באר מרדכי סח

למיכל בשרא בחלב' אשר כוונת' היתה על כחלא הו"ל בעינא למיכל כחלא ועוד הלא בסילוק של פרשת פרה שייסד הפייט מ"ר אליעזר הקליר סידרו מן החלב שומן הלב: מן הדם טחול הדם: ומבשר בחלב כחל החלב: [היינו אכילה] מכלאי בגדים תכלת בסדין [לבישה] מאשת אח וכו' מטומאת נדה טהרת בתולי אשה והוא עפ"י הירוש' כן כתבו התוס' [ולא ידעתי מקומו בירושלמי ואולי הוא ירושלמי דסדר קדשים ועיין בכללין מערכת תלמוד ירו' שהוכחתי שיש ירושלמי דסדר קדשים אולם נמצא ויקרא רבה פ' כ"ב [וסידורו ג"כ צ"ע וביאור] דברים רבה פ"ד ילקוט תהלים רמז תתפ"ח, ומדרש תהלים סי' קמ"ו בפ' ד' מתיר אסורים ובתנחומא סוף שמיני, ושוב ראיתי בחי' הרד"ל על המדרש ויקר"ר הנ"ל אות כ"ד שמה שכתבו רבותינו בעלי תוס' בשם הירושלמי שהוא מדרש הזה שהוא אגדת ירושלמי [וכן דרך הראשונים בכ"מ לקרוא דברי המדרשים בשם ירושלמי ועיין בברייתא דמעשה תורה [שמיוחס לרבינו הקדוש, וכן ברומא .V.E No. 44 יש בוואטיאקאן בכ"י] שבס"ס ראשית חכמה חופת אליהו שער ד' ואכמ"ל] ועיין רש"י עה"ת ויגש מ"ז, ב' ז"ל ב"ר שהוא אגודת ירושלמי ונלפענ"ד בס"ד שכוונה עצומה נכלל' בדברי ילת' וג"כ שאלת' על כחל וממנה ניקח לענינינו דעסיקנא ביה בס"ד הלא נודע לונשגב דבר שההיתר הוא היתר גמור בכ"ז אם הוא דומה לאיסור צריך לגדור גדר ולעמוד בפרץ הן מפני מראית העין והן מפני העושה בעצמו שלא יגדל התימא בעיניו מ"ש הא מהא הכא שניהם אחד אי הא מותר הא נמי מותר ויבוא לערב כלאים מין בשאינו מינו וע"כ בכל ענינים הדומים כזה גזרו [ועיין יו"ד סי' פ"ז סעיף ד' עיי"ש] ובהיתר שהתירו התורה שיש כזה ממש איסור יש ב' שני סוגי' מהם שמותר לגמרי כמו אסור לן חלב ושרי לן חלב חי' או כדברי הקליר חלב הלב ויש מהם שמותר אבל לא לגמרי וכמו כבדא הגם שכולו דם ודם שבישלו אסור ע"כ לא התירו לבשל לכבדא כי הלא התורה התירו אלא קרעו שו"ע ומניח חתיכו לתחת וצלהו כרבה בר רב הונא בש"ס חולין דף קי"א [ועיין שו"ע סי' ע"ב] וע"כ אמרה ילתא ושאלה בענין הכחל, היא ידעה שהכחל מותר ורק ששאלה באיזהו גוונא הוה התירו ככבדא שמותר רק ע"י תיקן צלי שלא יהי' דומה לבו"ח וסידרה לנו הרבה ענינים לבסוף, שרובם של דברים דשרי לן רחמנא כנגדם דם הוה כולם התיר גמור בלתי שום תיקן ע"כ ידענו שכחל מותר שהתירה לנו התורה אבל אני שואל אם כחלא מותר לגמרי גם בעודו בו החלב וזה שאמרה בענינא "למיכל בשרא בחלבא" ר"ל בעוד בי חלבו וע"כ ר"נ שהבין חכמת נשים כי רבה היא ע"כ אמר להו ר"נ לטבחי זויקי לה כחלי עיין בפירש"י שפודו תנו לה כחל בשפוד ר"ל שכחל מותר לגמרי וע"ז מקשי הש"ס והא אנן תנן קרעו וא"כ הכחל אינו דומי' דאותן שמותר בלי תיקן בעוד חלבו אלא שצריך תיקן ע"ז משני ההוא לקדירה משום שנראה לעין כל והבן היטב עומק הכוונה כי ילתא ידעה בטוב שכחלא מותר רק ששאלה אם מותר לגמרי או אסור דומי' דכבדא שצריך לצלותו ומקודם לקרעו לתחת ע"ז רמוזי רמז לה בעלה ר"נ ומחוה במוחג לאשה חכמנית וצוה לטבחי שיתנה לה הכחל בשפוד בלתי שום תיקן כי מותר לגמרי דומי' דשארי וא"כ לענינו לפי"ז יש לומר לפי רש"י שפי' דם טוהר דהיינו ג"כ דבבתולים והיינו לשיטתו במסכת נדה דף ס"ה שרב ושמואל לגמרי אסור ורק בועל בעילת מצוה וע"כ הקדם דומי' דכבדא ולענין דם טוהר עיין להלן בסי' קצ"ד וברמב"ם בפי"א מה' איסורי ביאה ומשום בארה משא"כ הקליר שיש דיעות שהיה בימי התנאים ועיין בתשובה מאהבה ובמחזור הגאון ר"וו היידענהיים זצ"ל שס"ל שנותנים לה ד' לילות ועיין במתני' ר"פ התינוקות הודיענו מן החלב שומן הלב שמותר לגמרי ומן הדם טחול הדם ור"ל כמו שאיתא בש"ס דף קי"א שם אבל טחלא שומנא בעלמא הוא [ועיין בשו"ע סי' ע"ד] והיינו שמותר לגמרי ומבשר בחלב כחל החלב ר"ל שמותר לגמרי וכשאלת ילתא שבעינן למיכל בשרא בחלבא וכמו שהשיב לה ר"נ זויק לה כחלא וכו' והיינו עניני אכילה ואח"כ סידור בענין לבישה מכלאי בגדים תכלת בסדין [ומזה היה מקום להוכיח שכלאים בציצית מותר לגמרי ולא הודחה ואכ"מ] ואח"כ סידור עניני אישות וסיים לבסוף מטומאת הנדה טהרת בתולי אשה ומוכח שמותר לגמרי ובזה יהי' תולה אם הא דתניא בברייתא נמנו וגמרו בועל בעילת מצוה ופורש אם נאמר דוקא קאי על ראת' ועודה בבית אבי' והיינו כפייטן או כשיטת רש"י [וכדברי הש"ס בחולין דף ק"ט] שהלכה בועל בעילת מצוה ופורש בין הגיע זמנה בין לא הגיע זמנה והטעם שהחמירו לגדור גדר בדם בתולות שאח"כ שצריך לפרוש בכולם ולנהוג דיני נדה אשר אין הטעם משום שאז יהי' חשש שראת' אז דם נידות וכדברי היעב"ץ ובכ"ז [דברי היעב"ץ זי"ע אין לדחות לגמרי דהלא נודע שמחמת תאות תשמיש תקדם ראי' וסברה זו איתא בר"ן בפ"ב דשבועות על הא דלקמן דף ס"ו ואם יש לה וסת תולה בוסת' ועיין בהגהות רש"ש דף ס"ג ע"ב בד"ה ודע עיי"ש] אלא שיטת הרמב"ם כיון שהאידנא חשש ר"ז שאם ראת' טיפת דם כחרדל אפי' הוא שבא בהרגשה [שהוא אינו מה"ת ועיין בסי' הקודמים שהארכנו בזה בס"ד] וא"כ הגם שהוא דם טהור ע"כ החמירו בכולם שיהי' בועל בעילת מצוה ופורש ובזה ילמוד סתם מן המפורש דברי רבינו הרמב"ם בידו החזק' שהלכה לדינא קאמר בכל גוונא. ב) ובטעם הדבר שהחמירו כ"כ שיהי' בועל ב"מ ומפורש האשר"י כתב לדחות [הטעם א' שכתב הלחם שמים] שאין טעם חומרא זו בשביל שנחוש שמא יצא דם עם המקור דלמה נחוש בתינוקות שלא הגיע זמנו לראות וכו' עיי"ש [ולהלן נדבר מזה לבאר בענין השייך לסי' קפ"ז בענין רדמ"ת בס"ד] אלא הטעם ב' משום דבעילת מצוה מסורה לכל ואין הכול בקיאין בחילוק שיש בין תינוקות ובין הגיע זמנה ובין בוגרת ובין ראת' ועוד משום דחתן יצרו תוקפו הלכך הסכימו רבותינו להשוות כולן וליתן להם דין חומרא שבחומרת וכו' עכ"ל, ג) כפי היוצא מדברי הפי' המשניות. הוא מטעם חומרא דר"ז שכיון שמחמרינן שאפי' רואת ט"ד כחרדל יושבת ז' נקיים ע"כ לא חילקו בין דם לדם וכל דם שרואת צריכה לישב ז' נקיים ובזה גופי' יהי' מבואר אם דברי רב ושמואל שהסכימו שיהי' בועל ב"מ וכו' אם נאמר כטעם האשר"י שבאמת בתינוקות שלא הגיע זמנו לראות לא שייך הטעם רק משום לא פלוג, א"כ אינו מדינא אבל לדברי הרמב"ם הוה מדינא משום דברי ר"ז שבנות ישראל החמירו וכו'. ג) ומעתה נתנה ראש ונבואו ביתה יוסף ראשונה יסעו דברי הר"ן בספ"ד דשבועות ודעת הרמב"ם שכתב בפ"ה מהא"ב גבי נשאת כשהיא נערה וראת' בבית אבי' שאין לו לבוא עלי' אלא בעילה הראשונה ופורש ובלא ראת' כתב הדינם כמו שכתב במשנה ובגמר' אלמא דס"ל