באר מרדכי עג

אינשי דהנולדת ביום וא"ו אין לה דם בתולים ושעל כן נהגו בק"ק פיסארו דבכל פעם שנולדה בת ביום וא"ו נרשמת בפנקס הקהל ובאו על החתום הסופר ועד אחד למען תהי' לעדה לעת המצטרך והביא שם בשם הפחד יצחק אות ע' שכ' שדבר זה אין לו שחר והוכיח שהוא שקר גמור והוא ז"ל כ' שעדיין הדבר ספק כי אפשר דאין מזל יום לבד גורם אלא מזל שעה ג"כ עיי"ש, ועיין עין זוכר מערכת בית אות ג' ודרכי תשובה ס"ק א', והנלפענ"ד שפשוט שכוונתם רק שאין לה דם בתולים אבל פשיטא שדוחק יש באותו מקום וכמו שהעתקתי דברי הש"ס שמובא בשו"ע אע"ז סי' כ"ח סעיף ג', שני סימנים יש לבתולה האחד דמים שותתים ממנה בסוף ביאה ראשונה והשני דוחק שנמצא בביאה ראשונה בשעת תשמיש טענת דמים ישנה בין בקטנה בין בגדולה אבל טענת פתח פתות אינה בבוגרת, ובס"ו וא"כ פשוט אפי' במדינת איטאליא שכתבו לזכרון בת הנולדה ביום וא"ו היינו רק שדמים לא היה לה, אבל בכ"ז הי' הדוחק באותו מקום זולת בבוגרת וק"ל ולכאורה מדלא נזכר בש"ס משמע שאין צריך לחוש כמו דכל כי האי הו"ל להש"ס להשמיענו אולם בכמה דברים מצאנו דנשתנו הטבעים, ועיין במג"א סימן קע"ג א' - וקע"ט - ח' - יו"ד - שט"ז - ג' בהג"ה אע"ז קנ"ו ס"ד בהג"ה שכ' בפי' אע"ג דאמרינן בגמר' יולדת לט' אינו יולדת למקוטעין כבר תמהו רבים ע"ז שהחוש מכחיש זה אלא שאנו צריכין למומר שעכשיו נשתנה הענין וכן הוא בכמה דברים ועיין בתוס' חולין מ"ז ע"א ד"ה כל וכו' ונראה דאין ראי' ובע"ז כ"ד ד"ה פרה וחמור [ובכורות דף י"ט ע"ב ד"ה פרה לא זכרו כלל מדבריהם דחולין וע"ז וידעתי שמחברי בעלי תוס' הם אינם חד - וע"כ אין הסתירות ממסכת למסכת ובכללין בס"ד אבאר ואכמ"ל] וי"ל שאצל הספרדים [וג"כ אקלים אטאליא אינו כשלנו] שאני, ועיין בשו"ת, פמ"א ח"ג סימן מ"ה מובא בפתחי תשובה באע"ז שם ותפא"י משניות שבת פי"ט מ"ב, וע"כ משגירת לישנא דיעיר אוזן שהי' ספרדי וידע ג"כ תהלוכות אשכנזים וגם בעיניו זי"ע יפלא, בכ"ז הגם שיישבתי מה דקשי' מדוע לא הוזכר בש"ס משום שנשתנו הטבעים. אבל בכ"ז משגירת לישנא מוכח שרק בתולים אין להם אבל דוחק באותו מקום יש וזולת בבוגרת, ששניהם חסרים וק"ל. בטור איתא אפי' בוגרת והאיך הדין במוכת עץ מצאתי כ' בספר אשר לדוד (הספרדי) אע"ז בדפי הספר כ"ד ע"ב הנה בענין מוכת עץ וכו' אם צריך לפרוש ממנה כדין ביאה ראשונה דבתולה דקיימ"ל בועל בעילת מצוה ופורש, הנה ראיתי בשו'ת זרע אמת סימן פ"ד וז"ל ועכ"פ לענין דיני מידי ומחלוקת לא יצאנו וכבר אמרנו דלדעת ר"ח ודעמי' מוכת עץ ובוגרת בחד' מחתי מחתא להו וא"כ כי היכא דבבוגרת קיימ"ל דבועל ב"א ופורש אפי' לא מצא לה וכמ"ש בטיו"ד בסי' קצ"ג וכמו שהוא מנהג כל ישראל ה"נ במוכת עץ עכ"ל, ועיין בשו"ע אע"ז סימן ס"ח ס"ג שאין טענת פתח פתוח בבוגרת כ' הב"ש ד' וכן במוכת עץ כמ"ש בתוס' ומרדכי והר"ן וכן משמע ברמב"ם אלא לר"ח מ"ע פתוחה סתום ואות ג' וק"ל. ארץ רעשה באדמת האחרונים בדברי האגודה (בכללין סימן תשכ"ב הבאתי דברי הש"ך חו"מ קפ"ב וידוע שהאגודה דבריו רובם וכמעט כולם לקוחים מהמרדכי ובספר אוצר הספרים קמ"א "אגודה" ה"ר אלכסנדר הכהן המכונה ר' זוסלן מפראנקפורט חי' דינים וקיצור מכל שיטות התלמוד כסדר הש"ס ומפסקי הגאונים עם לוח בסופו [ובש"ק כתב שהוא מכתבי הרא"ש או מתלמידיו שאספו דברי רבן וקראוהו אגודה ע"ש ד"א או ד"ז דף מ"ח ע"א] קראקא של"א 2 ע"כ ופעם אחת ראיתיו ואינו תחת ידי וידוע שהד"מ מביאו – פעמים רבות אין מספר ועיין בריש הלכות שחיטה ובחידושי שם ביארתי ד"ק זי"ע ומרן החת"ס כ' באו"ח סי' ב' בד"ה והאמנם וידוע דהד"מ הוה נהירין ליה שביליה דמרדכי בכל המקומות) אשר חדשות השמיענו כמובא בלחם ושמלה א' וז"ל כ' בספר אגודה וז"ל במסכת כלה משמע אדם הנושא אשה בין גדולה ובין קטנה ואפילו אלמנה שישבה ז' נקיים וטבלה ובא עליה צריכה לפרוש הימנו אחר הביאה ע"ש עכ"ל, ובספר יוסיף דעת בהשמטות לסי' זה כ' משמע דוקא בתולה ולא בעולה ואף דגם בבוגרת חיישינן ואדרבה בוגרת חיישינן טפי כמ"ש ב"י וטו"ז וע"כ משום דחתן יצרו תוקפו וא"כ שוב אין חילוק בן בחור לאלמן ובתולה ואלמנה וכמבואר בסימן קצ"ב מ"מ המעיין בב"י בשם הפוסקים משמע דכל הטעם משום דאי אפשר לחבורה בלא דם וזה כ"ש כל שהיא כבר בעולה עכל"ק ניבא מרן זי"ע אבל לא הזכיר שאגודה כ' כן ובריש סי' זה באות א' בסוגר הבאתי סמוכין לו מדברי היעב"ץ ומשם תדרשנו ועתה באתי בעיוני במסכת כלה וז"ל בריש המסכת כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה וכו' ומניין לברכת חתנים מן התורה שנאמר ויברכו את רבקה ומנין שאפי' אלמנה אסורה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים (וע' במסכת כלה רבתי פ"א בברייתא) כלה שנבעלה יום הראשון אסורה כל שבעה ואסור ליטול הימנה כוס כל שבעה (ר"ל כנדה גמורה שנגיעה אסורה ועיין סי' קצ"ה) דברי ר"א ר"י אומר עד שתבדוק הדבר אם היתה נדה בבית אביה אסורה ואם לאו מותרת (במשנה פ' התינוקת ועיין נחלת יעקב) וע' במסכת כלה רבתי בגמר' במאי קמפלגי ר' אלעזר מסיק אדעתיה דלמא חזי דם ולא ידעה ור"י מסיק אדעתיה אפשר למבדק ע"כ בהצעת הדברים יבוארו הענינים, הצרורים ואגודים. והוא מדאיתא מתחילה שאפי' אלמנה צריכה ברכת חתנים, ואח"כ כ' סתם כלה שנבעלה, ובגמר' ברבתי איתא דלמא חזי דם משמע דם נידות ולא כ' לחלק בין בתולה לבעולה משמע בכל ענינים ובכ"ז האמת עד לעצמו הכא כפי מה שהצעתי ונכללים דברי האגודה הם מהמרדכי והמרדכי והאשר"י ורמ"א זי"ע נהירין ליה שביביה דמרדכי וא"כ מדלא הזכירו כא הטור ולא הב"י והמרדכי ולא הרמ"א שמביא האגודה ג"כ יש מקום לומר שהוה ט"ס ובספר טוטו"ד מהד"ג ח"ב סי' ע"ו הוגד לו מהשואל מדברי האגודה שזכרנו והביא ראי' להאגודה וז"ל מיהו מן הש"ס יומא דף חזי ע"ב דפריך מתבעוהו להנשא ונתפייסה ומה פריך דלמא הוי כוונת הכרוז מאן הוי ליומא היינו מי שהיא אלמנה ואז היא מותרת ליומא וכבר יהי' מוכרח להדיא דאפילו באלמנה וכבר נבעלה הדין כן ונלפענ"ד זה ראי' ברורה עכ"ל, ולא זכיתי להבין הראי' הלא המעיין בש"ס יומא שם יראה שמקשי מהא דאמר רבא תבעוהו להנשא ונתפייסה צריכה ז' נקיים וכו' ושם דיבר הש"ס מז' נקיים לפני נשואין, וזה צריכה בכל הנשים והוא המבואר בפוסקים בסי' קב"ץ, ובסי' זה והאגודה בכללו דיבר מעניני דפרישה אחר הבעילה וצ"ע טובא וד' הטוב יאיר עיני באור תורתו אכי"ר.