באר מרדכי סד

שבעה נקיים וטבילה כעיקר זבה אלא שאין אנו מטמאין משכב שתחתיה בשעת בעילה משום דלאו נדה ודאית היא אלא ספק והראב"ד כתב ז"ל ואינו עומד על בירור דבריו במה שאמר שאין אנו מטמאין משכב התחתון וכו' ואילו הית' נדה ודאית כלום יש טומאה וטהרה בזמן הזה לטמא משכב שתחתיה ע"כ אולם עיין בתוס' סוף פ"ק דנדה ד"ה דמתני וכו' וכן בפסקא דהלכה כר"ח אין להקשות דמה צריך לפסוק כר"ח כיון שעסוקה בטהרות איירי וכי הלכתא למשיחא עיין תוס' יומא דף י"ג ובתשו' ביארתי בס"ד] דהא בא"י לעולם היו עסוקין בטהרות כדאמר לעיל חבריא מדכין בגלול ועיין ש"ס ורש"י דף ו' ע"ב בד"ה קדש בימי רבי מי הוה וש"ס חגיגה דף כ"ה ע"א ועיין אשכול ריש הלכות נדה ונחל אשכול אות ה' ועיין בהקדמות נחל אשכול בביאור כמה ראב"ד היו וכנראה רב האי גאון בר דוד שנעשה לר"י בפומבדיתא בשנת תרמ"ח לאלף החמישי נהג ג"כ בימיו בטהרות והדברים עתיקין ואכמ"ל ודו"ק] אולם לדברי הטו"ז בסי' שמ"ב ס"ק ז' גם מה שכתב הטור לדעת הראב"ד שמותר בחיבוק ונישוק מיירי ג"כ מזמן התלמוד ע"כ מתורץ הקו' כי מה שכתב הראב"ד מיירי מדין התלמוד וכתב עוד הטו"ז ובזה ניחא נמי במה שיש להקשות על מ"ש שצריך החתן שמירה הלא אמרו בש"ס דוקא באיסור שהוא משום אבילות החמירו הלא לדידן הוה ג"כ איסור נדה ויהי' מותר להתיחד עמה כיון שפורשין אחר בעילת מצוה די"ל כיון שבזמן התלמוד היה חייב בשמירה אין לנו להקל כיון שאין בנו כח אלא להחמיר ולא להקל כנ"ל ע"כ דברי הטו"ז הכוונה שזה הוה הנחה קיימת שצריכין לומר שמה שכתב הראב"ד שמותר אפי' בחיבוק ונישוק מיירי מדין התלמוד לתרץ קושי' התפארת שמואל אולם הטו"ז הוה קשה לו פסקי השו"ע והם דברי הטור הלא הטושו"ע אע"ז סי' כ"ב כתבו חתן שפירסה אשתו קודם שבעל אסור להתיחד עמה אבל אחר שבעל בעילה אחת מותר לתיחד עמה והם דברי ש"ס הנ"ל בכתובות דף ד' וכן כתב בטושו"ע בסי' קצ"ב [בשו"ע י'] ובסי' קצ"ג כתב שנוהג אחר הבעילה ראשונה כל דיני נדה לענין הפסח בטהרה וא"כ לפי"ז תמה הטו"ז על הטושו"ע לדידן שאחר הבעילה הראשונה הוה לנו לחיוב לנהוג כל החומרות א"כ היה לנו להקל ע"ז תי' שע"י חומרות שלנו שאנו מחמירין אין לנו ללמוד מזה קולות זה תוכן כוונת הטו"ז ובזה יתורץ קושי' הנקודות הכסף שם שתמה על הטו"ז מדברי האשר"י ברפ"ק דכתובות שכתב להדיא למשנה אחרונה שדם בתולים הוה כדם נדה אשתו ישינה עמו וכ"פ רי"ו ורמ"א לעיל בסוף סי' קצ"ב [כוונתו למ"ש בכאן ס"ק י"ג] [ועיי"ש בש"ך הנ"ל שהעמיס בדברי הג"ה במ"ש אין חילוק בין בחור לאלמן בין בתולה לאלמנה אולם לולא דברי הש"ך כוונת הרמ"א זי"ע לא יסוב על דברי הרמ"ה והאשר"י ורק כוונתו לדברי התוס' יבמות דף כ"ו ועיין תוס' יומא דף י"ח ד"ה יחודי ועיין בביאור הגר"א אות י' עיי"ש] והיינו מטעם שדם בתולים חמור ליה ע"כ דברי הכנ"ה ובאמת הלא בסי' קצ"ג מבואר יותר שאיתא שם שלאחר שעמדה ממיטת' מותר לישן עליו אבל פשיטא שאינם אסורים להיות בחדר אחד וזה לא נעלם מהטו"ז זי"ע רק קושי' הטו"ז על השו"ע אחר שכבר כתב בסי' קצ"ג וקב"ץ שדם בתולים חמיר כנידה וא"כ ג"כ באבילות היה לו להקל שלא יהי' צריכין חדר מיוחד ע"ז יסובו דברי הטו"ז זי"ע [וראי' שניי' של נקודות הכסף מתו' כתובות דף ד' עיין בק"נ פ"ק דכתובות על האשר"י בדברי הרמ"ה ועיין בנחל אשכול בסוף סי' מ"ח בהלכות נ"ק באות ב' שתירצו דברי הטו"ז ועוד חזון למועד במק"א בס"ד] ורק שהנחל אשכול שם כתב שהוה תמי' קיימת על הטו"ז משיטת הרמ"ה והק"נ תי' שהרמ"ה מיירי בלא אבילות א"כ מעולם לא הצריכו שימור ובזה מחולקים הרמ"ה ורבינו אבל כשמת אביו או חמותו של החתן איכא למימר דמסכים עם בעל הטו"ז ע"כ תי' של רבינו בעל ק"כ והוא ענין גדול לפענ"ד ובזה אבין דברי רמזים דאשר"י בפ"ק דכתובות כתב בסי' ז' מי שמת אביו של החתן וכו' שהתירו לו לבעול וכו' וצריך הוא לישן בין האנשים והיא בין הנשים אע"פ שבעל וכו' ובסי' ח' כתב מי שפירסה כלתו נדה והוא לא בעל הוא ישן בין אנשים וכו' אבל בעל ישינים בבית אחד ע"כ ומובן היטב שפלוגת' האשר"י ורמ"ה בסי' ח' היינו דוקא בסתם ולא כשהוא אבל ועיין בק"נ שמכריח כן בפי' דברי האשר"י ובפרט כיון שסיים האשר"י וכן עמא דבר שאינו צריך לפרוש לחדר אחר ואלמלא הוה קאי ג"כ באבילות לא הוה משמיט הטור דברי אביו האשר"י אולם כאמור שהאשר"י דיבר רק בסתם "חתן" אבל האידנא בכ"ז הגם שיש לנו חומרא דמשנה אחרונה שדם בתולים כדם נדה לא מקילין לענין אבל וראי' ברורה לזה מדלא הזכיר רבינו האשר"י בפרק אילו מגלחין סי' כ"ו דברי הרמ"ה כי שם מקומו ומדוע נקיט לי' במסכת כתובות אבל פשוט כי במסכת כתוב' דיבר ג"כ הש"ס מסתם חתן וכמו שאיתא בברייתא שבש"ס שם וכן מי שפירסה אשתו נדה ע"כ נקיט כי' ומשם הראי' של הרמב"ם והאשר"י ועיין בק"נ בביאורו ודו"ק. ב') ועוד נ"ל בס"ד דהנה איתא בשו"ע בסי' קצ"ג בהג"ה ונהגו להקל [לענין דם בתולים] אם לא גמר ביאתו רק הערה בה ולא ראת' דם ועיין בפלתי שצווח כרוכי' על המשחקים בתינוקות שם וי"ל כי מה שאיתא בשו"ע אע"ז בסי' כ"ב ומקורו מדברי הש"ס שאם בא עלי' פעם אחת מותר להתיחד עמה היינו אם בא עלי' ביאה גמורה אבל בהערה בעלמא ולא היה ביא' גמורה ופירסה נדה צ"ע אם מותר להתיחד עמה ומסתבר שאסור להתיחד עמה כי אז עדיין אין לבה גס בה ע"כ בה' אבילות בסי' שמ"ב בענין המדבר שם שבא עלי' בעילת מצוה ופשיטא שאם לא היה יכול אז לקיים כמצותה לעשותה כלי ועיין תוס' כתובות דף ד' ע"ש בועליך עושיך וכו' פשיטא שאסור לבוא עלי' בימי אבלו פעם שנית ועפ"י רוב בחור שנושא בתולה רק אחר איזהו פעמים הוה הסרת בתולים וע"כ לענין אבילות שהוה מיעוט המצוי שעדיין בתולה היא אחר ביאה ראשונה וע"כ חשש בשו"ע מהיי"ט שלא להקל לענין אבילות להתיר להתיחד עמה כי שמא בתולה היא עדיין ולא הוה ביאתו ביאה ומה שנקיט בשו"ע סי' קצ"ב שאח"כ מותר להתיחד עמה היינו אם בא עלי' בעילה גמורה ויצא לנו מזה שאם עדיין לא הוה בעילה גמורה שאסור להתיחד עמה [ונוכל להעמיס כן בדברי הטור בסי' כ"ב אבל אחר שבא עלי' בעילה אחת היינו בעילה גמורה ודו"ק]. ג') ובספר תפארת שמואל במסכת מ"ק פרק א"מ סי' כ"ו תמה על דברי האשר"י אבל במיני פרישות א"צ להרחיק ובפ"ק דכתובות כתב דאסור בהצעת המטה דהוה אבילות קילא לי' וצ"ע ע"כ. והנלפענ"ד כשנדייק בדברי הרמב"ם נראה דעת