באר מרדכי עד

סימן קצ"ה: נשאלתי באשתו נדה אם מותר לאכול עמה הלחם או הצנון כמו שהדרך שנותנים בקערה אחת וכל אחד לוקח משם ובגוונא שאין שם איש בבית ובפרט במי שנשא אשה ועדיין היא בתולה כי קודם הנשואין פירסה נדה ולא הגיע עדיין ימי טהרתה אם מותר לאכול בגוונא זה. והשבתי בזה בס"ד שאלתו שאלת חכם ויש לדין בזה כאשר נשובה ונחקורה בדברי הטו"ז ס"ק ב' וז"ל בשם הב"ח זי"ע עוד ראיתי שטות גדול שמחתכין חתיכות קטנות בקערה אחת וכו' פשיטא דחשיב אכילה עכ"ל אבל מ"מ משמע שכשמשימין בקדירה וכל אחד נוטל מן הקערה וכו' כיון דאין אכילה מיד בלקיחתו מקערה שלוקחה אלא משתמש בכלי אחר בנתים עכ"ל ולפי דברי הטו"ז זי"ע ההיתר הוא דוקא אם משתמש בכלי אחר בנתיים אבל בנידן דידן "שאין נותן על כלי אחר" רק אוכל משם הגם שאינו בגוונא שדברי הב"ח זי"ע אמורים "שנוטל רק מעט מעט" כי בכאן נוטל בפעם אחת בכ"ז הצריך שיהי' כלי אחר בנתיים מפורש מזה שאפי' אם נוטל בפעם אחד אסור כן מוכח מדברי הטו"ז. אולם מדברי הב"ח מוכח דוקא אם אוכלים כדרך אכילה מעט הוא נוטל אחת והיא נוטלת אחת אסור אבל אם אינם אוכלים כדרך אכילה אלא לוקח בפעם אחת מותר אבל אין להוציא פשטות דברי הט"ז שכ' דוקא וכל אחד נוטל מן הקערה ומשים לפניו "על כלי מיוחד ואוכל משם" ממה שיש לדייק מלשון הב"ח ודו"ק ועיין בפתחי תשובה אות ה' שאם שאר בני בית ג"כ אוכלים אין איסור עיי"ש ע"כ בנידן שאלתינו שהדרך כל המסובים אצל השולחן לאכול וליקח משם אינו מראה בזה אות אהבה ואם הוא בגוונא שדומה לזה שג"כ שאר בני הבית הדרך לאכול אין להחמיר במקום שאין לו שורש בתלמוד וכמש"כ כאן ובפרט שבלא"ה אין מניחם אותם לייחד ודו"ק. ב') בענין חופת נדה לכאורה האיך יכול ליתן הטבעת לידה ועיין באר היטב אע"ז סימן ס"א אות ח' בשם דרשות מהרי"ל דאם אינה טהורה אינו מגיע בה אך מניח מעצמו ליפול באצבעה ואנן לא נוהגין כן אלא שהחתן בעצמו נותן הטבעת באצבעה דקודם שמקדשה בטבעת לא הוה אשתו ומיד שמקדשה עם הטבעת מרחקה הכלה מהחתן אם היא נדה עכ"ל והנה בזה לכאורה יש לדין למה שמובא באחרונים בענין האיך המגרש נותן הגט לידה ולא שמענו לחוש אם היא אז נדה ולהנ"ל ניחא כיון שבעת שנותן לידה לא הוה אשתו ע"כ מותר ליגע בה והבן. אולם גוף דברי הבאה"ט צריכין עיון רב הלא מבואר בריש סימן קפ"ג ואין חילוק בין פנוי' לנשואה לענין איסור נדה ומקורו מדברי הריב"ש בסי' תכ"ב וע' היטב שם בתורת השלמים אות ד' באר היטב אות ו' ובאמת כל הפוסקים התרעמו על המנח"י שפלפל בזה כאילו יש בו מקום ספק ועיין פלתי וחינוך מצוה קפ"ח מנ"ח שם כשיטת הרמב"ם דדוקא בחייבי מיתות וכריתות לוקה על הקריבה אבל בחייבי לאווין אינו לוקה רק איסורי איכא ועיין בספר שערי דיעה בכאן וא"כ תמוהים הם דברי קדשו במחילת כ"ת זצ"ל, והנ"ל לתרץ דברי קדשו דהנה קריבה לעריות בלא תשמיש אם הוא דאורייתא או דרבנן נחלקו בו אבות העולם ועיין רמב"ם בפכ"א מהל' איסורי ביאה ובמ"מ ה"א וז"ל "או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה והרמב"ן בהשגות ספר המצות נחלק עליו ועיקר הענין תולה אם מעשה של אותו תלמיד במסכת שבת דף י"ג אם הוא מדינא דאורייתא או מטעם וסביביו נשערה מאוד, ועכ"פ יש מקום לומר שבענין הזה לשיטת הרמב"ם שהוה דאו' הייני דוקא קריבה דרך חיבה אבל סתם נגיעה אם אינו דרך חיבה והיודע מחשבות יודע ומבין צפוני לבות בני אדם היה מקום לומר שגם להרמב"ם אינו דאוריי' ובאמת כן הוא שיטת הש"ך כאן ס"ק כ' ובסי' קנ"ז ס"ק י' נגד שיטת הב"י והב"י באמת ספוקי מספקא לי' שהניח בצ"ע. והב"ש בסי' כ' ס"ק א' כ' נגד הש"ך עפ"י דברי תשובת הרמב"ן ששיטת הרמב"ם אפי' נגיעה בלא דרך חיבה אסור לשיטת הרמב"ם מדאוריית' (מובא בדגול מרבבה סי' קצ"ה) ובכ"ז בתשו' הנובי"ת סימן קמ"ב רצה להתיר לצורך גדול ועיין בפתחי תשובה סימן קנ"ז ס"ק י"א: והנלפענ"ד דהנה לכאורה לישנא דרמב"ם פכ"א מא"ב וכו' כל הבא וכו' או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר וכו' הרי זה לוקה מן התורה הרי שדייקא בחיבוק ונישוק אפילו אם נאמר כב"ש שם בס"ק ב' או נהנה בא"ו הפירוד דהנה ז"ל הרמב"ם בפי"א מהלכות איסורי ביאה הלכה ח"י אסור לאדם שידבק באשתו ולא יקרב בה ולא יגע בה אפילו באצבע קטנה עכ"ל הרי שקריבה וחיבוק לחוד וכן נגיעה לחוד. ויש להתבונן בלישנא דרבינו הרמב"ם במה שאמר ונהנה בקירוב הבשר והול"ל ונהנה בנגיעת בשר אולם אפי' אם נאמר כב"ש שנהנה בקירוב בשר הוה הכוונה או נהנה בקירוב בשר מ"מ מוכח דייקא נהנה בקירוב בשר אבל אם נהנה בנגיעת בשר לא הוה דאוריי' ודו"ק היטב בזה בס"ד. וכעת נ"ל בס"ד ראי' שאין בנגיעה איסו' דאורייתא מכתובות דף י"ז ע"א רב אחא מרכיב לה אכתפי' ומרקד וכו' את הכלה ואם נאמר שהוה איסור דאורייתא אפי' אי דמי' עלייכו ככשור' האיך לחיי אע"כ נגיעה לא הוה איסור דאורייתא אולם נ"ל לדחות כי לא הוה נגיעה אלא על גבי בגדיו ומסתמ' הוה בהפסק ואין לנו עסק במעשי התנאים שדבריהם וכל מעשיהם כגחלי אש ודו"ק. (ועיין בהגהות עזר מקודש שם). ושיטת רש"י במסכת שבת דף י"ג ע"א ד"ה גילוי עריות מוכח כרמב"ם ועיין תוס' שבת שם ד"ה ופליגי שהביא הך דכתובות ודו"ק. ועיין בשו"ע אע"ז סימן כ"א סעיף ז' המחבק או מנשק וכו' כגון אחותו שאין לבו נוקפו עליהם וכו' הרי זה מגונה ואם נאמר שגוף החיבוק והנישוק דאורייתא מה נפק"מ והגם שהחילוק מובן בכ"ז העיקר בענינים אילו מהחיוב ליזהר כדי שלא יכשל באי' דאורייתא כי הוה דבר המסור ללב וק"ל. ובאמת מצאתי בכה"ג הנדפס ביו"ד בשם הרדב"ז שעורר בזה שאם הוא דאורייתא האיך יש להתיר באחותו אולם כבר כתבתי שהחילוק מבואר שנישוק אפי' לשיטת הרמב"ם הוה דאו' אם לבו רע והנלפענ"ד עפ"י מה שכתבתי בספרי זה להלן סי' ר' שדבר שמצותו בכך שאני ובקידושין שיהי' הקידושין אליבא דכ"ע נהגו לקדש בטבעת שאין בו אבן וע' שו"ע סי' כ"א ס"ב בהג"ה וליתנה לידה שלא יהי' ספק שבעולם אם הקידושין באו לידה ע"כ לא שמענו לחלק ותמיד גם כשהיא נדה נותנים לידה ודו"ק, וכמבואר ובעיקר הענין עיין במשנה למלך פי"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה ז' ובפ"ה מהל' יסודי תורה ה"א והלכה וא"ו ודו"ק. ובכן נבוא לדברי הבאר היטב ששמנו למטרה לנו נרא'