באר מרדכי פא

דאימור ארגשי' וע"כ טמאה מצד ספיקא דאורייתא דאימור ארגשי' ולא אדעתי' ורק כוונת ר"ע הוא שלכאור' קשה לישנא שלא אמרו חכמים להחמיר אלא להקל שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה מדוע נקיט שלא אמרו חכמים כיון שהוא ענין של תורה וכאמור יובן בס"ד שכתם טמא מחמת ספיקא דאורייתא אימור ארגשי' וכ"ז אם אין מקום לתלות אבל אם יש מקום לתלות אפי' במכה שנתרפאת אז אמרו חכמים להקל כי לכאור' "אמרה תורה דם ולא כתם" ובכ"ז מטמאין כתם משום ספיקא דארגשי' כדברי הש"ס הנ"ל אבל בגוונא זה העמידו חכז"ל על דין תורה עד שתרגיש בבשרה ובזה נ"ל בס"ד לתרץ קושי' החוו"ד כמין חומר מדוע לא נקיט בבשרה עד שתרגיש בבשרה וי"ל שמהך דבבשרה הוא רק מדין תורה שבעי הרגשה אבל מדרבנן טמאה אפי' בלא הרגשה משום אימור ארגשי' ואין להקשות היאך יש כח ביד חכמים לגזור כתם הלא מפורש בבשרה וכן דם ולא כתם כקושי' הג' מהר"ץ חיות זי"ע לזה אמרינן שהתי' הוא קושי' התוי"ט על מתני' הנ"ל שמטעם ספיקא דאורייתא אימור ארגשי' ובגוונא זה יש מקום לגזור ורק ר"ע השמיענו שהגם שכתיב "בבשרה" עד שתרגיש מדאורייתא ובכ"ז גזרינן משום אימור ארגשי' היינו אם הוא ספק השקול אבל אם יש מקום לתלות וכאמור שם במתני' ותולה בכל מקום שיכולה לתלות וע"כ השמיענו ר"ע חידוש דין כיון שאמרה תורה דם ולא כתם הכריעו חז"ל אפי' אם הוא בגוונא שאין מכה זו מוציאה דם בכ"ז תלינן והוא כפתור ופרח ומתורץ קושי' התוי"ט וקושי' החוו"ד וקושי' הגהות מהר"ץ חיות כמין חומר בה"י ואין הכרח כדיוקו של החוו"ד זי"ע ור"ע השמיענו שבמקום שיש לתלות אפי' חז"ל לא החמירו מטעם ספיק' דאורייתא לחומרא ומדיוק לישנא דמתני' שלא אמרו חכמים ודו"ק זה הנלפענ"ד להתבונן בדברי החוו"ד זי"ע [והלום ראיתי בשו"ת מרן החת"ס סי' קמ"ד שנתעורר בד"ה אמנם מה שנתעוררו בקושי' החוו"ד הנ"ל ודברי קדשו הם לנו עניים וכאשר להלן נדבר ומשם בארה בס"ד] אולם האבני מלואים ח"ב שו"ת סי' כ"ג מובא בפוסקים [עיין שמלה סי' קצ"ו בראשו] שהעלה בזה להשיג על החוו"ד הנ"ל הרואה דם מחמת מכה אפי' בתוך ימי נדת' טהורה (ש"ס דף ט"ז ע"א) והרשב"א כתב בפי' שאפי' אינו מרגשת שהדם הזה בא מן המקור מ"מ טהורה ואפי' בשעת וסת' דאם לא תתלה במכה א"כ אתה אוסרה לעולם אבל התוס' כתבו שמיירי דוקא במרגשת שהדם בא מן המקור אבל אם אינו מרגשת לא נוכל לטהרה משום וסת' דא"כ וכי מעולם לא תטמא [ועיין בסי' קפ"ז סעיף ה' בהג"ה] נמצא להרשב"א הרי גם בשעת וסת' היא תוכה במכת' ואע"פ שאינו מרגשת שהדם בא המכה ולדעת התוס' והפוסקים שבשעת וסת' אינו תולה הרי דס"ל דמ"מ תטהר אח"כ במה שתתלה במכה ודלא כחו"ד אילו תו"ד והנלעפנ"ד בס"ד עפ"י דברי מרן החת"ס סימן קמ"ד בדבר השאלה שהי' לה לעבערפערהערטונג שאינו יכולה לטהר ועיי"ש בפרטי הענינים שנכנס לתווך השלום ולהציל הרשב"א משיני אריות עיי"ש ובד"ה והנלפענ"ד באשה שיש לה נכה שדרכ' להתאסף שם דם ומוגלה וכדומה איזי בכל פיתא בבירא ואין כאן שום וסת קבוע כי דם המותרות מתקבץ במקום המורסה ההוא ומתאסף ויוצא או סופו לצאת משם וכו' מ"מ ע"י מורסה הסמוכה לשם הענין בהיפך שמוליד עוצר בדם הנדות וה"ל כמו מעוברת שע"י הולד היונק דם נידות אמו וה"נ כותי' וע"כ ס"ל להתוס' כשיודעת שדם זה ממש בא מהמכ' אין כאן מקום לוסת כלל כי הדם ההוא בעצמו יוצא ע"י המכה וע"כ הוא טהור אלא שהתוס' ס"ל שזה דוקא בשעה שהמכ' מוזיל דם אבל בשעה שנסתם נקב המכה נפתח הרחם וכו' אע"כ כנ"ל הא דמטהר'י האשה הזאת אפי' בשעת וסת' בין להתוס' כשיודעת עתה שמכת' מוציא דם וכו' כ"ז אינו אלא משום הנחה שהנחנו שאע"פ שקודם המכה הי' יום זה יום וסת' מ"מ עתה שיש לה מכה כהתוס' המוציא' עתה דם ולהרשב"א שמוציא דם בכל פעם בטלה לה וסת' כי אין חזקה ולא רוב לשום אשה שתראה נדה עם מכה עיי"ש ובדיבור שאח"ז ועכ"פ לענין ספירת ז' נקיים נסתר סברת החו"ד הנ"ל שהקש' שכיון שנטמאת מאין יצאה מטומאת' ובעי ספירת ז' נקיים והפסק בטהר' דכיון שהוחזק' בטומאת' לא יצאה לידי טהר' רק בטהר' ודאי ולהנ"ל כי אשה זה כיון שיש לה מכה באותו מקום כי יצאה מרוב נשים וכן אין לה חזקת טומא' ועיי"ש עוד בחו"ד שכתב ומהתימ' על הב"י ורמ"א בסי' קפ"ז סעיף ה' שסתמו דבריהם ולא כתבו שאשה זו עכ"פ צריכה הפסק בטהר' הלא כיון שנטמא' אינו עולה מטומאת' עד שיהי' לה אילו ב' בדיקות עיי"ש לפי דברי מרן החת"ס הפוסקים לא סתמו ומשם בארה וראי' נכונ' שא"צ כי זה הו' רק בסתם נשים שהו' חזקת אורח בזמנו בא והיינו חזקה דאתי מכח רוב ויש מקום לצרף דברי הש"ס כתובות פ"ב כל הנשים בתולות נישאת וכל הנישאת בתולה יש לה קול וזה הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא ועיין תוב"ש סי' כ"ט וחו"ד סימן נ' ובה"י ביארתי הענין בשו"ת בטוט"ד ועיין שו"ת חת"ס יו"ד רצ"ט בענין שפיר לפטור הבא אחריו מבכורה שמקורו מש"ס נדה ח"י - כ"ט ריב"ל וז"ל ע"כ הך דריב"ל נמי לא הוי רוב גמור וטעמא נ"ל משום דאע"ג רוב נשים מתעברות ויולדות מ"מ רוב המתעברות בן קיימא יולדות והך הואיל והפילה איתרע לה רובא ואימא רוח הפיל' עכל"ק וכתבתי בגליון שמקורו מש"ס כתובות הנ"ל וכו' ודו"ק ועכ"פ נכונים דברי עפ"י תשו' חת"ס זי"ע הנ"ל כי אשה הנ"ל אם יש לה מכה באותו מקום לא בעי הפסק בטהר' מדאורייתא ותשו' זה כתב מרן בשנת קס"ד וכמדומ' שלא זרח אור החו"ד בעולם עדיין ע"כ לא הביאו ובפרט שלא נשאל מרן זי"ע בענין השייך לעניני דידן אולם בסי' קע"ז כאשר יצא לדין בפלוגת' החו"ד ואבני מלואים רמז לתשו' הנ"ל והמורם היוצא מתשו' ומרן החת"ס זי"ע להלכ' סי' קע"ז ומובא ג"כ גפ"ת אות ה' עיי"ש היטב ומהיי"ט דנתי. בשאלה שבא לפני באשה שספרה ימי נקיים ובעלה ראה חלוקה שפשט' אז שהי' עליו כתם [ומובן שלא ידע לדון אם הוא כשיעור או לא וכן אם הוא מראה טמא' או טהור'] ובחשבו שהו' בימי טומאת' ע"כ לא הודיע' לה ואח"כ כשנודע לו שהו' אשתו אז בימי טהרת' אמר לה מזה והיא לא הית' לה מזה שום ידיע' ועתה שאל מה דינה אם סותרת. והורתי בס"ד שספירה הנ"ל עולה לה עפ"י דברי החו"ד הנ"ל שהעיקר שהפסק בטהר' צריך שידע שנסתם מקורה וכאן הי' הפסק בטהר' כראוי וא"כ כבר יש לה חזקת טהר' ב) נ"ל עפ"י מה שהבאתי בקונטרסי בגד עדים עמוד ל"ו בד"ה ומדי דברי בשם המהש"ק דהאידנא רוב נשים אינם בודקת חלוק וסדין קודם לבישה רק לובשת כשבאים מהכובס א"כ כל כתמיהם אף כגריס טהור עיי"ש ג) נתעוררתי מצורב' אחד שנודע הך דשו"ע יו"ד סי' צ"ח סעיף ג' בנשפך באיסור דרבנן דמותר והכ"נ הלא כתמים