באר מרדכי סו

כתב הברכי יוסף בשם תשובת רדב"ז ח"ג סי' תכ"ג באשה שנתעברה מאיש והכריכוהו לקחת לו לאשה אף שהוא מעוברת ממנו וז"ל שהדבר ברור שצריכה למנות דאי מפני שהיא מעוברת לא גרעה מקטנה שלא הגיעה לראות דצריכה להמתין ותו דכמה מעוברת רואות דם עיין לעיל בסי' קפ"ד מ"ש בס"ד בזה] ואם מפני שכבר היא רגילה בו אדרבה מהיי"ט חיישינן שמא תראה דם חימוד כיון שהיא מכירתו מהרהרת בו וקרוב הדבר שתראה דם הילכך תמנה ז"נ כשאר נשים שתבעום לינשא, וזו א"צ לפנים כלל עכל"ק ועיין בתפל"מ מובא בחידושי רעק"א להסתפק בזה והנלפענ"ד בס"ד עפ"י דברי החוות דעת בס"ק א' שאין חימוד אלא בחיבת נשואין כי טב למיתב טן - דו ע"ש וא"כ הגם שנתעברה ממנו בכ"ז כיון שלא הי' אצלם נשואין ורק עתה נתעורר חיבת נשואין – [ודברי תפל"מ מובאים בהגהות רב"פ בהגהות פלתי בסימן זה]. רק זאת צ"ע אצלי במה שנשאלתי במי שהי' עם אשתו בצווילעהע בלא חופה וקידושין ועתה נודע להם חומר האיסור אם צריכה ז' נקיים והפרשה, ועפ"י האמור נ"ל שאינו צריכה ז"נ כי אילו לפי דעתם שחטאו ביודעים ובלא יודעים לא נתעורר אצלה חיבת נשואין כי הצוויעלעהע עשה אצלם חיבת נשואין והבן ובכ"ז לבי מהסס אם אינו צריכה הפרשה ג"ח ואולם אח"כ נחמתי בזה עפ"י מה שהעלתי בתשובה אחת בס"ד מה דסוקלין ושורפין על החזקה כיון שהיו יחד בדרך אישות וכגון בקידושין. מהרבנים הנעורים [ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ב סימן ק"י] הגם שקידושין וגיטין שלהם פסולים בכ"ז אי נתקדשו לפניהם צריכה גט וא"כ נ"ל שאין צריך הפרשה ג"ח כי בן הנדה אינו פסול ועיין שו"ע אע"ז סי' ד' סעיף י"ג. שבא מן הנדה אע"פ שהוא פגום אינו ממזר לא מדאורייתא ולא מדרבנן וטו"ז להלן סימן קצ"ו ס"ק י"א, ובאה"ט באע"ז ס"ק י"א ואח"ז נודע לי שהאשה הנ"ל שאינו דנין עליה כבר היא זקינה וחדל להיות כלה אורח כנשים וא"כ פשיטא שא"צ הפרשה ועיין דגול מרבבה הנ"ל, רק זאת אני מסתפק אם פירסה נדה אם צריכה בגוונא זה הפרשה, ושומר שהוא ישן בין אנשים כי לכאורה כיון שכבר בא עליה י"ל דלא תקיף יצריה אולם בזה שבא עלי' בדרך זנות ראינו שתקיף יצרי' (וג"כ בצוויעלעהע הגם שלפי דעתם המשובשת לא הוה בדרך זנות רק דרך אישות צ"ע ויש מקום לומר שלא תקיף יצרי' והבן) ובפרט ביאה ראשונה שהיא פת בסלו שעד עתה רק במסתר וכדרך המנאפים קרבו ועתה הוא באישות אולי תקיף יצרי' והנלפענ"ד שטוב ליתן שומר בלילה עכ"פ אם לא ביום כנ"ל בס"ד. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רס"ג שהעלה בגרושה שצריכה ז"נ מחדש – וכדברי השו"ע וז"ל וק"ו השתא מה אשה חדשה שאינו מכרת אותו, ואינו מהרהרת בו חיישינן, זו שהיא רגילה בו ומכרת אותו יפה וזוכרת מעשים שבינה לבינו כ"ש שתראה מחמת חימוד עכל"ק ונתחזק מ"ש לעיל בצוויעלעהע שהי' צריכין ז"נ מחדש – עיי"ש מה שהעלה במי שגירש כדי לקיים שבועתו שא"צ, ואין להאמינה שסמכה דעתה שיחזירנה כי בנדה החמור, לא משקרי אבל בכאן קיל לה, ותאמר הכא בדקתי ולא מצאתי ע"כ אין לאמינה א"כ במה שכתבתי לעיל באנשי מלחמה הגם שלא הי' עדיין בשדה קטל בכ"ז הסכנה מרחף בכל יום אין להאמינה שסמכה דעתה והבן, ועיין בשו"ת רדב"ז ח"א סי' קס"ד ע"ש וכאמור שלשה תשובות (רדב"ז זי"ע) בדבר ודו"ק. העתק מספרי פותח שערים סי' תר"י שאלה באשה שתבעוהו להנשא ולא ראת' אותו מעולם רק הצייר שלו מה שקורין פארטרע אם יכולים לסמוך על זה לענין ספירת ז' נקיים. תשובה בס"ד כזה לא שמעתי כיוצא בו מבואר בשו"ת חת"ס סי' קפ"ד מובא בספרי בס"ד ושם דן בענין אי היצה"ר שולט רק במה שעיניו רואות בש"ס סנהדרין מ"ה - וסוטה - והנלפענ"ד לפתוח פתחא זעירא לנפשאי מש"ס תענית ה' כל האומר רחב רחב מיד נקרה אר"נ אנא אמינא ולא איכפת לי' א"ל כי קאמינא ביודעה ומכירה ופירש"י והיינו נמי מכירה, והתוס' לא ניחא לי' ע"כ כתבו שבא עלי' ורש"י זי"ע לא ניחא לי' בדברי התו' כי מי ראה אותה וכ"ש לבוא עלי' כמו שתמה בעיון יעקב כי מי ראה אותה והכיר אותה ע"כ העלה כגון שראה הפארטרע שלה [ויש לדין מזה לתק"ע ובספרי שם אבאר בס"ד ברצות ה", אם יש לצרף ולסניף פפאטאגרפיע של האדם עיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רנ"ו ושו"ת עין יצחק סי' כ"א ושו"ת אמרי יושר (טארנא) חיב סי' ל' ואכמ"ל, ורק נ"ל בס"ד האנדאבדרוק שזה בזמנינו המצאה גדולה להכיר איש שנהוג מהדעדעקטיווע יש לצרפו לסי' אמצעי ומובן כי לא באתי להלכה בזה ורק לעורר באתי ושם מקומו ודו"ק.] ע"ש והביא בזה דברי הש"ס סנהדרין אחאב איש מצונן הי' ועשתה איזבל שני צורות זונות לחמם אותו. וק"ל כי באמת ע"כ צ"ל שכן פי' דברי הש"ס דאי אפשר לומר שכוונת הש"ס בידעה ומכירה היינו זה הרחב האיך סד"א דר"נ לומר אנא אמינא וכו' הלא לא היה מכירה וג"כ ממרוצת הלשון משמע דאפשר להכירה דאל"כ לא הוה נקיט הש"ס דבר שאי אפשר ע"כ הנכון כדברי השבו"י הנ"ל זי"ע ויועמס בדברי רש"י: ובעיוני בזה תמהתי מה השמיענו התוס' סנהדרין דף מ"ה בדברי הש"ס שם שאין היצה"ר שולט רק בונה שעיניו רואות שהקשו מהא דספ"ק דמגילה כל האומר רחב רחב מיד נקרה האמר התם בידעה ומכירה ע"כ ותמוה טובא מה השמיענו בעלי התוס' זי"ע בזה הלא כל הרואה דברי הש"ס ימצא הקושי' והתירוץ מפורש, (ובמק"א הבאתי שזה דרכם של רבעתו"ס להביא לפעמים דברי הש"ס בלי תוספות) והנלפענ"ד עפ"י מה שכתבתי שתתן אמת לעיון יעקב זי"ע שר"ל שראה הציור שלה וא"כ יתורץ קושי' התוס' שברחב באמת ראה בציור וזה השמיענו התוס' שיהי' כוונת הש"ס שאם רואין בציור ג"כ מתגרה היצר ובא סוגי' דתענית ומגילה הנ"ל ולימד שאפי' בגוונא זה מתגרה היצר וזה רצו התוס' להשמיענו ודו"ק, ואולם לבאר כוונת התוס' נ"ל בס"ד דהנה בתענית כתבו שכבר בא עליה וא"כ לכאורה קושי' התוס' הוא שכאן משמע רק מה שעיניו רואות שולט היצה"ר ושם (במגילה) אפי' בקריאה ותי' ששם מיירי בידעה ומכירה וא"כ עדיין קושי' מדוע שם בידעה אפי' נקר' וכאן רק חשש דאתי' כאתגריי' אבל משמע שלא נקר' ע"ז חילקו בתענית דשם שכבר בא עלי' וע"כ אפי' בקריאת שמה נקר' משא"כ כאן יש רק חשש דאתי' כאתגרויי' ושוב ראיתי במהרש"א מגילה ט"ו כגון זה דפי' קושי' הש"ס דבברייתא דאיתא רחב בשמה זינתה אבל לא שיהי' נקר' ע"ש ולפי"ז תי' הש"ס בידעה אז אפי' נקר' וא"כ לפי"ז נעמוס בדברי התוס' שיהי' בכוונתם עפ"י דבריהם בתענית