באר מרדכי פג

דהנה ענין נפתח מקור' הוא מת"ה והוא ענין דאורייתא וע"כ בג' ימים הראשונים אינו תולה להקל וראיתי מה שהשיג ע"ז הרב דק"ק המ"ב נ"י ותוכן השגתו הוא דכיון שראת' מוכיחה המרא' טהור מאיזי חשש יש מקום לחוש בז' ימים הראשונים עיי"ש והנלפענ"ד דברי הרב רבינו זצ"ל נכונים דהנה הכא צריכין לדון מענין חזקה וע"כ כיון שראינו שנפתח מקור' ה"ז ידים מוכיחות שעדיין לא נסתם מעיינה ופתח המקור הוא פתוח להוציא דם ודוקא בסתם אם האשה היא בימי טהרת' וזה שנפתח מקור' יציאה מחזקתו וכאשר הוא דעת התה"ד ע"כ אם מצאה מרא' טהור' הרי היא בחזקת הראשונ' משא"כ הכא הנה היא בג' ימים הראשונים בחזקת טמא' ועדיין מעיינה פתוח לדמים טמאים רק אחר ג' ימים הראשונים כבר יצאה מחזקת טומאת' ועיין בחת"ס סי' קמ"ד ד"ה הנה לפענ"ד שכתב שם שסברת המרדכי דבעינן ג' לאחזוקי בטהר' וא"כ כיון שהיא בחזקת טמא' ע"כ הו' כאילו לא מצאה כלום ודו"ק ועיין בדגול מרבבה סימן ק"צ סעיף כ"ד וא"כ זה נ"ל שתולה אם הו' להאשה בתוך ימי ליבונ' חזקת טהר' אז לא ויש לעיין במתני' נדה פ"י מ"ב נדה שבדקה עצמה ביום ז' שחרית ומצא' טהור' ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצא' טמא' עיין רע"ב לאחר שטבלה והוא מדברי רש"י אולם המ"מ פ"ו מא"ב הלכ' כ' כתב אפי' לא טבלה הרי היא בחזקת טהרה לענין שאינו מוחזקת להיות זבה פלוגת' זו נ"ל שהוא שייך לספיקו של המל"מ לעיל בשו"ע סי' ק"צ סעיף מ"ב לענין שתולין במי שסופרת ז' ימים אם נשלם ולא טבלה אם תולין בה ולהנ"ל תולה בפלוגת' המ"מ הנ"ל להמ"מ כיון שעברו הימים הגם שלא טבלה אינם תולין בה משא"כ לרש"י ורע"ב ודו"ק אולם יש לדחות כי מתני' הנ"ל מיירי לענין קרבן וטהרת כנודע ועיין במתני' בגוונא שמעיינה סתום הו' לה חזקת טהר' כמו שמפורש במתני' פ"ד מ"ז כל י"א בחזקת טהר' ועיי"ש בתוס' רעק"א ודו"ק בכ"ז עיי"ש ברע"ב ורש"י שאפי' בדיקה אינו צריך ולכאו' צ"ע מ"ש משאר עניני חזקה הלא היכא דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה עיין מג"א סי' ח' ותל"ז כנודע ומדוע א"צ בדיקה אולם צ"ל כמפורש דהיינו שיהי' חיוב בדיקה שחרית וערבית ובזה כיון שבדקה עצמה פעם אחת עד שלא הרגישה א"צ לבדוק עצמה ובאמת צ"ל לבדוק שחרית וערבית הו' טורח גדול ואפשר זה לא חייבו אות' ובכ"ז הראה התוי"ט לריש פ"ב שכל היד המרבה נבדוק משובחת ור"ל שבודאי קודם תשמיש הו' חיוב לבדוק ורק כיון שהו' בתוך י"א יום שהו' מסולקת דמים ורק לענין טהרות כיון שהעמד טהרות בחזקתן ואלמלא יצא דם מגופי' עפ"י רוב הו' מרגשת ע"כ טהור' ועיין בסוף פ"א וריש פ"ב וסוף מכילתן ומהיי"ט טהור' כאמור בס"ד. שם בש"ך ס"ק י"ג בהשגתו על הרמ"א הלא נודע למשגב שרבינו הש"ך בזה לשיטתו בסי' ק"צ בס"ק נ"א אולם הטו"ז והב"ח והש"ך שרוין לדינא שבג' ימים הראשונים אין תולין רק אם אי אפשר להזהר רק הטו"ז יישב שגם דעת הרמ"א שכוונתו דמיירי במכה שאי אפשר ליזהר עיין באה"ט ס"ק ט' ועיין לעיל בסי' ק"ץ סעיף מ"ד שתמה הש"ך על הרמ"א מדוע לא הגי' שג' ימים הראשונים אינו תולה והש"ך כ' בס"ק נ"א הנ"ל שהרמ"א לשיטתו שג' ימים הראשונים תולה במכה שבגופו וזה הוא כמכה בגופה אולם לדברי הטו"ז הנ"ל שדברי הרמ"א הם רק במכה שאי אפשר ליזהר בגוונא שמלא שחנ' וכאביי וא"כ קושי' הש"ך במקומה עומדת וכאן הי' אפשר לה ליזהר שלא תלבוש בג' ימים הראשונים חלוק כזה וע"כ צ"ל כתי' המנח"י ס"ק מ"ה שסמך אדלעיל וק"ל. ובהיות שהש"ך עם הרמ"א נתוכחו בביאור דברי המרדכי ע"כ אמרתי להעתיק דברי המרדכי בהלכות נדה ומשם בארה ז"ל נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום שממנו יוצא הדם [וכו' עיי"ש שיטת המרדכי נגד שיטת הרשב"א בסימן קפ"ז ס"ה כנודע] אמנם בכתמים שתמצא בבגדי' טהור' [וביאר שם קצת דיני כתם] אבל בכתם דחלוק או דסדין אפי' משוך טהור אפי' סגריס ואם סופרת ז' נקיים מסתברא משלשה ימי נקיים ואילך הכתמים טהורים ואם יש במה לתלות במכה או בחבורה או בדם צפור ואינו סותרת אבל צריכה שתדע בודאי שפסק דם המקור ולכך צריך שיהא ג' ימים הראשונים נקיים לגמרי קצרתי מלשון ספר התרומה עכ"ל וס"ל לרבינו הרמ"א שקאי אריש דברי המרדכי כי העתיק שם דברי השו"ע [בסימן קפ"ז ס"ה] מדברי הש"ס נאמנת אשה לומר וא"כ דבר הלמד מענינו דומי' דהתם דמיירי שאינו ידוע שמוציא דם אבל גוף לשון המרדכי שכתב מג' ימים ואילך הכתמים טהורים אם יש לתלות במכה משמע אפי' במכה ידוע בכל גוונא ובפרט במה שסיים שם ולכן צריך שיהי' הג' ימים האשונים נקיים לגמרי משמע אפי' ממכה ורמ"א ס"ל שמיירי במכה שאינו ידוע כי שפיל לרישא דעניני שידוע שמוציא דם ודו"ק. ועתה שזכינו לעיין בגוף דברי המרדכי וכן עיין בהגמי"י בפרק ט' מא"ב הלכ' י"ט בדיני כתמים וז"ל ואם סופרת ז' נקיים מג' ימים הראשונים ואילך נרא' דכתמים טהורים עיי"ש ועפי"ז נ"ל לעורר בדברי הבית שמואל סי' ס"ג ס"ק ג' שנסתפק אם סופרת נקיים על כתם שוורצא' אם מצאה אח"כ בג' ימים הראשונים עיי"ש ועיין בסדרי טהרה סימן ק"צ ס"ק ע"ד עיי"ש באר רחובות הנ"ל בס"ד כיון שהגמי"י העתיק זה ההלכ' בדיני כתמים וכן המרדכי מיירי שם מדיני כתמים משמע שאפי' בכתמים נמי בג' ימים הראשונים אין לטהר כנלפענ"ד וכן נסתפק שם בכלה ודעת ה"דגמ"ר בכאן להקל ודעת המקנה בק"א להקל בכתם ולא בתבעוה להנשא עיין בפ"ת אע"ז ס"ק ג' עיי"ש אולם דעת המנח"י ופלתי ותשובת פמ"א ח"ב מובא בס"ט בכאן ס"ק ל"ד דיש לתלות ולהקל בג' ימים הראשונים במכה שידוע שמוציא דם ועיין דרכי תשובה ס"ק ע"ט ובפ"ת ס"ק י"ד. ובספר לו"ש לחם ס"ק מ"ה כתב שהאחרונים הסכימו עם הרמ"א וכפי מיעוט ידיעתי האחרונים מסכימים להקל ועיין חכ"א קי"ג, מ"ט קי"ז י"ז ובהגהות אמרי ברוך הביא המנח"י וכו"פ ופמ"א ח"ב מחליטים להקל כדעת הרמ"א, ורק שנסתפק לפי מנהגינו שמתחילין למנות ז' נקיים מיום ו' לריאתה אם לא ראתה ימים שלאחריהם ובדקה עצמה ולא מצאה דם אם מועיל בדיקה זו להחשיבה לענין דין כתמים גם תוך ג' לספירתה כמו אחר ג' ימים דהא כבר הוחזקה, קודם התחלת ימי ספירתה עכ"ל, [והנלפענ"ד שספיקו עפ"י מה שהחליט כרמ"א זי"ע להקל, והבן] ובספר טהרת ישראל בפנים אות ס' ואות נ"ז וביד אלי' ס"ק קע"א ובבאר יצחק שם שעיקר להקל, כיון שהוא רק חומרת הגאונים ודי' אם מחמירין במכ' שאינו ידוע אם מוצי' דם ובפרט לפי מה שהעלה בהגהות אמרי ברוך שזכרנו שאחר שעברה ה' ימים כבר יש לה חזקת טהר' וכן הביא בטהרת ישראל ס"ק נ"ז בנשי דידן דמתחילין לספור ז' נקיים ביום הששי