באר מרדכי סז

וא"כ לא יהי' כוונתם של התוס' רק להקשות על מסקנת הש"ס בכאן בתענית בידעה ומכירה שאפי' נקרי ובסנהדרין משמע שהוה רק חשש שיתגרו בה וע"ז תי' שכאן מיירי בידעה ומכירה שכבר בא עלי' וא"כ אז נקר' ודו"ק. ונחזור לענינינו לכאורה מש"ס דכאן משמע עפ"י השבו"י שאם ראה אותה בתוארה בציור ג"כ היצה"ר שולט וכאמור שיהי' מועיל לספירת ז"נ אולם באמת לדברי התוס' שכתבו שבא עלי' קשה הלא עתה אינו חי' וצ"ל להתוס' כל אשה ששמה רחב בידעה ומכירה הוה כן וק"ל וע"ד חידוד י"ל כדברי מהרש"א במגילה שהעלה עפ"י הברייתא מגילה דף ט"ו ע"א רחב בשמה זינתה משמע שהשם גורם אפי' לא ראה אותה כי רק במיכל בת שאול איתא בריאייתה וע"ז מקשי כדברי מהרש"א הנ"ל שאפי' נאמר שיהי' מעורר לתאוה אפי' לא ראה אבל לא שיהי' נקר' ע"ז תי' בידעה ומכירה כפי' התוס' שבא עלי' ר"ל סתם אשה אם בא עלי' אז כבר נח רבזי' דיצה"ר ואם רואה אותה מחדש נתעורר התאוה מחדש וחז"ל אמרו איזהו תשובה וכו' באותו אשה ובריאה ג"כ מתעורר היצה"ר אבל בלא ריאה לא אבל רחב בזכירתה בלא ראי' מתעורר התאוה ואם ידעה ומכירה יהי' כפי' רש"י או כפי' התוס' שבא עליה אז נקרי וא"כ יש מקום לומר עפי"ד השבו"י דוקא שיהי' נקר' אז צריך שיהי' ידעה ומכירה ברחב אבל בסתם אשה אם רואה אפי' בציור אז מתעורר התאוה ויש מקום לדין בזה ודו"ק: (בש"ס בתענית הגי' שנמחק ומזכיר שמה ודקדוקי סופרים תענית ומגליה וק"ל) סיימתי סי' קב"ץ וד' הטוב יקבץ נדחינו בבי"א אכי"ר. סימן קצ"ג: א) בהיות שנחלקו אבות העולם לפמ"ש בש"ס דף ס"ה רב ושמואל אמרו תרווייהו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש והיינו כרבותינו דתניא חזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש [ויש להתבונן בלישנא חזרו ונמנו] על מה קאי אי דוקא על ראת' ועודה בבית אבי' שע"ז הביא הש"ס דברי רב ושמואל אבל הגיע זמנו לראות ולא ראת' ומכ"ש קטנה שכא הגיע זמנו לראות לא מחמרינן אלא כמו שאיתא במתני' בריש' ומציעתא וכב"ה או בכל גוונא נאמר, ונציע דברי הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל וכבר ידעת פסק ההלכה שבידינו שהיות שבנות ישראל הן החמירו על עצמם שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת עלי' ז' נקיים וכן פסק ההלכה בכל בתולה ואפי' שלא הגיע זמנה לראות ולא ראת' דם מימיה שיבעול בעילה אחת ויפרש ממנה עד שתספור ז' נקיים אחר שיפסוק הדם ותטבול ליל שמיני ואז תהי' מותרת לבעלה כדין כל נדה בזמנינו זה עכ"ל מזה יוצא מפורש שס"ל שדברי שמואל הוה בכל גוונא אפי' לא הגיע זמנו לראות ולא מצד חומרא אלא מדינא והטעם שהחמירו בזה שכיון שפשוט חומרת ר"ז שאפי' רואות טיפת דם כחרדל ע"כ לא חלקו חכמים בין דם לדם [ועיין בלחם שמים מובא בתוס' אנשי שם במשניות החדשים שרצה לומר שמהיי"ט חששו משום שמא מחמת חימוד ראת' דאם תבעוהו להנשא צריכה ז' נקיים כ"ש בשעת נשואין: דברי הגאון יעב"ץ הם נגד דברי התוס' יומא דף ק"י ע"ב ד"ה יחודי הוה מיחדי ותוס' ישינים שם ד"ה איבעית אימא וטו"ז שהעלה לעיל בסי' קצ"ב לתרץ דברי תמר ורות לא הוה חשש שמא תראה מחמה חימוד דמיד שנתפייס יהוד' ובועז אז היה עמהם במטה וה"ל כמי שיש לו פת בסלו ועפ"י היעב"ץ תמוה מאוד דברי השו"ע שתמה עליו הטו"ז והמנח"י וכן תמה הדרישה באות ה' על הטור שכתב ואפי' בדקה ולא מצאה דם טמאה שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחיפהו ש"ז מדוע לעיל בסי' קצ"ב כ' שמא מחמת חימוד לא הרגישה [וצ"ל כהיעב"ץ זי"ע כתי' הטו"ז ס"ק ג', ותוה"ש, א'] וי"ל עפ"י דברי הטו"ז בשלומ' לעיל בסי' קצ"ב שהוה חימוד ע"כ יש מקום לומר שע"י החימוד הגם שראת' ט"ד כחרדל בכ"ז לא הרגישה אבל בכאן שאין חימוד כי יש לה פת בסלה והיה מקום לומר שהרגישה וע"כ אם לא הרגישה כיון שזה חשש רחוק שתראה אז דם נידות] נאמר שמסתמ' לא ראתה אולם הלא נודע למשגב שהתשמיש מעורר כבוא לוסת ובפרט באשה חדשה ומכ"ש אם היא בתולה [וזה סברת האגודה שמובא בשמלה ריש סי' זה שכתב שבכל אשה גם אלמנה אחר בעילה ראשונה צריכה ז' נקיים וזה יהי' אם קיימת סברת היעב"ץ שחששו בכאן משום חימוד אבל לית דחש לה ועיין שם וק"ל] אבל בכאן משום נידות אין חוששין והראי' לזה שחששו לדברי שמואל אפי' בקטנה שלא הגיע לזמנה לראות ולא ראתה אלא כאמור כאשר יוצא מפורש מפי' המשניות שחששו בכאן כיון שראינו חומרא דר"ז שאפי' רואה טיפת דם כחרדל חששו לישב עליו ז' נקיים ע"כ אמרו שדם בתולים בשעת בעילת מצוה מותר דאל"כ יהי' לבו נוקפו אבל אם גמר ביאתו אז כיון שראתה דם [עפ"י רוב ואפי' אם היא לא ראתה] חוששין לה שמא חיפהו ש"ז. ובזה מתורץ הכל שכבר כתבתי לעיל בס"ד בסי' קצ"ב להסתפק בטעמם שחששו לדם חימוד הוא משום שאז נתעורר הוסת לבוא ועם דם חימוד בא דם נידות או שכמו שחרדה והשתנות בגוף מביא הוסת ועיין בש"ס נדה ע"א ועיין תוס' סוטה כ': ד"ה ביעותתא ותוס' נדה שם ד"ה והא אנן בהביאו מקרא דמגילה ותתחלחל המלכה מאוד וא"ר מלמד שפירסה נדה ומחלק הש"ס שם פח"ד צמית ביעות' מרפא וע"כ לעיל בסי' קצ"ב שהוה חשש קרוב שתפרוס אז' נידות ממש ע"כ הגם שמסתמ' מרגשת אבל ע"י רוב חמדת' לא תרגיש משא"כ כאן כיון שכבר יש בה פת בסכה א"כ משום חימוד אין שייך ורק משום דם בתולים שתראה הכא כיון שכאן הוה רק משום דם בתולים שבעת בעילת מצוה מותרת ואדרבה מצוה קעביד ורק אח"כ אסרו והחמירו עליו ככל חומר הנדה וא"כ קשה אם לא ראת' מדוע נחוש כזה ע"כ אמרו שאמרינן שחיפהו ש"ז ודו"ק. והנלפענ"ד בס"ד עפ"י מה דאיתא בש"ס חולין ק"ט אמרה ליה ילתא לר"נ מכדי כל מה דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה אסר לן דמנא שרא לן כבדא נדה דם טוהר [של בתולין ושל ימי טוהר של יולדת רש"י] חלב בהמה חלב חי' וכו' אשת איש גרושה בחיי' בעלה וכו' בענין למיכל בשרא בחלבא אמר להו ר"כ זויקו לה כחלי והא אנן תנן קרעו ההוא לקדירה ויש לדקדק בדברי ילתא שהודיענו ב' ענינים שאסור ושרא לן רחמנ' דהיינו בענין אכילה ובענין אישות שמכונה בשם אכילה הול"ל לסדר עניני אכילה לחוד ועניני אישות לחוד וכן הול"ל אסר לן דמא וכו' חלב בהמה וכו' חזיר וכו' גירות' ואח"כ אישות נדה וכו' [הגם שיש מקום לתרץ שנקיט דמא נקט דם נדה וק"ל] ועוד אני תמה מדוע שאלה רק על כחלא אם היא אשה חכמנית וידעה כל אכה זה מדוע יהי' נעלם ממנה ועוד לישנא דאמרה בענין