראי' שראתה שלא בהרגשה להחזיק' בזבה גדולה ומבואר בדבריו שאם כבר נעשית זבה גדולה והיא צריכה לספור ז"נ פשיטא שאם ראתה אף שלא בהרגש' לא עלתה לשימור (והך שדחה רבינו הרמב"ן כתב רש"י זי"ע וז"ל להכי נקיט ב' ימים וחלוק אחד לאשמעינן דהשתא חששא בעלמא הוא "ומביא קרבן ואינו נאכל" דשמא לאו מגופה הואי הך כתם השלישי ומליקת חולין נבילה דאי לא אשמעינן הו' אמינא הרי רגלים לדבר דודאי זבה היא עכ"ל] והנ"ל בס"ד גוף סברת הרמב"ן, כי במסכת חולין דף ב' בנימוקין הנדפס בספר מזבח כפרה, ואם שחט' ואמר ברי שלא נגעתי שחיטתו כשיר' איכא דק"ל ל"ל ברי לי כי ספיקא נמי שחיטתו כשירה דמכדי עזרה ר"ה הוא וס"פ"ט בר"ה טהור [והוא קושי' התוס' כאן ונדה דף ה' ד"ה ואם אי אפשר] אלא שאין הקושי' כלום דבמוקדשין בכה"ג לאו בספק טומאה דיינינן דבעי שימור דכתיב משמרת תרומותי, אלא צריך שיהי' ברי לו שהן טהורין ואם לאו אסור להקריבן עכ"ל. ובשו"ת שואל ומשיב מהד"ג ח"א סימן רנ"ב הקשה חכם אחד מתוספתא פרק ו' דטהרות מבואר להדיא דאף בתרומה ספק טהור ועוד הקש' מש"ס פסחים דאמרינן התם באבד לו מחט ספק טמא, והשיב גוף סברת הרמב"ן הוא דהסיח הדעת פוסל בתרומה וקדשים משום דכתיב את משמרת תרומותי כדאמר בפסחים וכ"ש בספק טומא' דראוי לפסול אמנם ענין הסיח הדעת לא שייך רק בדבר שהי' בידו והסיח דעתו ממנו אבל בדבר שלא הי' בדעתו או שנאבד ל"ש הסיח הדעת כמ"ש הצל"ח שם ואני כתבתי על גליון הצל"ח שנעלם ממנו דברי התוס' חגיגה דף כ"א ד"ה אינך עיי"ש ולפי"ז הדבר מבואר דל"ק מידי דכל ספק ברה"ר כשאירע מקר' לא שייך הסיח הדעת וטהור ספיקו ברה"ר אבל בכאן שהוא בידו אם לא יאמר ברי לי שלא נגעתי הו' ס"ט ברה"ר טמא דהא אסח דעתי' בדבר שבידו וזה שכתב הרמב"ן דבמוקדשין בכה"ג לאו בספק טומא' דיינין דהא בעי שימור והיינו בכה"ג שהוא בידו והי' יכול לשמרן ולא שמרן גם בספק טומא' ברה"ר טמא שהרי אסח דעתי' וזה ברור כשמש בכוונת הרמב"ן עכ"ל, וזכרתי ימים מקדם כאשר יצקתי מים על יד מרן הגאון הקדוש מחבר ספר ערוגת הבושם מחוסטא זצוק"ל, הקשה על הרמב"ן הנ"ל מש"ס סוטה דף כ"ט, והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דלא יאכל הא ספק טמא וספק טהור יאכל, הרי שגם בספק מקילין ובדברי השו"מ הנ"ל אינו מיושב קושיא הנ"ל, והרי שם מתחילה הי' דעתו עליו ורק עתה עלה ספק בלבו אם טמא או טהור והו' ממש דומיא דהסיח הדעת והי' לו להיות טמא כיון דכתיב משמרתם, ומורי זי"ע לא הזכיר משו"ת שואל ומשיב הנ"ל ולא מתירוצו והנלפענ"ד בס"ד בהקדים עוד, דהנה בשו"מ מהד"ק ח"ג סימן פ"ז ותלתאי ת"א סי' קס"ז העל' דחטים אף שיש ס' נגד המבוקעים אם הם משומרים משעת קצירה לצורך מצוה כנהוג אינם ראוים למצות שמורות דשימור בעי שיהי' משומר בודאי וכל שיש ספק אולי היו מבוקעות והתיבשו אח"כ זה לא מקרי משומרת וכעין מה שכתב בשיטה מקובצת בב"מ דף ו' דכל דכתיב עשירי ודאי אף רוב לא מועיל דעל כל פנים ודאי אינו וה"ה כאן דכתיב ושמרתם בעי שימור ודאי אילו תורף דב"ק בשתי מהדורות וגם בתנינא ח"ד סי' קפ"ג ועיין שו"ת מהר"ם שיק או"ח רי"ז ושד"ח מערכת חו"מ סי' י' אות ה' והביא עוד בשם מנחת מנשה שהסיף משה משם ספר שערי דיעה סי' קפ"א כתב דאף דבריש אין דורשין חשיב הש"ס מקומות דכתיב בהם שימור בתורה שבת עריות הקדש מצה ולא אשכחן להחמיר בכל הני בספיקן יותר מכל התורה כולה אולי הוא משום דלענין גוף האיסור אין לחלק בזה לשאר איסורי תורה רק לענין מ"ע דשמירה בעינן שיהי' שמור על צד הודאי, עד כאן ובאות ח"י. מהאמור "נ"ל בס"ד שסברת הרמב"ן בחולין כאמור בל"ק אלא צריך שיהי' ברי לו שיהי' טהורין ואם לאו אסור להקריבן" והיינו והבאתם הגזול ופסח בקרבן שעיקרו לטהר עצמו ולקרב עצמו להשי"ת האיך יביא קרבן שהו' ספק אם לא נטמא וחייב אדם לטהר עצמו ברגל משום שיבוא למקדש, ומכ"ש שבעיקר השחיטה שמוציאו מחזקת חיים שבודאי עדיף יותר מכל מ"ע וכדברי השערי דיעה שזכרנו שצריך שיהי' בו ודאי ולא ספק וא"כ לא קשי'