באר מרדכי סב

בד"ה מה שכתב הטו"ז תמצא ביאור לדברי הרא"ה ועיין במהש"ק בהג"ה מהגאון ר' שלמה כהן זצ"ל מווילנא אולם כבר הקדימו הס"ט ובזה מבוארים דברי הרא"ה זי"ע כי לולא כן אין מקום לנטות מקושי' הב"ה ודו"ק ואולי כי דיבר הרא"ה מזמניהם שהיו מקדשין הרבה זמן מקודם וכמו שמשמע לישנא דמתני' נותנים לבתולה י"ב חודש לפרנס את עצמה [בכתובות] והוה כמו תנאים אצלינו ועיין בחמודי דניאל מובא בפ"ת ס"ק א' דבלא כתיבת תנאים לא מהני ז' נקיים ודו"ק ובזה נסמכים דברי הרשב"א שכתב לא י"ב חודש אלא מכי רמי שערי באסינתא ועיין בלישנא דש"ס פ"ק דכתובות ועכ"פ הקידושין הוה שיהי' עי"ז התקשרות ביניהם ודו"ק.] הב"ש באע"ז סי' קי"ט נסתפק באשה שנשתגה וספרה ע"י נשים ואח"כ נעשית בריאה אם צריכה ז' נקיים אולי יש חימוד חדש ועיין בשו"ת חת"ס סי' קפ"ד בזה ובשבות יעקב ח"א סי' ס"ז והנלענ"ד להסביר ספיקו של הב"ש זי"ע שנסתפק במהד"ק כי הגם דלכאור' קשה מה נסתפקו בזה הלא שוטה ג"כ יש כה תאוה וחימוד ואולי עוד יותר מן הבריאה אלא אופן ספיקתם נ"ל עפ"י דברי החוו"ד שדוקא בחימוד של נשואין יש תאוה ולחוש וכו' ובשוטה הגם שיש כה תאוה אבל אין לה שכל לחימוד של נשואין מהענין שאמרו חז"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלתא זה נ"ל כונתם ספיקם ודו"ק. שו"ת שער אפרים סי' ע"ה כתב באשה אחת שהית' זקוקה ליבום ולא רצה לחלוץ לה עד שנתפשרו עמו וחלץ לה ורצונה לכנוס לחופה בו ביום והורה דצריכה ז' נקיים מחדש פשיטא במקומות שנהגו לייבם שאינו מועיל ז' נקיים שספרה מקודם כי ויבמה אמרינן אפי' בע"כ ועד אז נחשבת כא"א ואפילו במקום שאין מייבין אלא חולצין מ"מ לא סמכ' דעת' ע"ש [מובא בפ"ת ס"ק א] והנ"ל בזה לדידן שיהי' תולה עפ"י שמסתפק בשו"ת מהר"י מינץ סי' י"ד בזמן הזה שאין מייבמין אלא חולצין אי הני חמש נשים יכולים להעידה כיון דאין שייך הטעם ששונאות זו את זו ועיין שו"ת צ"צ סי' פ"ח ק"נ יבמות פט"ו אות ר' עיי"ש ובספרי לתק"ע סי' ביארתי באה"ט בס"ד הנלפענ"ד שהגם שהאידנא יודעת שלא תתייבם כמבואר בבכורות דף ב' שאידנא חליצה קודמת בכ"ז לפעמים יתבטל החליצה ברגע אחרונה וג"כ מציד' לא סמכ' דעת' ודו"ק ופשוט שאסור לעשות הנשואין על סמך שתספור אח"כ ועיין ביוסף דעת מהג' רשכבה"ג ר' יוסף שאול נ"ז זצוק"ל שבכעין זה בגרושה כתב שאסור לעשות הנשואין ודו"ק [עיין בכללין סימן תקצ"ה] נשאלתי בהגבילו יום הנשואין לר"ח חשון ואח"כ מחמת סיבה נתאחר ביאת החתן יותר מן ד' שבועות ורק ביום שהיה נגבל הנשואין בא ציר מיוחד והודיעה סיבת איחור הנשואין והגביל ומיד לזמן מיוחד והודיע דבר מוסבר ואמיתי טעם האיחור כדי שלא תתפרד חבילות וקשר אהבה אם צריכה למנות ז' נקיים כשהגבילו נשואי השניים או לא. תשו' בס"ד אהובי פרטי השאלה אינם מבוארים ונבאר הענין ומתוכו יתבאר הכל בס"ד ללמוד ממנו כזה וכיוצא בזה וזה החלי בעזר צורי וגואלי. – איתא בשו"ע סעיף ג' אם דחו הנשואין מחמת איזהו סיבה אע"פ שישבה ז' נקיים צריכה לחזור ולישב ז' נקיים כשיתפשרו לעשות נשואין. מקורו מדברי המרדכי והעלה הטו"ז לפי"ז שהיינו שהנשואין היו נדחין בגוונא שנתפרדה החבילה שהנשואין היו נדחין מבלי עשיית מועד אחר לנשואין אלא היו נפרדין זה מזה באופן שלא ידעו אימת יהי' הנשואין עיי"ש כי רבינו הטו"ז דייק מדברי המרדכי כשיתפשרו וישלימו יחד ודעתן לעשות נשואין משמע שנתפרדה החבילה לגמרי וכן לשון השו"ע אם דחו הנשואין וכו' כשיתפשרו לעשות נשואין משמע שנתפרד החבילה לגמרי דוקא אז צריכה ספירה חדשה [אולם הב"ח ס"פ שלא נתפרד החבילה לגמרי אלא שזמן בנשואין דחו לסתם ולא הסכימו באות' שעה על איזהו זמן יהי' הנשואין אלא אמרו כשיתועדו יחד לאחר שיתפשרו וישלימו אז יקבעו זמן הנשואין] אבל הטו"ז סיים ואין צורך ש"נ אלא כשהושוה יחד שלא לישא זה את זה אבל גוונא דהב"ח להטו"ז מועיל כיון שרק הזמן הנשואין נתפרד אבל לא השידוך ועפי"ז סברה זו החמיר הטו"ז נגד המ"ב שהיתר בהגבילו הנשואין לר"ח ניסן והכלה הכינה עצמה לזמן ההוא בספירה וכשהגיע ר"ח ניסן לא בא ולמחרתו בא ציר מהחתן דאיתילד אונס' ויבוא ב' או ג' ימים אח"כ עיי"ש כי בגוונא כיון שחושבת הכלה שיהי' נדחין הנשואין לגמרי לא סמכ' דעת' זה תוכן סברת הטו"ז ומיקל יותר מהב"ח וכן מבואר בשו"ת הב"ח סי' קי"ח בריש התשו' הנה נראה שהמיקל סובר דדין דחיית הנשואין אינו אלא כשנדחו לגמרי שהסכימו שלא ישאו זה את זה כל עיקר ואין זה אמת כאשר אבאר עכ"ל הב"ח והנה זה השואל שמובא בשאלה ומורה אחד השיב דדין דחיית הנשואין לגמרי יום או יומים וחזרו ונתפשרו מחדש שייך שמא יתחדש חימוד חדש אבל בשלב כולם שוה לעשות נשואין אף אם יום או יומים יעמוד אין כאן חשש חימוד כל עיקר והשיבו עליו ממעשה דרבינא וכו' דאלמא דאעפ"י שכבר נתקדשה ותלוי' ברחים בצווארו אמרינן דמחמד' ויש לה דין תביעה לנשואין ע"כ הנה כדעת זה המורה יוצא מפורש מפי הטו"ז והקושי' שהקשה ממעשה דרבינא ונ"ל עפ"י הטו"ז לתרצו עפ"י מה שכתבתי בגליון הש"ס שלי כתוב' דף ח' בי רב חביבא וז"ל ועיין נדה דף ס"ו ובזה תולה השינוי הגירס' שם ועיין סדרי טהרה סימן קצ"ב ס"ק ב' ודו"ק ע"כ כי שם היו קטטות והוה תמיד החבילה עומד להתפרד וכאשר היה באמת וא"כ דעת הטו"ז אינו חד עם הב"ח עפ"י עיון במקור ההלכה ורק שניהן שווין לחלוק על ק"ז הלבוש זי"ע וז"ל ונ"ל דאפילו אם מתחילה כשדחו החופה מיום הראשון אחר שהכינו לה והתנו מיד וקובעוה ליום אחר מיוחד אפי' לא הרחיקה רק יום או יומים צריכה לישב ז' נקיים אחרים מחדש כיון שהסיחה דעת' מזמן הראשון חוזר החימוד להתעורר בפעם שנית סמוך לזמן האחרון עכ"ל דכיון שבאותו מעמד הסכימו לנשואין לקבעו בזמנו לכ"ע א"צ מנין חדש ועיין תורת השלמים אות ה' שמשמע לי' שהטו"ז והב"ח הם חדא]. ונחזור לנידן שאלתינו הנה נ"ל בס"ד שהגם שהטו"ז חולק על המ"ב היינו דוקא אם לא בא הציר באותו היום ולפי"ז להטו"ז שמחמיר היינו אם יש לכלה לחשוב שתתפרד החבילה וע"כ רק אם לא בא החתן ביומו חוששת אבל כל אותו היום ממתנת שיבוא החתן ולא אסחי' אדעת' על ספירה ישינה ואין מקום כתאו' [ועיין ס"ט שם אות י'] פשיטא שגם הטו"ז מודה כהמ"ב ועוד זאת יתירה אני אומר בס"ד אפי' לק"ז