באר מרדכי סה

רבינו האשר"י ובנו ז"ל – שם במ"ק כ' וז"ל הא דאמרינן הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים או או קתני ובין ביום ובין בלילה אסורים ליחד אבל שאר פרישות כגון הצעת המטה וכיוצא בו שרי ע"כ ופ"ק דכתובות סי' זיי"ן כ' וצריך הוא לישן בין האנשים וכו' ואע"פ שבעל ואינו מוזגת לו הכוס ליתנו לפניו ולא מצעת לו המטה ולא מרחצת פניו ידיו ורגליו ע"כ וא"כ מיושב הכול הנה סתם שימוש מותר ורק ליתן הכוס לפניו ולרחוץ פניו ידיו ורגליו אסור ורק הצעת המטה קשי' ע"ז נתרץ דבר הלמד מענינו כתיב עפ"י דברי התוס' דף ד' ד"ה והצעת המטה שחלקו דתרי מיני הצעת המטה יש פריסת סדנים והוא דבר של חיבה אבל הצעת כרים וכסתות אינו דבר של חיבה או כמו שכתבו במסקנ' בהצעת שאר מיטות מותרת ג"כ שלו להציע אבל הצעת מיטת בעלה לבדו אסור עיי"ש בתוס' ובאשר"י שהובאו דברי התוס' הללו ומ"ש באשר"י בפ"א מיירי בהצעת כרים וכסתות ומ"ש בפ"ק דכתובות מיירי בפריסת סדנים ופשוט והוא באמת קושי' הש"ך בסי' שמ"ב [ועיין בק"נ בתי' ע"ש] ס"ק ה' שתמה על דברי הראב"ד ולהנ"ל הכול מיושב. ובדברי הראב"ד שתמה הש"ך בס"ק ה' ע"ש יותר היה לו לתמוה הלא הראב"ד כן כתב בבע"נ שלו ומובא באשר"י פ' התינוקות שאחר הבעילה ראשונה נוהג כל החומרות וצ"ל כמ"ש הטו"ז שכתב כן רק מדיני דש"ס ועיין בהגהת קרני ראם שמיישב דברי הראב"ד ודו"ק. ד) וזאת תורת העולה מדברינו בס"ד המורם היוצא משיטת הפוסקים בעיון נמרץ בדברי הש"ס. א) שיטת הרמ"ה שמובא באשר"י בפ"ק דכתובות ס"כ שהאידנא שבכל בתולה צריך לפרוש מיד אסור להתיחד כמו באבילות והאשר"י דחאו וכתב וכן עמא דבר שאין חוששין לזה וע"כ הטושו"ע בסימן כ"ב באע"ז כתב שאחר שבעל מותר להתיחד עמה הגם שס"ל לטושו"ע ובפרט הרמ"א בהג"ה שהביא שיטת הראב"ד בבע"נ שנוהגין בכל דיני נדה ועיין ש"ך סי' קצ"ב ס"ק י"ג ובכל זה כיון שבעל מותר להתיחד עם הנדה. ב] באבילות הגם שבעל בעילה ראשונה בכ"ז הוא ישן בין האנשים וכו' כ"ז פשוט בש"ס. ג) אולם באבילות שבועל בתולה אם מותר להתיחד אם נתפוס חומרא דאבילות ואסור להתיחד או נאמר שהאידנא שדם בתולים חמור מותר להתיחד הב"ח והש"ך בס"ק ז' בסימן שמ"ב תפיס לקולא אבל הטו"ז החמיר וביארנו שיטתו בס"ד בטוטו"ד ועיין בהגהות ר"ב פרענקל זי"ע ד) הראב"ד שהקיל ביום שמותר אפי' בחיבוק ונישוק היינו רק בימי התלמוד אבל האידנא אסור ובפרט שהראב"ד גופי' ס"ל שבדם בתולים נותנים כל חומרות נדה. ה) ועוד העלתי בס"ד הגם שהאשר"י היתר בהצעת המטה וכולם עמדו בסתירת האשר"י [ועי' בש"ך ס"ק ה'] שהיינו הצעת כרים וכסתות ודו"ק. הג"ה שם י"א שאם היתה טהורה כשנשאה ולא בא עליה ופירסה נדה אח"כ אינו צריכה שימור עוד והם דברי התה"ד בסי' רנ"ג והטו"ז השיג עליו והנלפענ"ד בס"ד עפ"י דברי התוס' יומא דף י"ח ד"ה יחודי ויש לו פה בסלו כיון שאם רוצה היתה בא עליה ע"ש מזה יש ללמוד שהגם שלא בעל כל זמן שהית' טהורה כי נחשב לו כפת בסלו כי בכל שעה שרוצה יכול לבעול אבל אם פירסה נדה אז לא חשיב כפת בסלו ודו"ק והמחמיר תבוא עליו ברכה כדברי הרמ"א. בענין חופת נדה שכתב הש"ך ס"ק ח' ונתבאר באע"ז ס"ס ס' (צ"צ ס"א) שהמנהג פשוט לכנוס ולעשות נשואין אף כשהיא נדה ע"ש באע"ז סעיף ב' בשם הר"ן ושד"ח מערכת חו"כ כ"ו וטהרת ישראל בי"א - פ"ז - ולהלן כתבתי בחידושי למסכת כתובות בדף ל' ע"א ויועתק בכאן וז"ל אמר רב חסדא הכול מודים שמשלם קנס למ"ד יש בה הויה הא נמי יש בה הויה פי' רש"י המקדש אשה בימי נדות' מקודשת הנה מזה יש מקום לדון לענין אי חופת נדה קונה ומכאן משמע שחופת נדה קונה ופשטות דברי הש"ס ורש"י הנ"ל ודלא כשיטת הרמב"ם פ"י מהלכות אישות הלכה ב' משנכנס לחופה נקראת נשואה אעפ"י שלא נבעלה והוא שתהי' ראויה לבעילה אבל אם הית' נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה עדיין ע"כ כל שלטי הגבורים תלו זיניהם עליו להרבות התימה מדברי הש"ס יבמות דף נ"ז שפסק ג"כ רבינו הרמב"ם דיש חופה לפסולות בפ"ז מהלכות תרומות הלכה כ"א והנלפענ"ד בס"ד אם נדייק בלישנא דרבינו הרמב"ם נמצא תי' נכון שז"ל אבל אם הית' נדה לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה עדיין אולם בפ"ז מה' תרומות איתא כהנת אלמנה הואיל והן משמרות לביאה פסולה הרי אילו לא יאכלו ור"ל כי זיל בתר טעמא בשלומא המקדש כדרך אשר צוותי' תורה וע"כ אם נתקדשה בנדתה אינם קידושין גמורים כי היא אינה ראויה לביאה משא"כ היכא שמקדש אשה הפסולה א"כ ידעינן דעתו שרוצה לקדש ולהיות עמה באישות נגד איסור של תורה ובהיות כי רבינו הרמב"ם פסק בפ"ד מה' אישות הלכה י"ד המקדש אחד מן השניות או מאיסורי לאוין או מאיסורי עשה שקידושין תופסין בו וע"כ שפיר פסק בפ"ז מה' תרומות דיש חופה לפסולות כי קידושין תופסין בחייבי לאוין וכ"ז אם קידש הפסולות וע"כ אדעתי' דהכי נחית לקחת אותה בפסולה משא"כ במקדש אשה לנהוג עמה כדת של תורה א"כ אם היא בנדותה לא נגמר הקנין וזה ששפיר כתב בהל' תרומות הואיל והן משמרות לביאה האסורה ר"ל כי זה הפסולה אלמנה וגרושה יהי' לעולם וא"כ אדעתי' דהכי נחית כיון שכן דקידושין תופסין בו אבל הכא בנדתה אינה ראויה לביאה ודו"ק ואחרי כותבי זה עיינתי בהג' מים חיים לפר"ח בפ"י מאישות שכ' שפליגו רק אי חופת נדה קונה אבל אם קדשה בנדה פשיטא דתפסי קידושין מדברי הש"ס אילו ופשוט ודו"ק. סעיף ה' מחזיר גרושתו צריכה לישב זיי"ן נקיים עיין דגול מרבבה להלן סימן רס"ט ס"ט שאיתא בגר שנתגייר אשתו כמו שצריכה להפריש ג' חדשים בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה העלה שאחר כלות ג"ח כשמחזירה א"צ שבעה נקיים אם לא פירסה נדה בנתיים ואף שנתבאר בסי' קצ"ב שהחזיר גרושתו צריכה ז"נ שאני התם שגירשה לחלוטין ונתייאשה ממנו לכן איכא חימוד חדש משא"כ זו שלכתחילה הפרישה ע"ד להחזירה אין כאן חימוד חדש ע"כ, ועפי"ז יש מקום ספק באנשי מלחמה שנהגו אז בהסכמת מרנן ורבנן שליט"א, לגרש שלא תצטרך לבוא לידי חלוצה ויבום. אם צריכה ז"נ ונ"כ בס"ד. שבודאי צריכה ז"נ וזיל בתר טעמא מה בגרושה שרק ברצון תלי' מילתא בכ"ז כיון שנתפרדה החבילה לגמרי צריכה ז"נ, מכ"ש בזה שלא ברצונם תלי' מילתא רק ברצון הבורא המציל משחת ובפרט ממקום זביחה ר"ל שהוה אצלה כברי' חדשה שצריכה ז' נקיים.