באר מרדכי עט

בלילי שבועות שמבואר במג"א סי' תצ"ד שבעי שיהי' תמימות והאחרונים עיין חכ"א העלה וכן העיקר שיהי' כל בית בית השמשות באותו מקום ודו"ק והעיקר שיש מקום עיון להלכה בענין המקדימין להתפלל ערבית ב' או ג' שעות ועיי' שו"ת תה"ד סי' א' שהבאתי ושמחתי שזכיתי לכוון לשו"ת מרן הב"ח זי"ע שהבאתי לעיל שעמד בזה והנה דברי הנושאי כלי השו"ע בענין זה הם תמוהים הטו"ז בס"ק א' בהעתיקו דברי רש"ל והשיג עליו הדגול מרבב' והוא ג"כ מבואר בש"ך ס"ק י"ט עיי"ש וביותר תמוה הלא מקור דברי רש"ל הם עפ"י תה"ד בסימן רמ"ח הנ"ל והלא התה"ד גופי' הוא המחמיר בענין מאוד ועיין בסי' רמ"ח שהוסיף רבינו בעל תה"ד עוד יום אחד מדעתו ומובא ג"כ בהג"ה שו"ע סעיף י"א עיי"ש א"כ פשיטא שלא הוה כן כוונת הטו"ז כפשוטו בדברי רש"ל ורק בגוונא שמבואר בדברי הש"ך הנ"ל בהעתק ד"ק וק"ל והנה עיקר הענין בענין אם התפלל ערבית הוא משום דהוה תרתי דסתרי אהדדי אולם באמת אינו קושי' כי מצינו הרבה ענינים כיוצא בזה ועיין ריש מסכת ברכות ד"ה מאימתי שהקשו התוספות כן לר"ת וכן אנו בליל שני דפסח סופרין והוא אצלינו יו"ט שני כנודע: ועיין בסימן קפ"ח בטו"ז ז' שס"ל שאם חל ר"ח ביום א' והי' אוכל ויצא שבת שהוה צ"ע אם יזכיר שניהם של שבת ור"ח דמיחזי כסתרי אהדדי אם אזלינן בתר השתא י"כ ר"ח ואם אזלינן בתר התחלת סעודתו י"כ של שבת די"ל תרווייהו שכ שבת ור"ח ומידי דהוה איקנה"ז שאומר תחילה קידוש השייך ליו"ט ואח"כ הבדלה השייכה אחר השבת ומג"א ס"ק ח"י חולק ועיין בסי' רע"א מג"א ס"ק ח"י וסי' תי"ט וסי' רס"ג בסופו וא"כ רבינו הטו"ז נחית לזה והטעם פשוט משום שאנחנו עושים מטעם ספק אין זה נחשב לסתירה ובכ"ז המשבצות שם העלה דוקא אם הזכיר שבת מקודם מזכיר אח"כ של ר"ח משא"כ אם טעה והזכיר של ר"ח תחילה האיך יזכיר שבת אח"כ דהוה סתרי אהדדי ויש כי צ"ע בדברי מרן הפרמ"ג ואכמ"ל ובמק"א בס"ד יבואר ודו"ק. ועיין באחרונים ובדגול מרבבה שתמהו על הש"ך בס"ק ד' דאם היום גדול מחשבינן יום ולילה שווין אבל בתר הכי לכ"ע לא עיי"ש והלא כיון שלענין סקילה וכו' הוה יום מדוע לא נאמר בגוונא זה שהוה יום והנ"ל בס"ד הגם דדברי הש"ך הם שיטה יחידית בכ"ז יש מקום שכוונתו הוא עפ"י דברי התה"ד שם וז"ל שהרי לעולם צריכה להפסיק בטהר' קודם הלילה של יום תחילת הספירה שאם תמתין אפילו רגע אחד בלילה שוב אין היום עולה למנין ז' כדמוכח קצת ברש"י בפרק המפלת ובנידן דידן נמי חשבינן לאחר תפילת ערבית לילה וכו' עיי"ש וכיון שצריך שיהי' תמימות ע"כ לענין הפסק בטהרה שהוה דאורייתא [כאשר נדבר להלן בזה בס"ד. חושש בו לחומרא בתחילתו כנ"ל בס"ד להצדיק ורק לחומרא כאמור חושש מרן הש"ך בזה לומר שחוששין להסוברים שתמיד הוה היום רק י"ב שעות ומה שמכונה אצלינו ו' אוהר הוה נמשך ללילה ורק לחומרא ולא לקולא וק"ל ועוד נ"ל בס"ד דבר חדש דהנה התפארת ישראל בפירושו למשניות פ"א דברכות נכנס לבית הספק במדינת הצפונות כמו דאנציג או קאפענהאגען ושואקהאלם ששם בכל חודש יוני יולי לילה כיום יאיר ולכה"פ גם בחצות לילה יכול להכיר היטב בין תכלת ללבן מתי זמן ק"ש וציצית ושבת והנלפענ"ד לענין הפסק בטהרה צ"ל במקומות הללו חושבים כאשר הוא בשאר מחוזות להיום ולילה שווין י"ב שעות ובמקומות הללו יש מקום לדברי הש"ך זי"ע והגם שקצת רחוק לומר שכוונתו על אילו המקומות בכ"ז הדין אז דין אמת בגוונא זה שאז חושבין שעות שוות ועיין בביאור הגר"א או"ח סימן רס"א סעיף ב' שהזכיר ג"כ אילו המקומות ולכן במדינת הרוטים לא בא האור' כלל בקיץ אבל כוכבים עומדים עיי"ש זה מה שעלה בידינו בביאור דברי תה"ד ברוך השם. בש"ך ס"ק ו' בשם מעד"מ שתמה בדברי השו"ע בסעיף ב' בהך דראתה יום אחד בלבד הלא האידנא אפי' אשה שרואה כתם צריכה שימור ה' ימים עיי"ש בתי' והנה המנח"י בתוה"ש אות ה' תי' דנפק"מ לדידן בכלה שמותרת מיד שתפסוק לספור ז' נקיים ומרן הש"ך לא ניחא לי' בתי' זה עפ"י מה שכתב בס"ק כ' שהאידנא שאפי' כלה אינו סופרת ז' נקיים עד יום ה' לראייתה ועיין בתוה"ש בס"ק ח"י בזה שהעתיק דברי הש"ך הנ"ל והטו"ז בס"ק ז' שם ולכאורה נראה שהתו"ש פסק כטו"ז ס"ק ז' בכאן מדתי' באות ה' בכלה אולם יש לדחות שמעיקר הלכה גם הש"ך מודה ואדרבה נראה כתמוה אצלו ורק ליישב המנהג בא בס"ק כ' וא"כ גם התוה"ש לא להלכה כתבו בס"ק ה' רק ליישב וכהלכה הביא בס"ק ח"י דעת הש"ך והטו"ז בזה וק"ל ובעיקר הפלוגתא דלהלן בש"ך ס"ק כ' עם הטו"ז בס"ק ז' אם כלה צריכה למנות ה' ימים לכאורה דהנה בסימן קצ"ב נקיט בפי' שאינו צריכה להפסיק בטהרה ובסי' קצ"ג נקיט אחר הבעילה ראשונה צריכה למנות ה' ימים ולהפסיק בטהרה ואם איתא שהוה גוונא בכלה הנכנסת לחופה הן בתולה או אלמנה שצריכה להמתין ה' ימים והפסק בטהרה כל כי האי הול"ל לשו"ע להשמיענו בסימן קצ"ב ומזה אפשר שפשט רבינו הטו"ז שאין כלה הנכנסת לחופה צריכה להמתין ה' ימים מקודם ובכ"ז פשיטא שאם ראתה צריכה הפסק בטהרה והגם דנקיט בשו"ע שאינו צריכה [בסימן קצ"ב] הפסק בטהרה היינו דוקא אם לא ראתה רק חשש שמא מחמת חימום ראתה אבל בכאן בודאי ראתה פשיט' שצריכה הפסק בטהרה ודו"ק שם היטב וא"כ דברי המנח"י נכונים שאם ראתה מקודם שצריכה הפסק בטהרה וק"ל ועיין חוו"ד סק"ג שהקשה כיוצא בזה על הטושו"ע וא"כ יהי' מוכח כיון דאינו מבואר בסימן קצ"ב האיך דינה בראתה משמע אפי' ראתה א"צ ה' ימים וק"ל]. הלא נודע למשגב שצריכה האשה להפסיק בטהרה חובה עלינו בס"ד לברר אם הוא דאורייתא או דרבנן וכן הבדיקה אחת בתוך ז' אם הוא דאורייתא או לא ויען שהוא יסוד גדול בשער בית הנשים לפתוח ולעייל לידע ממקור טהור פתחיו ושעריו וגם ראיתי שגדולי אחרונים האירו עינינו בזה אמרתי אחזיק בשולי מעילות הקדושים להתבונן בדברי קדשם. וזה יצא ראשונה בס"ד מרן בשו"ת הב"ח סימן קכ"ו כתב וז"ל דמשמע ר"פ בנות כותים דוקא בנדה הוי הפסק בטהרה דאוריי' אבל נשים שלנו שמחמירן להפסיק בטהרה ז' נקיים הוי דרבנן עכל"ק וכוונתו לש"ס דף כ"ג ע"א דבנות כותים יום שפוסקת בו ספרתו למנין ז' ושם מיירי מקרא ועיי"ש ברש"י דר"ה יום שפוסקת בו ואנן ז' שלמים בעינן לזבה עיי"ש וכדברי הרמב"ם ספיקא דאוריי' מה"ת לקולא והפסק בטהרה הוה רק לנדה כשבאו ימי זיבתה בספירת ימים ידועים ג' ימים רצופים בריאתה ועיין בפי' רש"י ויום שפוסקת בו עיי"ש אבל כנשים שלנו שצריכין בספק זיבה ונדה ז' ימים רצופים הוה דרבנן ועיין לעיל דף כ"ב ובכ"ז במיעוט ידיעתי לא הבנתי מדוע החליט מרן זי"ע שהוה רק דרבנן הגם שלא הוה דאורייתא אלא