באר מרדכי עו

והקשו והאמר שמואל כל ש"ז שאינו יורה כחץ אינו מזריע ותירצו ה"ק מעיקרא יורה כחץ הוה נראה מכאן שאם הי' יורה כחץ בשעת עקירה אפשר שתתעבר בתולה ותהי' מותרת לכהן ואם נאמין לספרים חיצונים מצינו בספר בן סירא כי אמו נתעברה מש"ז של ירמיה באמבטי וסירא בגונטרי' ירמיה ובזה הוכשרה הבת לבוא בקהל ולירש בנכסי אביה וכו' עכ"ל - ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רס"ח נשאל במי שדר עם אשתו יותר מעשר שנים ואין כפו בנים ואמר רופא אחד מומחה גדול שיתן לו זרעו לתוך צנצנת והוא יקלח הזרע לתוך רחם האשה ועי"ז תתעבר ותלד [כי ע"י שפי רחמה צר לא יוקלט בתשמיש הזרע לתוכה אם מותר לעשות כן עיי"ש ובירושלמי כתובות פ"ג ה"ג, מעשה שעיברה [מקטן] ובתוכיה קיימין ובשירי קרבן והגהות חת"ס שם ודו"ק, - ונחזור לדברי רבינו מל"מ שם שתמה מהא דיבמות פ' עבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעצה למדה"י עד תריתר ירחי שתא ואכשרי' ואם איתא להא אמאי לא חיישינן שמא מאבטי' עיברה שהרי לסברת בן זומא ומטעם חששא זו אנו תולין להכשיר אותה לכה"ג וא"כ, איך לא נחיש שלא להתיר אותו בממזרת, ודיבר בקדשו אי חיישינן שבא ע"י שם והביא דברי התוס' קידושין ע"ג והרא"ש בעשרה יוחסן סי' ז' בשם בה"ג ועיין אע"ז סי' ד' סעיף י"ד וב"ש וח"מ ובאה"ט י"ב] והביא דברי הש"ס מכות דף ה' באו שניים ואמרו וכו' ומהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל דלא חיישינן ובש"ס יבמות קט"ז חיישינן דילמא בגמלא פרחא אזיל ובתוס' שם ומשם הוכיח המל"מ אם ניחוש שמאבטי נתעברה היה יותר לחוש מכל אילו הדברים והוכיח שלא קיימ"ל להלכה לחוש שנתעברה מאבטי עיי"ש ובפי"ז מא"ב הלכה י"ג. וק"ל המורם היוצא מהפוסקים שם, שאם הם אינם טוענים אנן לא טעניך בעדם ורק אם טוענים כן שאני ועיין בתוס' יבמות הנ"ל שם בשם הר"ר מנחם. – והנה מקום עט"י בזמן הזה שיש ספינות הפורחות באויר שנודע בשם לופט-שיפפע וגם עתה ובפרט ברבות הימים יהי' הליכו ממש מסילת הברזל הי' מקום לומר שאפי' הם אינם טוענים אנן טעניך בעדם וישתנה ההלכה לענין אישתהי' ביותר מי"ב חודש, וכן ישתנה ההלכה לענין עדים זוממין, ודו"ק ויהי' נפק"מ לכמה ענינים: בחי' לשו"ע או"ח כתבתי וז"כ סי' רמ"ה מג"א, א' דשם הב"ח ואם יושב בעגלה יכול ללכת יותר עיי"ש ואני בעניי נסתפקתי בנוסע בקיטור העשן האידנא האיך דינו והנה כזה וכיוצא בזה שמענו בהא דאיתא בסי' שע"ה ס"ח למנות עם גדול האחים האידנא שיש מסילת הברזל היאך דינו ועיין שו"ת הר המור ומובא באריכות בשד"ח מערכת אבל אות ע"ג ועיין דברי שאול בדפי הספר ס"ב ע"ג בסופו שהביא מהשומר ציון שנדפס באלטונא שנסתפק בזה עיי"ש שהסכים עם הרב ר' גבריאל אדלער דהתורה לא שיערה רק מהלך פשוט בלי תחבולות וכמו בקרבן פסח דשם חשיב דרך רחוקה כט"ו מיל אף שיכול לבוא ע"י צבים ופרדים וה"ה כל שיעור חז"ל לא מנינן רק מה שהוא עפ"י דרך הטבע ולא עפ"י תחבולה חדשה עיי"ש ובכ"ז חידוש שלא הביא דברי הב"ח זי"ע שהעולם נהגו להקל, ועיין בתפא"י פסחים בהלכתא גבירתא פ"ט מ"ב שנסתפק כשנזכה לעשות הפסח בזמנינו ישתנה הגבול של דרך רחוקה ובסוף הסדר העיר מדברי הש"ס פסחים צ"ד, א' ת"ר הי' עומד חוץ למודיעים ויכול לכנוס בסוסים ופרדים יכול חייב ת"כ ובדרך לא הי' עכ"ל שם בס"ד ובתשובה לה' שבת הארכתי בדברי המהש"ק בסי' רמ"ד בשם תוס' שבת שהקשה שיהי' אסור חוץ לתחום גם במלא עיניו פן יעמוד אדם סוף התחום ויראה שעושין מלאכה חוץ לתחום והבאתי דברי הש"ס כתובות דף ק"ד א"ל אביי לרב יוסף אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקיעת החמה לא גבי' בההאי פורטא אחלתי' א"ל כל מידות חכמים כן הוא פירש"י העמידהו יתד שלא תמיט ע"כ ודו"ק היטב ואכמ"ל. מצאתי בשירי קרבן ריש יבמות שהעלה עפ"י התוס' שם ד"ה אחות אשתו שאסורה לחלוץ בימי נידתה, מטעם כל שאינו ליבום אינו עלה לחליצה, עפ"י תשובת ח"צ סי' א', בכ"ז כי חדשות הוא הניחו בצ"ע סעיף ב' ולא יגע בה אפי' באצבע הקטנה ז"ל אשר לדוד [הספרדי] דף לד ע"ג הנה בענין שיבוא הנשים לנשק יד איש ודאי שטוב טוב, הוא שלא לנגוע ביד אשה או בבשרה כלל וכלל לא ובפרט בא"א או בנדה ואם אפשר בלאו"ה יהי' ע"י בגד מעוטף ביד וכו' עיין שם: הג"ה סוף סימן ועיין באו"ח סי' פ"ח אם מותר כנדה לכנוס לבית הכנסת להתפלל נשאלתי פעמים רבות אם מותרת לילך לבית החיים להתפלל, ביום היא"צ [עיין בספרי פותח שערים סי' תרצ"א] והשבתי שמותרת כי מבואר בפסקי מהרי"א סי' קל"ב מובא בהג"ה שו"ע או"ח סי' פ"ח וז"ל אמת שהתרתי להם בימים נוראים וכו', כי יהי' להם לעצבון רוח ולמחלת לב שהכל מתאספין לצבור והמה עמדו בחוץ וכו' ולזלזל בקדשים משום נ"ר שלהם עכ"ל ובב"י ונשי דידן לא נהוג מלהמנע מלכנוס לביה"כ והגם להגמ"יי שאוסר שמובא בהג"ה שם איתא או להתפלל או להזכיר את השם ע"כ ונודע שמה שהולכין לבית החיים העיקר הוא התפלה שהוא מקום קדוש וטהור תכוון שיתן לה השי"ת רחמים בזכות הצדיקים כמבואר בלשון מהרי"ל [בהג"ה שו"ע תקפ"א בסופו ובמג"א ס"ק ט"ז ופרמ"ג, ואני משער כוונת הג"ה לדרוש סמוכים יש נוהגין לטבול בערב ר"ה משום קר"י ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות וכו' דהיינו שילכו לטבול ואח"כ על קברי הצדיקים ועיין במג"א סי' תקנ"ט ס"ק ט"ו בשם כתבי האר"י ז"ל ונודע מתלמידי בעש"ט זי"ע שאין לילך על הקברות רק אם טבל לקריו ובפרט בהג"ה מרן חת"ס זי"ע החמיר בזה עפ"י הרמב"ן עה"ת בפסיק כי דרך נשים לי עיי"ש, [ובפ' תזריע ואחרי בפסוק ואל אשה וכו' ובחידושי האגדה הארכתי בס"ד] ובכ"ז כיון שמתירין משום עצבות ואין עצבות גדול לאשה שהיא דרה במקום קברות אבותיה ולא תיכך ליא"צ, וכשאני לעצמי הי' נ"ל בס"ד אם הוא בימי ליבונה שתטבול וכמבואר בפרמ"ג, שם בטו"ז ונ"ל שכונת דבריו עפ"י התוס' שבת דף י"ג בשם ר"ת שנהגו לטבול בשלג והגם שמבואר בש"ך ס"ק ע"א שאסור לטבול בכ"ז משום עגמנ"פ התרתי לה ודמעות עיני' תהי' טהרת' ושוב אחרי כותבי זה עיינתי בספר חיי אדם סוף כלל ג' שיכולות להתפלל רק שלא יסתכלו בס"ת בשעה שמגביהין אותה להראות להעם ונ"ל שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו עכ"ל, ועיין בפרי השדה ח"ד צ"ג בשם מורי הגאה"ק זי"ע ובספר אשר לדוד הספרדי דף ל"ה שנשאל ג"כ אם מותר לילך על קבר הצדיקים והביא דברי הג"ה שו"ע או"ח שדברנו וכן כתב רי"ו יש טועין לומר שנשים יולדת לא יכנסו לב"ה עד שיעברו מ' לזכר ופ' לנקיבה ומנהג טעות הוא וצריך למחות בידם וכתב דלהמתירין אפי' להתפלל או ליגע בספר כ"ש שמותרת