באר מרדכי עה

לפענ"ד כי קריבה וכן נגיעה עיקר האיסור הוה דייקא אם הם בינו לבין עצמם אבל בגוונא דהוה בקידושין שהרבה עומדים שם ליכא בו איסור נגיעה וראי' כזה נלפענ"ד מדברי התוס' בסוכה דף מ"ז ובסוטה פ"ג גבי תנופת מנחת סוטה דכהן מניח ידו תחתי' דאין היצה"ר מצוי לאותו שעה [ועיין שד"ח מערכת קו"ף כלל ז' בשם תשו' בית יודא אע"ז סימן כ"ג שהביא ראי' מזה שנגיעה לא הוה דאורייתא] ולהנ"ל ניחא שהענין כי במקום שהיה פירסה והרבה אנשים עומדים שם ליכא למיחש ודומה לכעין ומה שמבואר שבאחותו שקריבה אין בי איסור דאו' שאין לבו נוקפו ודו"ק בזה היטב בס"ד. ועיין דרכי תשו' ס"ק י"ג - וס"ק ט' וק"ל, ועיי"ש בס"ק י"ב בשם שירי טהרה כמהרש"ק סי' זה אם מותר הבעל להדליק נר מנר שביד אשתו והעלה לאיסור ועיין בספרו קנאת סופרים תשו' טו"ב – והנלפענ"ד לעורר מדברי הש"ס סוף ביצה, דשלהבת אין בו ממש גבי שלהבת של קודש ולכן אע"פ שהוקצה למצותו רשאי להדליק ממנו ואינו אסור רק שאר הנאת כמבואר במג"א סי' רע"ט ס"ק ד' ורס"ג ס"ק כ"ז, - אולם י"ל שהכול תולה אם יש בזה קרבות הדעת וק"ל. טו"ז ס"ק ז' בשם הסמ"ק שאשה נדה יכולה לשכוב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר ואמאי אינו חוששת פן תתעבר בנדתה מש"ז של בעלה ויהי' הולד בן הנדה [ועיין בשו"ע אע"ז סימן ד' סי"ג שבא מן הנדה אע"פ שהוא פגום אינו ממזר לא מדאוריית' ולא מדרבנן וכשירה אפי' לכהונה ועיין באה"ט שם ס"ק י"א, ורבינו טורי זהב להלן סי' קצ"ו בסופו שהקשה שבן הנדה יהי' צריך הבחנה כמו בגר - אולם הנקדה"כ שם השיג, דבן כשר הוא וכדרך הזה דרכו הב"ש ס"ק ט"ו ועיין באה"ט שזכרנו וביו"ד סימן קצ"ו ס"ק ט"ז וכ"כ התורת שלמים בסימן קצ"ב ס"ק ו' והביא ראי' מש"ס יבמות עיי"ש והגם שכל הפוסקים השיגו על רבינו בכ"ז מקושי' הסמ"ק הזה יהי' סמך לד"ק ובפרט לפמ"ש במסכת כלה ע"ז פנים ר"א אומר ממזר ורי"א בן הנדה ועיי"ש שהכירו החכמים בתינוק אחד שגילה ראשו ואמר ר"א שהוא ממזר ור"י אומר שהוא בן הנדה, ורעק"א ממזר ובן הנדה, ונודע אח"כ לחכמים [ומזה נלמוד מוסר כמה גדול עבירות גילוי רא"ש ועיין באו"ח סי' ח' ובפוסקים שם ולהלן], ומדנקטו חז"ל בשטח אחד הגם שאינו פסול כממזר אבל פגום הוא ועיין ביאור הגר"א אע"ז שם ס"ק כמ"ד ודו"ק] והשיב כיון שאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי [משמע אבל הי' ביאת איסור אינו כשר לגמרי ובהיות כי בכאן הביא דברי הגהות סמ"ק ע"כ נסתפק להלן בסי' קצ"ו בסופו ודו"ק כנלפענ"ד] אפי' תתעבר מש"ז של אחר כי הלא "בן סירא" כשר הי' וכו' [ועיין חלקת מחוקק סימן א' ס"ק ח', שנסתפק אם אשה שנתעבר' מאמבטי' אם קיים האב פ"ו ואם הוא בנו לכל דבר עיי"ש, והב"ש ס"ק י' הביא ראי' מהגהת סמ"ק והב"ח [משמע שלא הי' לפני נושאי כלי אע"ז ספר הטו"ז על יו"ד שאלמלא כן גם בשמו הביאו ובשמות אנשים הביא הב"ש תורתו זי"ע] שהוא בנו לכל דבר - ובמהר"ם שיק זי"ע בס' המצות מצוה א' אות ג' השיג שהגם שחשוב לכל דבר אבל לענין פו"ר לא קיים מצותו שהמצוה הוא עליו ומה שנתרבה מאליו לא יצא ידי חובתו וראי' דקיימ"ל דבעי דוקא בן ובת ובזה סגי אפי' בבני בנים אבל אי בן ובת באו לו מחד בן או בת לא יצא ואמאי הרי הם כבניו אע"כ שהם חשובים כבאו ממילא והמצוה עליו לפרות ולרבות ע"כ לולא ד"ק נ"ל בס"ד, להצדיק דברי הב"ש. וחו"מ, כי אם באו מבן או מבת בניו שאני כי מזרעו לא נתקיים רק הבן או הבת והגם שברבות הימים נתקיים מצותו אבל בכאן מגוף זרעי נולד הבן הזה, ובגוף הענין אם יש מציאות שתתעבר אשה מאמבטי' שמקורו מש"ס חגיגה דף י"ד שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו ככה"ג וחיישינן שמא באמבטי עיברה [בכאן נאמר חוץ שחוששין היינו לקולא וכן בשבת דף קנ"א ברש"י ד"ה ושמואל, אבל מן הסתם חוששין היינו לחומרא ועיין ש"ס נדה דף מ"ו והא חוששין קאמר ופי' רש"י לחומרא משמע, ולהלן דף ס"ד אבל למיחש ופרש"י חוששת ולא תשמש ובזה הכול על נכון דאל"כ ומה מקשי הש"ס שם בנדה והא חוששין הלא יש חוששין שהוא לקול' אע"כ שנאמר בו חוץ ובגליון הש"ס הריעותי בזה ואכמ"ל] ובמשנה למלך פט"ו מהל' אישות ה"ד שישב על מדוכה זו אם קיימ"ל להלכה לחוש שתתעבר אשה מאבטי והקשה מתוס' יבמות דף ס"ה ד"ה אינו - מ"מ נמצינו למדין דבהערה אינו מתעברת אלא בגמר ביאה וא"כ היאך יתכן שתתעבר מאבטי ומה אעשה שלא זכיתי להבין ד"ק זי"ע – הלא התוס' שם ביבמות הקדימו, דמחייב בשפחה חרופה אפי' בלא הוצאה זרע אלא שתהא ביאה, הראוי להזריע, אבל אם הי' מזריע הלא זה עיקר האישות שיוצר מזה בן קיימה וא"כ בכאן שיצא זרעו לאמבטי ע"י חימום המרחץ כמו ע"י אשה, והבן ויצא מכח גברא לזה שמחבל דרכו ומוציא ז"ל הלא הזרע הי' ראוי להזריע רק ששיחת ארצה. אבל אם הי' אפשר להביא זה הזרע לרחם אשה, איזי, יוצר מזה ולד, וא"כ היאך נוכל לדמות הערה לאמבטי בהערה מיירי בלא זריעה ואפי' הוא בזריעה אבל לא יבוא לרחם האשה אבל דכאן שיצא זרע שראוי' להזריע וע"י חמימות המרחץ יבוא למקום רחם האשה ואינו יכול לדון בזה רק הבקי בטבע ועיין ש"ס שבת פ"ו שגם מגוף אדם לגוף האדם יש שינוי באיבעית ר"פ וג"כ בזרע אדם במעי בהמה עד כמה מסריח משום דלית ליה פרוזדר ועיין בתוב"ש סי' ט"ו ס"ק ט"ז ועיין ש"ס בכורות כ"ח ודו"ק. ותשובת תשב"ץ ח"ג סי' רס"ג ותו"ד בקצרה איש ואשה הי' מתעמצים האשה טוענת כי הבעל ישען על ביתו ולא יעמוד והוא מודה לה ואח"כ נתעברה ועדיין היא מודה שלא בא עלי' ועדיין היא בתולה אלא שנתפשט הזרע ברחמה ונתעברה בתוכה והיא אומרת כי נשים חכמניות השירו בתוליה כשהכירו שנתעברה כדי להקל הלידה וילדה בת אם שנאמין לה שאפשר להתעבר בעודה בתולה והשיב וז"ל בזה יש לעיין אם אפשר לאשה להתעבר בעודה בתולה להתפשט הזרע ברחם בלא ביאה דבפרק יוצא דופן [מ"ג ע"א] משמע ש"ז שיוצא בהרגשה אפי' שימש מיטתו בחלום מיקרי יורה כחץ וראוי להזריע והיא טמאה ויש מחלקין שיש יורה כחץ בשעת יציאתו ועדיין אינו ראוי להזריע דשמא אינו הולך למרחוק כשיגיע בגופה במקום שתהא אותה הזריעה ראוי להוליד אבל כשהוא בשעת הנחתה בגוף יורה כחץ אז הוא ראוי להוליד וע"ז אמרו ביבמות פרק הבע"י [ס"ה ע"א] איהי קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה ולפי"ז בנידן שלפנינו הי' ראוי להסתפק אם אפשר שתתעבר בשפיכות הזרע מפי הרחם אל תוך הרחם או לא. ונראה דאפשר הוא, שהרי בחגיגה י"ג שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו להתירה לכהן דשמא נבעלה או חיישינן שמא באמבטי עיברה פי' שהאיש פלט ש"ז לתוך אמבטי והיא רחצה בו ונכנס ברחמה ונתעברה