באר מרדכי פב

מדרבנן ובנשפך ואי אפשר לידע יש לטהר ונכון הוא ד') נ"ל דהנה התורה אמרה וספרה לה ועיין תוס' ריש גיטין וחי' רמב"ן שם דשאני נדה מתוך שנאמנת על עצמ' נאמנת ג"כ לגבי בעלה ובהג' מהר"ץ חיות שם וא"כ כיון שהיא אשה כשירה וצנועה והיא מדקדקת על עצמ' היא נאמנת לעצמ' ובפרט שהיא אומרת שהפסיקה בטהר' ולא ראת' נאמנת ג"כ לגבי בעלה אפי' בהכחשה ועיין שו"ת מרן חת"ס סימן קמ"ז וקונ"ט. פ"ת בענין ימי ספירה אם צריכ' לספור בפה וכן לענין ברכה אם דומה לספירת העומר או לא [באות ד בשם נו"ב בזה] ואני מצאתי ברבינו בחיי פ' אמור וז"ל וספרתם לכם כמו ולקחתם לכם שתהי' ספירה לכל אחד ואחד שימנ' בפיו ויזכיר כקבלת חז"ל ומה שכתוב בזב וזבה וספר לו וספרה לה אינו מהמנין הזה אלא לומר שלא ישכחיהו ועיין בכה"ג הנדפס בגליון השו"ע בהביאו תשו' רדב"ז הנ"ל עיי"ש שהעלה שאנן אינן בקיאים במראות הדמים וק"ל, מרן החת"ס יו"ד סי' קמ"ד בד"ה וראיתי בנו"ב שהשריש ברוב תשו' דחזקת טהר' של האשה היינו כ"ז שהיא טהור' אמנם אם פ"א תראה נדה ותהי' טמאה שוב אי אפשר לה לטהר משום שהרי טמא' היא ומרן החת"ס השיג עליו ויען שהוא ענין שרשי להלכ' זו וכן עיין לעיל בש"ך בסי' קפ"ז ס"ק י"ט שדיבר מענין חזקה אמרתי אעלה בתמר לדבר מענין חזקה בגוף ענין נדה וזה החלי בעזר צורי וגואלי: דברי הנו"ב זי"ע הגם שמרן החת"ס כ' דלא צייתי להני כללי דכייל רבינו יחזקאל שעלה שאם ראת' פ"א שוב אין לה חזקת טהר' הנה דברי הטו"ז בסי' קצ"ו ס"ק ג' מסעיין לדברי קדשו שהעלה שם שמהיי"ט צריך בדיקה לכתחיל' כל ז' מטעם שהוא בחזקת טומ' עד שיצאו כל הז' נקיים עיי"ש והא עדות מכוונת עם דברי רבינו הנו"ב זי"ע ועיין עוד בס"ק ד' שמהיי"ט צריך ג' הראשונים נקיים לגמרי משום שכבר נתחו לטומא' עיי"ש הנה רבינו בעל הנו"ב כמעט כל תשו' הם מדברים בענין הנ"ל ועי' סימן מ"א אות ב' ד"ה אמנם ושם אות ה' ד"ה אמנם ועיי"ש בהג"ה ועיין בנו"ב סי' נ"ז מד"ה ומעתה עד ד"ה ודע שהעלה שם ג' חילוקים א') בספק [בענין המבואר שם] שאירע בימי טהרתה ממש שאז בחזקת טהור' עומדת לכ"ע מותרת מטעם ס"ס וא"צ בדיקה כלל ב') אם אירע זה הדבר בימי נדת' קודם שהפסיק' בטהר' בחזקת טומא' עומדת ג') אולם היכא דהפסיק' בטהרה ובאמצע ימי ספירת' מצאה כהנ"ל בזה נחלקו התוס' ורש"י זבחים דף כ"ט לרש"י הו' חזקת טהרה ולהתוס' לא הו' חזקת טהר' ועיין בחוו"ד סימן קצ"ו אות ד' שהשיג על הנו"ב שכתב בימי הפסק בטהר' א"צ בדיקת חורין וסדקים והחוו"ד השיג עליו והוא ג"כ מטעמי' דס"ק הקודם שהארכנו בו לעיל בס"ד דס"ל לחו"ד כ"ז שלא טבלה בז' ימי ספירה אין להחליט חזקה שבודאי כל אותן ז' נקיים תטהר על ידי טבילה ככלות ז' נקיים, רק כשטבלה יש לה אות' חזקה וראיתי בספר חכמת אדם הלא בספרו בינת אדם שאלה ז' אות י' עיי"ש שהשיג ג"כ על רבו הנו"ב שגם בימי ליבונה הו' לה חזקת טהר' כיון שפסק הדם ועיין עוד שם בריש שער בית הנשים אות ו' וידעתי שלא יצאתי חובת הביאור בזה ובס"ד אקוה לחבר קונטרס מיוחד בל"נ על דיני ס"ס ובפרט שעיקר זה הענין של חזקה שייך לסי' קצ"א לענין קרטין ובסי' קפ"ח לענין רדמ"ת ורק בכאן בענין הבדיקה וענין בדיקת חורין וסדקין מצאו רבותינו האחרונים מקום להאריך בזה ועיין פ"ת סימן זה אות ט' ושו"ת חת"ס סי' קמ"ד בד"ה גלל כן. בכ"ז אעורר בגוף ענין החזק' כי צ"ע לענ"ד הלא הו' חזקה העשוי להשתנות בכמה ענינים ועיין ש"ש שמעתתא ג' מפרק א' ולהלן מענין חזקה העשוי להשתנות עיי"ש פרק ט' בשם שו"ת מהרי"ט ח"א סימן י"א בהביאו דברי רש"י ריש נדה בש"ס כיון דמגופה חזי' לא אקמ' אחזקי' עיין רש"י דמועדת ועלולה לכך אין לה חזקת טהר' ועיין בהג"ה מהר"ץ חיות שם ועיין שם בראשונים ברשב"א שכתב שם שענין חזקה הוא רק לענין טומאת וטהרות ועיי"ש פי"א ושמעתא ו' פי"ח עיי"ש היטב הד"ק ובבירור התוס' וא"כ גוף הענין צריך בירור הלא הוה חזקה העשוי להשתנות וצ"ע ובירור טובא ועוד צ"ע הלא נודע בספק שיש בו עון מיתה לא סמכינן אחזקי' ועיין רש"י חולין דף קל"ד ד"ה חלה ספק איסורי שיש בו ספק מיתה הילכך לא סמכינן אחזקה לענין עיסה ספק אם נעשית עד שלא נתגייר או אח"כ ועיין תה"ד סימן ר"נ בביאור דברי הש"ס שמצאנו סתירות במק"א אמרו שבת דאי' סקילה החמירו ובמק"א אמרו מ"ל איסור לאו ואיסור כרת ועיין רש"י יבמות קי"ט ובהג"ה ר"ב רנשבורג וגליון הש"ס מרעק"א, ויש מקום לחלק שאיסור חלה שהוא ענין אכילה חמור משום דכתיב ונטמאתם בהם ועיין תוס' חולין דף ה' ד"ה צדיקים ושבת י"ב ד"ה ר"נ ופסחים ק"ו ד"ה אישתלי ויבמות צ"ט ד"ה ס"ד וגיטין ז' ד"ה השתא ומשם יוצא לחלק בין הוא איסור ממש או רק שהזמן גורם ודו"ק ועי' שע"ת ח"ב כלל ד' פרט ה' אות ל"ח בענין זה באריכות ועיין שד"ח מערכת חי"ת כלל כ' עיי"ש וא"כ כל ענין חזקה בזה הענין צריך בירור גדול אם שייך בו וד' הטוב יאיר עיני באור תורתו ועיין בדגול מרבבה בסימן קפ"ז בש"ך ס"ק י"ט ופ"ת שם אות כ"ד והוא כלל גדול בזה ועכ"פ הראתי לדעת שדברי הטו"ז הם מורים כדברי הדגול מרבבה שגם בימי ליבונה הו' בחזקת טומא' ובזה הענין ג"כ מבואר בטו"ז ס"ק ד' בכאן סימן קצ"ו ועיי"ש וג"כ יש לעורר במה דאיתא בשו"ע ק"צ סעיף מ"ב שאם השאילתו לסופרת ז' שלא טבלה שתולה בה עיין בפ"ת ובחי' רעק"א בשם המל"מ עיי"ש הרי מפורש שאין להאשה הנ"ל חזקת טהר' וצ"ע בזה ויש לחלק, ובתשוב' אחת בס"ד ביארתי אם הבעל יכול להורות דמי אשתו נדה ועיין מהרי"א יו"ד סימן קפ"ז ומהר"ם שיק סי' ל"ה ועיין דע"ת סימן ח"י באות מ"ד שמאסף לכל המחנות וחידוש שלא הביאו דברי פרמ"ג או"ח פתיחה סדר הנהגת או"ה ראשון אות ד' והבינת אדם שער בית הנשים סימן ג' העלה שבהורא' בטבילה דאיתחזק איסורי לא יורה עיין שם ואני בעניי הכינותי בזה שם שבהורא' ברדמ"ת שתהי' אסורה עולמית לא יורה ועיין פ"ת בסימן קפ"ז ס"ק נ"א והדברים ארוכים ורק ציונים עשיתי ועתה עפ"י האמור שבדבר שאיתחזק איסורי אסור לבעל להורות יש מקום לחלק בימי טומאת' איתחזק איסורי אבל בימי ליבונה כבר בטל במקצת חזקת איסור והבן בזה ודו"ק כי דבריי הם נגד החכמ"א שכתב שגם בטבילה לא יורה ובכ"ז אפשר להשוות ויבואר שם בס"ד. שו"ע סעיף י' עיי"ש חדשות ראיתי בשו"ת ניר דוד ממורי הגאון רבי דוד כק"ב זצ"ל ראב"ד דק"ק פ"ב תע"א שהעלה שם באשה שנפתח מקורה תוך ג' ימים הראשונים ומצאה מראה טהור' טמא' והרא' מקום לסברתו