באר מרדכי פ

בזבה גמורה א"כ הוה מכונה בשם ספק דאורייתא וצ"ל כסברת החוו"ד [עפ"י דברי הש"ס סוטה כ"ט שהתורה דיברה רק מודאי] בבית הספק ביו"ד סי' ק"י וצ"ע בכ"ז ע"ד פלפול: כל באי שערי ההלכה ותבשונים בדברי החוו"ד בכאן ס"ק ג' שהעלה באשה שנטמאת נדה ואח"כ נולד לה שהמכה מוציאו דם וכן כשצריכין לטמא אות' בשעת וסת' או מעונה לעונה ואין תולין אז במכה אינו יוצא מידי טומאת' עד שיהי' לה עכ"פ הפסק בטהר' ובדיקה אחת בתוך ז' כראוי בלי דם עיי"ש שסיים שהפוסקים קצרו בזה במקום שראוי להאריך והעלה בצ"ע בסימן קפ"ז ס"ה שסתמו דבריהם ולא העלו שאשה זו צריכה עכ"פ שתבדוק עצמה שני פעמים ותמצא טהורה אחר שהגיע זמן וסת' או יום כ' בדיקה אחת משום הפסק בטהרה עיי"ש היטב בראי' מדברי הש"ס כאשר נדבר להלן מהם בפרטות בס"ד. ביראה ופחד מול מרן החוו"ד זי"ע בכ"ז אנא בריה קלה אומר נשען במטה אלקי' בי"ד"י דברי מרן הב"ח זי"ע כי הראי' שהביא מהש"ס אפי' אי לית להו שום פירכ' אינו ראי' לנידן שלו כי הש"ס דיבר מימיהם שלא הוה ז' נקיים וע"כ הוה מדאורייתא משא"כ אנן צריכין להפסיק בטהרה ז' נקיים הוה רק בדרבנן ובזה מיושב הראי' ראשונה מהש"ס ס"ט. מברייתא טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי מטבילין אות' ט' טבילות ז' לנדה וב' לזיבה וכו' שאומרת ספרתי ואינו יודע כמה ספרתי והיינו שבדקה עצמה משמע הא כל שלא בדקה עצמה א"צ טבילה ואי מדאוריי' דז' נקיים אפי' בלא בדיקה אמאי לא תבעי טבילה כיון דמדאורייתא טבילה בזמנה אלא ודאי דמדאורייתא ספורין ובדוקין בעינן ע"כ והיינו בימיהם שבסוף ז' דימי הנדה טבלו לטהרות ולא בעי ז' נקיים משא"כ אנן שבעי נקיים ז' ימים שלמים לדברי מרן הב"ח הוא רק מדרבנן ודו"ק בזה היטב וראי' שנייה שהביא החוו"ד מדברי הפוסקים שהביא הב"י שכתבו גבי בדיקת חורין וסדקים דז' נקיים דיש איסור כרת אלמא דאורייתא היא הנלפענ"ד בס"ד עפ"י דברי התו"ח כלל פ"ה בשם או"ה [מובא בטו"ז לעיל סי' צ"ח ס"ק ו'] אפי' אם נפל חלב לבשר עוף שהוא דרבנן ונשפך אסור הואיל וטעם כעיקר דאורייתא ועיי"ש בטו"ז שהוא מטעם שחז"ל עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ממש ע"כ כול"א חדא גזירה היא עיי"ש [ועיקר ענין חז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה במק"א הבאתי בס"ד דברי החוו"ד לה' כתובות סי' ס"ו כי לאו בכל גוונא נאמר ועוד ראיתי שם שהכוונה שחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר ממה שעשתה התורה חיזוק לדברי תורה ולא שיעשו חיזוק לדבריהם הם יותר משל תורה ואין עת לבארו במשנה זו] ועיין בכללין סי' ק"ס וסי' תרס"א ובספרי למסכת תענית דף י"ז ולח"מ פי"ב מאישות [וש"ס עירובין דף ע"ז] והגהות ש"י למורה וחכמת שלמה באע"ז הנ"ל ודו"ק ד' הטוב יזכינו להוצי' לאור עולם בחיי אכי"ר וא"כ י"ל שהכוונה שעיקר נדה הוא דאורייתא וכרת וק"ל וזל"ק שם ובהכי ניחה לן מה דקאמר בנדה דף נ"ח במתני' אשה אחת שבאתה לפני ר"ע ואמרה כן ראיתי כתם שאמר ר"ע לתלמידיו דם אמר רחמנא ולא כתם דקשה אמאי לא אמר להו מקרא דבבשרה עד שתרגיש בבשרה כדאמר שמואל בדף נ"ז דאפי' בדם גמור טהור בלא הרגשה ול"ל קרא דדם אמר רחמנא אלא ודאי קרא דדם אמר רחמנא איצטרך לענין שתהי' יכולה לתלות אפי' בספירת ז' נקיים דלא מהני מה שראתה בלא הרגשה ואיצטרך ליה לומר דדם אמר רחמנא ולא כתם דלא חש רחמנא לכתם כלל עכל"ק והנלפענ"ד נדייק בדברי האשה שאמרה ראיתי כתם ומדוע לא אמרה ראיתי דם אטו נשי דינא גמירי ומדוע השיב לה מיד שמא מכה הית' ביך וי"ל דהנה פשוט וברור שאין שום חילוק בין כתם לדם אלא שזה יוצא בהרגשה וזה בלא הרגשה ועיין שו"ת מרן החת"ס סי' קמ"ד עיי"ש והנה בש"ס לעיל דף נ"ז אמרינן אפי' אי לא ארגשי' אימא ארגשי' וכו' והרגשת שמש וכו' והרגשת מי רגלים וכו' וכאשר כבר הארכתי בזה בס"ד בבאר רחובות במקור מקומו טהור כמ"פ בספרי זה בס"ד וא"כ נ"כ שביאור המשנה הוא כן שר"ע הבין מדברי שאלת האשה שראי' הדם הוא מחמת סיבה אחרת [כי לכאורה קשה מדוע לא שאל ר"ע אות' אם הוא בשעת וסת' או לא ועיין בשו"ע סי' קפ"ז בהג"ה סעיף ה' ועיי"ש כאשר נדבר להלן בס"ד] כי כאמור קשה מדוע החליטה שראה רק כתם שהוה בוודאי שלא בהרגשה אימור ארגשי' ולאו אדעתי' וכאשר באמת הקשה התוי"ט מדוע טיהר אותה ר"ע דם ולא כתם דאכתי ליהוי ספק דאורייתא ולחומרא וי"ל דהנה משאלת האשה ראה שהיא אשה חכמנית ויודעת להציע שאלה כחכם דהיינו שהיא אמרה בשאלה ראיתי כתם שהוא בודאי שלא בהרגשה והיינו שהן מצד הזמן שהוה שלא בשעת וסת' וגם כן לא הוה ע"י בדיקה העד והיינו שאמרה בהצעת שאלתה שהוה בוודאי שלא בהרגשת מקור ולבה בטוח שלא הוה אצלה שום ספק בזה ובבירור גמור הוא שלא בהרגשה שהיינו שאמרה שאפי' הוא מן המקור וכאשר אמרה שהמכה חיית' אבל יודעת בבירור שהוה רק כתם ולא דם אמר לה שמא מכה הית' ביך [ולכאור' קשה הלא במתני' דלעיל מבואר אם יש בה מכה והיא יכולה להתגלע ולהוציא דם הרי זה תולה בה הרי דוקא אם נודע בבירור אבל מהיכי תיתי' שניחוש לזה] וי"ל שהכוונה שר"ע אמר שמה שאמרת שהוה בוודאי רק כתם ולא דם אפשר כוונך שיש לך מכה באותו מקום אמרה לו [אם היה לה מכה באותו מקום הוה פשיטא שתולה בה ולא הוה מכנה אותו בשם כתם] וזה שאמרה הן וחייתה אמר לה שמא יכולה להתגלע ולהוציא דם ואמרה הן וטיהרה ר"ע וראה שהתלמידים מסתכלים זה בזה ר"ל שכיון שהמכה חייתה וא"כ אין יותר צדדין לתלות בזה והוה ספק השקול וא"כ נאמר ספיקא דאורייתא ולחומרא וכקו' התוי"ט לזה אמר להם ר"ע שלא אמרו חכמים להחמיר אלא להקל ר"ל בספק השקול כזה נסמוך על לישנא דקרא "דם" דהיינו שנודע שהוא "בהרגשה" אבל אם אינו בהרגשה לא אמרינן אימור ארגשי' אם יש קצת מקום לתלות כגון שיכולה להתגלע. ובזה האמור נ"ל לתרץ מה שנתעורר בהגהות מהר"ץ חיות מכילתן נ"ח לדברי הטו"ז הנודעים שדבר המפורש בתורה אין כח ביד חכמים לאסור [ביו"ד קי"ז או"ח תקפ"ח וחו"מ, ב'] והוא דבר שתלו בו זיניהם כל שלטי הגבורים ועיין בתפארת ישראל ערכין פ"ט ומאסף לכל המחנות הוא שד"ח מערכת יו"ד מכלל י"ז ולהלן עד כ"ז בכלל [והארץ רעשה בקושי' היד מלאכי לעיל סי' קצ"ד שהביא קושי' ספר דברי יוסף היאך אסרו לבעול על דם טוהר המפורש בתורה להתיר ועיין שמלה אות ד' ושם ביארתי בס"ד ועי' פ"ת ביו"ד סק"ג ודרכ"ת ס"ק י"ד] וא"כ כיון שמפורש בתורה דם ולא כתם מדוע אסרו חז"ל כתם וייל שמה שאסרו כתם הוא מחמת ספיקא דאורייתא