באר מרדכי עב

בעל כמה בעילות וצ"ע והנלפענ"ד בס"ד שכאן מיירי שבעל סתם בעילה ובפרט בעילה ראשונה אשר מסתמ' אינו מגיע השמש להלול שזכר הרמב"ם בפ"ה מא"ב ששם מגיע בסוף ביאה וזה הכוונה בעל שידע בודאי שלא הוה רק הערה אבל שידע עד היכן הגיע השמש זה אי אפשר לו לידע וע"כ בביאה אחת לחוד שהוי תרתי ספיקא שעדיין בתולי' קיימין ראשונה אולי לא הגיע השמש להלול אשה אם מגיע שם בודאי אינו בתולי' והגם שהוה יותר מתחילת ביאה אבל גמר ביאה ג"כ אינו ובזה הגם דאין שייך בו רוב בקיאים דהיינו רק בהערה לחוד אבל בכאן שהוה יותר מהערה א"כ לא הוה רוב בקיאים אבל מיעוט בקיאים ובזה יש לומר שהוה עכ"פ מיעוט דבקיאים בהטיי' ועוד את"ל שכיון שלא ידע אולי הגיע עד סוף גמר ביאה עד הלול אולי עתה הוא כסומ' בארוב' והטה עד סוף הביא' וזה הכוונה רב אסי אמר טהורה דלמא איתרמי' לי' כדשמואל ר"ל בסתם ביאה כדשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות דהיינו כמו שאמרנו לעיל שהוה כמה בעילות אשר בודאי כבר הגיע עד הלול בלא דם ואבל סתם ביאה ובפרט ביאה ראשונה אשר אמרינן בש"ס יבמות דף כ"ד אין האשה מתעברת בביאה ראשונה חוץ מיעכה באצבע והיינו כאמור כי בסתם ביאה אשר הוא יותר מהערה בפעם ראשונה אי אפשר שיגיע לאותו מקום לחדר הפנימי וא"כ לא צריכין לדברי הס"ט זי"ע שצריך לומר שידע שבעל בעילה גמורה בפלוג' דר"א רק אדרבה בסתם בעילה ובזה גופי' פליגי ורק כן דברי ר"א כמו שמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילות אשר בודאי הגיע עד הלול ע"כ בסתם ביאה אי חיישינן ג"כ אולי בסתם ביאה בקי בהטיי' ועוד ספיקא אולי איתרמי דשמואל ובזה יתורץ מה שהקשיתי בריש דברינו שפתח בהערה וסיים בגמר ביאה אשר מתעברת בו ולהנ"ל שלש אלה יעשה לה א) סוגי' דכתובות דכ"ע בקיאם בהטיי' היינו בהערה ב) פלוגת' דר"א בעל ולא מצא דם היינו בסתם ביאה והוה לא ידע להגיד לנו ובזה יש לומר שהוה מיעוטא שמיתרמי' לי' שלא נגע בבתולי' אבל בלתי ידיעתו כי אפשר לו לידע ג) שמואל שידע בוודאי שכבר הגיע למקום שיתעברה עי"ז ובכ"ז כח גברא גבורתו להטות והבן יעיין היטב בשו"ת חת"ס הנ"ל בד"ה והתוס' ובד"ה אך רש"י ודו"ק. - וא"כ לפי"ז פלוגתא דרב חנינא ור"א דפליגי בבעל ולא מצא דם והרמב"ם פסק כרב חנינא דטמאה בפ"ה מא"ב הלכה כ"ה וא"כ פסקו של הרמ"א שפסק אבל אם באה עלי' ביאה ממש אע"פ שלא ראת' דם היינו שיטת הרמב"ם שקיימ"ל כרב חנינא והיינו בסתם ביאה כיון שאין לומר בו שרוב בקיאם ועפי"ז לא זכיתי להבין דברי המרדכי מובא הב"י אשר כתב על דברי הטור אפי' בדקה ולא מצאה דם וכו' וז"ל והא דאמרי' בפרק התינוקות בעל ולא מצאה דם דוקא בדורות הראשונים אבל בזמן הזה אין להקל ע"כ מי לנו גדול מרבינו הרמב"ם שפסק בזה שאין להקל אף בדורות הראשונים וצ"ע. ונחזור לענין ראשון בסוגי' דכתובות בדברי הגהות אשר"י ששמנו למטרה לנו מסתפק הש"ס אי דם מיפקד פקוד או חבור' מחבר והיינו רק מהו לבעול בתחילה וכמו שאיתא בברייתא מהו לבעול בתולה בתחילה ר"ל ביאה ראשונה וע"ז שפיר קאמר רוב בקיאים בהטיי' וע"כ כיון שדן הש"ס רק על תחילת ביאה ע"כ שואל הש"ס אי חבורי מחבר או מפקיד פקיד וע"ז מסיק הש"ס רוב בקיאים בהטיי' והיטב אשר דיבר הדרישה זי"ע דסוגי' הנ"ל דדם חבורי מחבר וע"כ הוצרך הש"ס לומר משום דלהנאת עצמו בועל ושפיר כתב הר"י ובלבד שלא יתכוונו לבעול בעילה גמורה אבל למסקנא שמסקינן דם מפקיד פקיד וכדם הוא צריך שרי אפי' לבליים דלא בקיאין בהטיי' עכ"ל והוא ג"כ כדברינו דסוגי' דכתובות מיירי רק בהערה משא"כ שמואל אמר יכולני לבעול כמה בעילות והיינו סוף גמר ביאה זה הוה אפי' מיעוטא דלא שכיח ודו"ק. ובהיות שראיתי בדברי מרן החת"ס [באע"ז ח"א סי' קמ"ג] בד"ה והנה שהדרישה לא ראה דברי הראשונים הרא"ה וכו' האמת כי הדרישה כתבו עפ"י שיטת התוס' וג' חילוקים בדבר, אחרי כותבי כ"ז עיינתי בשו"ת מרן חת"ס הנ"ל בד"ה מ"מ הביא דברי הש"מ דשמואל היה יכול לבעול בכוונה ואחר בהזדמנו אבל לא יכלו לכוון להטות והוא כמו שכתבתי בס"ד בכוונה הש"ס בענין בעל ולא מצאה דם ודו"ק. ורק שתמה במה מיושב בזה קושי' התוס' במחילה מכ"ק מרן החת"ס זי"ע כמדומי שלא היה לפני כסא קדשו לפי שעה ספר הרא"ה על מסכת כתובות שנדפס רק פעם אחת בפראג בשנת תפ"ב עיין אוצר הספרים מערכת חידושי הרא"ה זי"ע רק ספר שיטה מקובצת אבל אנחנו שזכינו מצאנו וראינו בס"ד שהעלה מרן רבינו אהרן נשיא הלוים דהא דקאמר לא כהללו בבליים שאינם בקיאם בהטייה לא משום דמחלק בין בקיאים לאינם בקיאים אלא ה"ק לא כהללו הבבליים שאינם יודעים דאפשר שיזדמן הטיי' אלא רוב בקיאים ויודעים שאפשר שיזדמן הטייה וא"כ לא הוה פסיק רישא ועיין בפנ"י שהעלה עפי"ז לתרץ קושי' הג"ה אשר"י [והקדימו למ"ש מרן החת"ס בתשובה הנ"ל בד"ה והנה עיי"ש] וסיים הרא"ה בד"ה א"כ אבל רוב העולם בקיאים בדבר לומר שהוא דבר המזדמן להם ואין בקיאים בעצמם ובד"ה א"ל כתב ולפום האי פירושא לא קשיא לן כלל הא דמקשו בתוס' דהכא לא אמרינן אלא דמילתא דאפשר הוא וזימנן דמתרימי הכי אבל שמואל הי' בקי לבעול כמ"פ בלא דם בוודאי ואהא אמרינן דרב גוברי' עכל"ק וע"ז נתכוון הש"מ ובפרט בהביאו דברי הרא"ה מקודם ועפי"ז שני דרכים לפנינו לתרץ קושי' הג"א או עפ"י דרכו של התוס' וכדברי הדו"פ והב"ח ולפי מה שביארנו שהוה ג' חילוקים או עפ"י דרכו של הרא"ה וא"כ כוונת הש"ס רק שהוה הזדמנות וקושי' התוס' מתורץ כמפורש בהרא"ה הנ"ל ודו"ק. ואם אמנם בדברי התוס' נדה וכתובות אינו מפורש כדברינו אבל במסכת חגיגה מפורש וילמוד סתם מן המפורש (והגם שמדברי הרא"ה בהביאו דברי התוס' אינו משמע כדברינו וכן בתוספי הרא"ש במסכת נדה שפלוגת' דר"ח ור"א היינו דומי' דשמואל בעילה גמורה) להשוות כל דיבורי התוס' כנ"ל כאמור ודו"ק. ועפ"י דברי הרא"ה שהעתקנו לעיל מתורץ הקושי' שהקשה הס"ט שזכרנו לעיל באות כ' כי לשיטת הרא"ה הוה ענין הטיי' דפליגי היינו בהזדמנות וע"ז פליגי וא"כ אין שייך לומר שידע והבן. הג"ה בשו"ע אבל אם בא עלי' ביאה ממש צריך לפרוש ממנה אעפ"י שלא ראתה דם (טור בשם רוב הפוסקים) הכוונה כי עפ"י שיטת הרמב"ם שפסק בסוף פ"ה דא"ב בעל ולא ראתה דם טמאה דחיישינן על הזדמנות הטייה ועוד כי המרדכי כ' בשם הרוקח כי אנן שאינם בקיאים אולי ראתה דם וק"ל. כתב בספר עיקרי דינים יו"ד סי' כ"א אות יו"ד [מובא בפ"ת אע"ז סי' ס"ח א'] בענין מאי דאמרי