באר מרדכי סט

דרבותינו לא חזרו ונמנו אלא בהגיע זמנה לראות וראת' וכו' עיי"ש ועמדתי נבהל בראות דברי קדשו הלא בפי"א הביא כבר הכול שבזמן הזה נהגו להחמיר אפי' בתינוקות שלא הגיע זמנו לראות ואח"כ ראיתי שכן תמה בהגהות הב"ח על הר"ן בזה ועיין בב"י ובכ"ז עיין בדברי מרן הב"י שהוכיח במישור שזה לא נעלם מהר"ן מה שכתב רבינו הרמב"ם באותו ההלכה רק שהר"ן הוה ס"ל שזה רק מחמת חומרא ולא מדינא ורק אחת לא הבנתי מה שהוכיח רבינו הב"י וז"ל הרי מבואר בדבריו [הרמב"ם] שמה שאנו מורים בכל הבתולות וכו' אינו מן הדין שהדין הוא כמו שכתב בפ"ה אלא מחמת המנהג אנו מורין כן ומנהג זה אינו מההיא דאמר ר"ז בנות ישראל החמירו על עצמם וכו' עיי"ש ומהיי"ט נתלבט בלישנא דרבינו הרמב"ם שם בפי"א שבהלכה ד' הביא חומרת ר"ז ועיי"ש בהלכה ה' בדין היולדות ובהלכה ו' - ז' ובהלכה ח' כתב וכן דם בתולים בזה"ז שאפי' הית' קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראת' דם עימי' בועל בעילת מצוה ופירש שמוכח שנצמח מחומרא דר"ז עיי"ש בב"י ממה שהעתקתי דברי רבינו בפי' למשנה מוכח שזה הטעם וכאמור ועיין בכ"מ בפ"ה הלכה ח"י עיי"ש ולפי מה שהעלה בפי' המשניות מ"ש בפי"א וכן דם בתולות קאי על מה שכתב להלכה ד' בחומרת ר"ז ועפי"ז מתורץ מה שהוה קשה לי' לשיטת הסוברים שרב ושמואל קאי על כל השנוי במתני' א"כ היאך יאמר ויבאר רב ושמואל מתני' ויחלקו בו ועיין בדף ס"ד בפיסקא הגיע זמנה ועיי"ש אתמר שמשה בימים רב אמר לא הפסיד לילות וכו' וזה אליב' דמתני' וכן אמר רב בוגרת נותנים לה לילה ראשונה והלא רב ס"ל שבכולם בועל ב"מ והיאך יפרש מתני' שלא כדבריו ודהלכת' ובמה יחלקו במתני' שאין נפק"מ להלכה ומזה היה מקום להביא ראי' לשיטת הסוברים כרב ושמואל שבועל בעילת מצוה היינו רק בראתי ועודה ביה אביה אבל בבבא הקודמים לא אמרו כן והניחו על דינו דמתני': ולשיטת הסוברים וכשיטת האשר"י שס"ל שבכל גוונא נאמר משום חומרא שלא לחלק קשה כהנ"ל אבל לשיטת הרמב"ם ניחא כמו שהוכחנו בס"ד שמגוף הענין קודם חומרת ר"ז באמת דינא דמתני' קאי ומהיי"ט נחלקו בו משא"כ אחר שפשטה חומרת ר"ז והוא טעמו בצידו ע"כ בכולם נוהג חומרא דר"ז וצריכין לידע זאת כי יש נפק"מ גדול בהרבה ענינים ודו"ק. ד') ומעתה כחזה שיטת גדולי הראשונים הרמב"ן והריטב"א וחידושי הר"ן בזה וג"כ יתורץ קו' האשר"י מדוע חששו בזה ומ"ש מדם מכה וד' הטוב בעוזרינו הרמב"ן כ' בעובד' מנימון סקסנאה דסבר למיעבד כרב ואפי' ראתה לית לי' אידך דרב דאמר בועל בעילת מצוה ופורש, ודברי קדשו הם דברי התוס' בד"ה סבר וק"ל אולם הריטב"א בנעימת דברי קדשו יישב זה והעלה שמה דאיתא בש"ס בדברי רב בוגרת נותנין לה לילה ראשונה זה דברי רב אבל מה שאיתא ה"מ שלא ראתה אם ראת' אין נותנים לה אלא לילה ראשונה לא מדברי רב הוה אלא לישנא דגמרא הוה דפרישי עלי' דרב ומעובד' דמנימון סקסינאה כנ"ל וק"ל – ובגוף הקושי' שהקשיתי ראיתי שעמד הריטב"א שהקשה לדברי רב שבועל בעילת מצוה הלא רב אמר בבוגרת נותנים לה לילה ראשונה ותירץ התם פירוש הוא דקא מפרש לדינא דמתני' ואיהו ס"ל הלכה למעשה כרבותינו שחזרו וכו' ומנימון סבר למיעבד כרב היינו כרב שמפרש למתני' וסיים הריטב"א ובועל ב"מ ופורש היינו אפי' בתינוקות שלא הגיע זמנן לראות: הר"ן בחידושיו הביא דברי הרמב"ן שהעלה שמה דאיתא בש"ס ברדונ"ת ואם יש לה מכה תולה במכתה כתב הרמב"ן שעכשיו אין תולין במכתה שהרי אין לה מכה גדולה ממכת בתולים וכו' וכדתנן נותנים לה עד שתחי' המכה והרשב"א חולק עליו שהכא עשוי להתרפאות לאלתר אבל רדמ"ת שהיא מתקלקל בכך על בעלה לא אמרו כן עיי"ש בזה יתורץ ג"כ מה שהקשה התוסיו"ט על דברי הרע"ב שהעתיק דברי הרמב"ם בפי' המשנה שבתולה מחמרים מחומרת דר"ז דא"כ בדם מכה נמי נחמיר לדברי הרשב"א לא קשי' כאמור. ה') ואחשה לא אוכל מה שלא זכיתי להבין סידור דברי הש"ס לשיטת הסוברים לדברי רב הם בכל נשואין אפי' נשואי קטנה א"כ מדוע אחר דברי רב סידר ר"א הך דת"ר וכולן שהיו שופעות דם ופליגי עיי"ש הלא כבר חתמיה רב שבכולם רק בועל בעילת מצוה ופורש ורש"י זי"ע כ' בד"ה בועל ב"מ ובד"ה מבי כרבא שכל המתני' אינו כהילכתא ואם זה כוונת הש"ס מדוע סידר אח"כ הברייתא וכולן שהיו שופעות וצ"ע ולדברי רבינו הרמב"ם שהוא אינו מטעם המתני' משום שלא נחלוק בגוף הדין וכדברי האשר"י אלא הוא מטעם חומרת ר"ץ נכון כי הוא נדחה ממק"א וק"ל. ו') הטור תמוה שכ' הכונס את הבתולה וכו' בב"מ ופורש אפי' קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראת' ואפי' בוגרת שכלו בתולי' ועיין בב"י וב"ח ודו"פ טו"ז וכו' מ"ש רבינו אפי' בוגרת אינו מיושב אדרבה משום דכלו בתולי' אין אנו תולים דם זה בדם בתולים אלא אומרים דם מן המקור הוא ומה אפי' דקאמר והנלפענ"ד בס"ד הלא מראש לא בסתר דברתי כי שיטת הרמב"ם הוא משום שרואה דם ע"כ צריך לפרוש והוא מטעם חומרת ר"ז וא"כ לשיטת הרמב"ם שפיר הוה רבותא שבוגרת שאין חשש שתראה דם כיון שכבר כלו בתולי' וזה ביאור דברי הטור אפי' קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה ואם כן אין חשש שתראה דם נידות עתה אבל דם בתולים יש לה וא"כ שייך טעם הרמב"ם שזה חומרת ר"ז ואפי' בוגרת שכלו בתולי' וא"כ אין חשש כלל כי ע"ז שתראה עתה דם נידות לזה לא חיישינן כאשר כתבנו לעיל בס"ד ורק עיקר טעם שבועל בעילת מצוה ופורש הוא שמ"מ הלא ראתה דם וע"כ צריך לפרוש אבל בוגרת שכלו בתולי' וא"כ אין בזה חשש בכ"ז רק בועל בעילת מצוה ופורש ונכון ואם תקשה הלא האשר"י חולק ע"ז הטעם ועיין ברע"ב ותויו"ט א"כ דברי הטור בנו זי"ע שהולך בעקבות אבותיו תמוהים וי"כ עפ"י דברי הסדרי טהרה בסימן זה ס"ק ג' שהעלה שהגם שהאשר"י לא ס"ל הטעם שחוששין לתערובות דם נדה היינו דמשום הא לחוד לא היה להם לגזור דיפרוש מה"ת כחוש לזה אבל השתא דגזרו דפורש כדי להשוות כולם ביחד השתא נמי גזרו משום תערובות דם נדה עיי"ש ועפי"ז נאמר שהגם שהאשר"י לא ס"ל טעם הרמב"ם אבל כאשר כבר גזרו השוו מידותיהם וגזרו בכולם ואפי' בתולה שכלו בתולי' וא"כ לא שייך טעם הרמב"ם שהלא לא תראה דם ע"י בתולי' והמשך דברי הטור כן הוא למסקנה שכבר השוו חכמים מידותיהם גזרו ואסרו בכולם אפי' קטנה לא הגיע זמנה לראות וכא ראתה וא"כ אין חשש שתראה עתה דם נידות בכ"ז הלא שייך הטעם לאסור כאשר תראה דם בתולים אשר הוא ג"כ בכלל גזירות ר"ז ואפי' בוגרת שכלו בתולי' וא"כ לא