באר מרדכי עא

לכתובות דף ו' כתבתי בס"ד לתרץ קושי' הג"ה אשר"י ויועתק בכאן בס"ד וז"ל: בש"ס שהא דמודה ר"ש בפ"ר בתחילה רצה הש"ס לומר כיון שיש מקצת בקיאים לא הוה פ"ר ואח"כ מסיק הש"ס שרוב בקיאים הם וע"כ לא הוה פ"ר וצ"ע ברש"י לעיל דף ה' ע"ב ד"ה או כר"ש שהביא דברי הש"ס הנ"ל שיש בקיאים בהטיי' משמע מזה שאם יש מקצת לא הוה פ"ר וצ"ע ליישב – ועפי"ז נ"ל דהנה איתא בש"ס דף ז' באיבעית אי מותר לבעול לכתחי' בשבת ומסיק דמותר לבעול ומובאים בפסקי האשר"י סי' י' ובהג"א תמה הלא הש"ס מסיק טעמא משום דרובא בקיאים וא"כ האידנא דליכא בקיאים אסורה עיי"ש אבל י"ל דשיטת האשר"י שפ"ר לא הוה אם יש אפילו מקצת בקיאים וכדברי רש"י שזכרנו ומה דמסיק הש"ס רוב בקיאים הם היינו משום קושי' יאמרו אבל בעיקר הענין כי לכאורה דבר שאינו מתכוון מותר רק בפ"ר אסור אבל אם יש גוונא דבקיאות חזרינן לכללא קמא דש"מ מותר ונכונים דברי האשר"י גם האידנא להלכה עכ"ל שם ד' הטוב יזיכנו להוציאו כאור עולם אכי"ר, וכעת נ"ל בס"ד בהקדם קושי' התוס' בחגיגה (דף י"ד) מסוגי' מוכח דשמואל לא שכיחי וכן בנדה דף ס"ד עיי"ש מסיק שאני שמואל דרב גוברי' אך קשה להר"י דהא מסקינן בכתובות דף ו' בשמעתין דדם מיפקד פקיד דרוב בקיאים בהטיי' וי"כ דודאי תחילת ביאה רוב בקיאים בשעת מעשה אבל גמר ביאה כדי שתתעבר אי אפשר כי אם שמואל ע"כ דברי התוס' מרפסין אגרא תחילת דבריהם כתבו שבתחילת ביאה רוב בקיאים והיינו הערה או נשיקה וכאשר נדבר להלן בס"ד ואח"כ כתבו גמר ביאה כדי שתתעבר הלא אין מתעברת בביאה ראשונה [עיין יבמות דף כ"ד עיי"ש] ובתוס' כתבו כתובות דף ו' דשמואל הי' יכול לבעול בעילה גמורה שהאשה מתעברת בו בלא דם אבל בהטיי' אין אשה מתעברת ולהכי בהאי דחגיגה ליכא למיחש בהטייה אלא לשמואל והנלפענ"ד בס"ד דהנה אי בהערה הוה שבירת בתולים עיין ברש"י כתובות דף ו' ע"ב ד"ה מנאי לאו וז"ל וכל דם שהוא מוציא תמיד בהערותיו הוה דם בתולים [ועיין ס"ט ס"ק ג' שנעורר בדברי התוס' הללו ועיי"ש שסיים מסוגי' דסנהדרין מוכח שגם בהערה הוה שבירת בתולים ועיין בתשו' חת"ס שנדפסה בשו"ת אמרי אש יו"ד סימן ס"ז בד"ה מ"מ מבואר עיי"ש] והנ"ל בזה בס"ד דהנה ז"ל הרמב"ם (ומובא בטור בסימן ס"ח) סימני בתולה האחד שהדם שותת ממנה בסוף ביאה ראשו' בשעת תשמיש וכו' ע"כ ר"ל שבודאי אין סברה לומר שהבתולים נשתברו רק בסוף ביאה וכא בתחילתו כלל רק בסוף הביאה בירוק האבר אז נגמר שבירת הבתולים לגמרי ואז הדם שותת ויורד משא"כ בתחילתו אינו שותת רק מטפטף [ועיין רש"י פסחים דף כ"ב ד"ה איזהו וש"ס כריתות דף כ"ב] וזה נכון בעיניי בס"ד לתרץ כל הסתירות וזה מבואר מסגנון לישנא דש"ס בענין ד' לילות שנותנים עד שתחי' המכה והוא כאמור כי כאשר מתחיל ליגע בסימני בתולי' הוה רק קצת שבירת בתולים אבל גומרו שיהי' כלו בתולי' היינו בסוף גמר ביאה והבן היטב הדק ומעתה נבוא לדייק בלישנא דש"ס כתובות דף ה' איבעי להו מהו לבעול בתחילה בשבת מדוע לא נקיט מנהו לבעול בתולה בשבת ועוד יותר קשה הלא בברייתא שמובא בסוגי' דכתובות איתא והני תנאי כהני תנאי הכונס את הבתולה לא יבעול בתחילה והוא לכאור' שפת יתר אם בועל בתולה מסתמ' הוא בתחילה והנראה לפענ"ד בס"ד דהנה עפ"י רובא דרובא אין השרת בתולים בפעם אחת והראי' ממתני' דפרק התינוקות ובפרט לדברי התוספתא שמובא לעיל בשו"ע סי' קפ"ז סעיף י"ג שהבועל את הבתולה כמה פעמים וראתה דם מחמת תשמיש לעולם מחזקינן שהוא דם בתולים ועיין רש"י נדה דף ס"ו ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש ופירש"י לאו בבתולה קא מיירי אלא בדם נדות ע"כ וכ' הב"י ונ"ל דאיצטריך למכתב הכי ללמדינו שאפי' רואה מחמת תשמיש כמ"פ כל היכא דאיכא למיתלי שמחמת בתולים הוא עדיין תלינן כדתלינן במכה ע"כ (ובהנוב"י בתנינא סימן צ"ד בזה) וכשאני לעצמי נ"ל בס"ד כוונת רש"י דהנה לעיל מיניה תנן כל דיני דם בתולים וע"כ כ' רש"י שכא נטעה שבכאן ג"כ מיירי בדם בתולים רק בכאן מיירי בגוונא שכבר כלו בתולי' [ועיין בנוב"י ד"ה לולא דמסתפינא ודו"ק] ואם כן לפי"ז שלשה חילוקים בדבר א) בתחילת ביאה והיינו לישנ' דש"ס הבועל בתחילה בשבת דהיינו ביאה ראשונה שעפ"י רוב ורובא דרובא אינו ביאה גמורה והגם שיורד הדם אבל לא שותת ובזה אמרינן שרוב בקיאים בהטיי'. ב') ובסתם ביאה דהיינו יותר מנשיקה [או הערה] בזה לאו כ"ע ורובא בקיאים בהטיי' ג') משא"כ כשנשרו בתולי' לגמרי שבסוף ביאה האבר נכנס וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' איסורי ביאה דבשעת גמר ביאה האבר נכנס לפנים מן הלול ובזה רב גוברי' דשמואל. ט) ובזה יבוארו דברי התוס' ויתרצו ג"כ מקושי' אשר עמד עליו הס"ט בחי' למסכת נדה דף ס"ד הנ"ל [וכן בחי' לסי' זה] בתוס' ד"ה שאני שמואל ולפי"ז צריכין לומר הא דפליגי הא ר"ח ור"א פליגי באמר בהדי' שבעל בעילה גמורה שיכולה להתעבר בו בחי' לסי' זה ס"ק ג' הקשה ע"ז אך כל הפוסקים כתבו דאם בעל וכא מצא דם טמאה ולא חילקו בין אם אמר הבעל שבעל בעילה גמורה מבואר דס"ל דלא כהתוס' אלא אפי' מן הסתם לא תלינן בהטיה וקשיא להפוסקים הנ"ל איך מתרצים קושי' התוס' הא דפ"ק דכתובות מבואר דהטיה שכיחה [ובגליון ס"ט שלי כתבתי וז"ל ועיין ברא"ה שם בכתובות בחי' מובא בפנ"י בקונטרס אחרון סי' כ' והמעיין בגוף דברי הרא"ה דף ו' ד"ה אמר כי' בא"ד מ"ש ולפום האי פירושי כא קשי' הא, דהקשו התוס' וכו' ימצא תשו' נכונה עכ"ל] האמת אגיד ולא אכחד שלא זכיתי ברבות עונותיי להבין כלל דברי קדשו הכא בש"ס וביותר בתוס' ד"ה ר"א וז"ל בסוף אבל הכא איירי דבעל ולא מצא דם ולהכי איכא למימר דבעל כשמואל וכו' עכ"ל והיינו כי הבועל לא ידע כי הוא כסומ' בארוב' וכן הוא לשון הש"ס ג"כ דילמא איתרמי' לי' כשמואל אבל הוא לא ידע לומר כנו ורק הש"ס דן ובזה פליגי אי דשמואל הוה עכ"פ מיעוט דשכיחי או הוה בכלל מיעוטא דלא שכיח' כלל וע"כ ג' חילוקים בדבר וע"ז הקשו התוס' בהיות כי בכאן דן הש"ס אי איפא למיחש דאיתרמי דשמואל ושם בש"ס אמרינן דרובא בקיאים בהטיי' ע"ז כתבו שרוב היינו א) בתחילת הביאה בקיאם בהטיי' כי בלא"ה הדם היוצא אז הוה רק מיעוט כי יוצא העיקר בסוף גמר הביאה ובסתם ביאה ובפרט בבתולה אשר לא ידע עד היכן הגיע קשתו ובזה יובן לישנא דש"ס רבי אסי אמר טהורה דלמא איתרמי לי כשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם וקשה כי הלא לישנא דש"ס מוכח שבעל רק בעילה ראשונה אבל בבעל ב' פעמים או יותר לכ"ע טמאה משום נדה וא"כ מאי מייתי דשמואל דאמר אפי'