באר מרדכי עז

ליכנוס אל קברי הצדיקים לבקש רחמים שבזה אין מי שאוסר ע"כ ועיין בחמודי דניאל מובא בפ"ת כאן שנהגו הנשים שלא לילך לבית החיים בימי נידותה ונכון הוא ע"כ ועיין במג"א סי' רס"ג ס"ק ו' כשהיא יולדת בשבת ראשונה מדליק הבעל ומברך משמע דבימי נידתה מברכת בעצמה ובאה"ט בשם כה"ג שיש להביא הנר לפני היולדת ותברך היא בעצמה ובמג"א סי' פ"ח בסופו דכל כיוצא בזה כגון שמשיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכין לב"ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אע"פ שהיא נדה עיי"ש ודו"ק. סימן קצ"ו: בסעיף א') בהג"ה בשם תרומת הדשן בענין אם התפלל הקהל ערבית אם נחשב ללילה עיי"ש ויען שזכיתי לעיין במקור ההלכה בדברי תה"ד בסימן רמ"ח והוא הלכה אשר רבו מנפי' ושרגי' ע"כ אבאר בס"ד כיד ד' הטובה עלינו אכי"ר. ז"ל רבינו בעל תה"ד יראה דיש להחמיר שלא תפסוק בטהרה אלא קודם תפילת ערבית אבל לאחר תפילת ערבית הואיל והתפללו כבר או אפי' היא לא התפללה אלא הקהל התפללו כבר עשו אותו מקצת היום לילה לענין תפילה שוב אין לעשותו יום לענין הפסק בטהרה שהרי לעולם צריכה להפסיק בטהרה קודם הלילה של יום תחילת הספירה שאם תמתין אפי' רגע אחת שוב אין היום עולה למנין ז' וכמוכח קצת בפירש"י בסוף פרק המפלת ובנידן דידן נמי חשבינן לאחר תפילת ערבית לילה עכ"ל יוצא מפורש שאין התפילה עושה הגבול בין יום ללילה ורק בנידן דידן נוטה דעת קדשו דיש להחמי' ולא מהעיקר הלכה כי כיונה יוסיף או יגרע מהיום התפיל' ועוד זאת יתירה לפי דברי התה"ד הנ"ל בסי' א' במה שנהגו ברוב הקהלות בימי הקיץ ימים הארוכים לקרות ק"ש ב' א' ג' שעות קודם הלילה עיי"ש שכ' שאין בידו ליישב המנהג דהגם שכ' הר"ת שמפלג המנחה ואילך חשיב לילה כר"י ויוצאים ק"ש ותפילה של ערבית וזהו הוא שעה ורביעי קודם צאת הכוכבים אבל מנ"ל להקדים עוד יותר מזה ועיי"ש לענין אי חשבינן שעות שוות או שעות זמניות ובספרי זה לעיל סימן קפ"ד בש"ך ז' מ"ש בס"ד, ועיין בזה הענין לענין קדימת זמן התפילת ערבית בשו"ע רל"ה ובמג"א שם ג' בשם הב"ח בישובו לענין קדימת ג' או ד' שעות ועיין בספרי על מסכת ברכות מהד"ק ותנינא מ"ש בזה ד' יזכינו להוציאו לאור עולם והנלפענ"ד כפי דברי התה"ד בסימן רמ"ח שכיון שכתב שרק מטעם חומרא הוא וכאמור יש מקום לומר שדי' אם מקדימין תפילת ערבית שעה ורביעית ואז כיון שעפ"י הלכה כבר נקבע לו הגבלת זמן לילה יש להחמיר שיהי' הפסק בטהרה קודם לזה משא"כ כפי מה שכ' בסימן א' שנדחק מאוד בישוב הטעם שמקדימין א"כ מקום לומר שמה שהחמיר בסי' רמ"ח היינו הקדימה של שעה ורביעית ועיי"ש וע"כ לא ישבנו אפי' ב' שעות קודם הלילה וכ"ש ג' וד' שעות שאם התפללו הקהל ערבית שיהי' נחשב ללילה לענין הפסק בטהרה וזה פשוט וזולת לפי דברי הב"ח שם במג"א הנ"ל וכביאור המהש"ק שם שהוה קרוב לג' שעות יש מקום עיון בזה אם כבר התפללו ג' שעות קודם הלילה כיון שעפ"י הלכה מכונה בשם זמן ערבית אם יש להחמיר אח"כ שלא להפסיק בטהרה וכן צ"ע בקהלות גדולות שמתפללין בהרבה בתי כנסיות ובעלה מתפלל בבית הכנסת אשר מתפללין מעריב בזמנו אשתו נגררת אחר ביהכנ"ס זו וכאשר אבאר להלן בס"ד הן בקדימת זמן התפילה או באיחור זמנא והענין צ"ע עוד ועיין היטב בהג"ה שו"ע בכאן וכן בשו"ע או"ח סימן רל"ה סעיף א' עיי"ש היטב ולהלן נדבר עוד מזה בס"ד, ועיין מג"א רס"ג ס"ק כ"ד ב' בהכנ"ס אין אחת נמשכת אחר חברתי' משמע אף שיש רוב באחת מהם ובא"ר בפראג נוהגין למשוך אחר ביהכנ"ס ישנה וחדשה (שקורין אלט- ניישול) ולעיל סימן קל"א ס"ד בהג"ה ומג"א י"א שמקורו מהרי"א סי' פ"ח וג"ש אם בעלה לפעמים מתפלל בביה"כ זו ולפעמים בזה האיך כדין הכול צ"ע הן לענין שבת ועיין בהמהש"ק בסי' רס"ג הנ"ל במקום שדרכם לילך משמע שאפי' אם פעם אחת מחמת אונס הי' בביה"כ אחר וצ"ג וק"ל. ב') וז"ל התה"ד וכעין זה כתב מהר"ם בהלכות שמחות שנו לענין אבילות דמי שהתפלל ערבית ועודנו יום קודם צ"ה ושמע שמועה על מתו אינו מונה אלא מיום המחרת ואותו היום אינו עולה לו הואיל וכבר התפלל ערבית תרי קולא לא עבדינן ע"כ בדיוק כתב כעין זה כ' מהר"ם כי שם נקיט בגוונא שאותו האיש אשר דנין עליו שהוא התפלל ערבית וכן הועתק בסי' שע"ה סעיף י"א מי שהתפלל ערבית בשם יש מי שאומר והנה הוא שנוי בכפילא בסי' ת"ב מקורו עיין במרדכי סי' תתקכ"ג כ"ד עיי"ש ויש להתבונן מדוע שנו רבינו בשו"ע בכפילא ועוד זאת יתירה מדוע נקיט בסי' שע"ה בשם י"א ובסי' ת"ב בסתם וי"ל עפ"י גירס' הש"ך בסימן שע"ה ס"ק י"ד שמיירי שהקהל והצבור התפללו ולולא דברי הש"ך יש מקום לומר שהוא לא התפלל ע"כ נקיט רק בשם י"א הגם שאין חולק בדבר כיון שהוא לא התפלל כא ברי' כי' האי עניני משא"כ בסי' ת"ב מיירי שהוא ג"כ התפלל והיינו תרתי קהל והוא ג"כ ע"כ ברי' כי' להשו"ע ולא נקיט בשם י"א ועיין היטב בב"י ונראה שגריס כגרסת הב"ח וכמבואר למעיין גוף תשו' תה"ד וק"ל ועוד יש לחלק בסי' שע"ה מיירי תוך שבעה או אותו היום שהוה דאורייתא ע"כ לא ברי' כי' שנפקיע אותו היום משא"כ שם מיירי תוך שלשים וק"ל. ונלפענ"ד בס"ד שהנה פשיט' דמה דאיתא בשו"ע שמונה מיום המחרת ואותו היום אינו עולה להם היינו לחומרא שלא נחשוב היום למנין ימי אבילות והבן אבל פשיטא שגם אותו היום צריך לנהוג אבילות ורק שאיני עולה למנין וראי' כזה מדברי הטו"ז בסי' ת"ב שכתב שאם הוא בגוונא שביום המחרת יהי' שמוע רחוקה פשיטא שאינו מונה מיום המחרת ולפענ"ד מבואר כן בלישנא דשו"ע שרק מונה מיום המחרת ואותו היום אינו עולה לו וק"ל. ג') וז"ל התה"ד וכן ראיתי לאחד מהגדולים שפסל הגט שנתן לאחר שהתפלל הקהל ערבית אע"פ שהיה עודנו יום וכן כתב לי אחד מהגדולים בתשובה שגדול אחד רבו פסל הגט שנתן לאחר תפילת ערבית ע"כ ובהג"ה שו"ע ססי' קכ"ג מובא הלכה זו ובחלקת מחוקק שם – משמע שאם התפללו הקהל אפי' הוא לא התפלל ושהב"י תמה בזה עיי"ש ולהלן בסדר הגט סעיף פ"ח - פ"ט והנ"ל שבזה פליגי הנך ב' גדולים שבתשו' תה"ד הגדול שהביא תחילה ס"ל שאפי' התפלל רק הקהל ערבית אפי' הוא לא התפלל והגדול שהביא תשו' אח"כ משמע דוקא אם הב"ד ומגרש וכו' ג"כ התפללו וק"ל ד') ועיין עוד בתה"ד שהביא שגדול אחד חילק לענין גט ואבילות שפיר חשבינן שכיון שהתפללו ערבית הוה סניף