באר מרדכי ס

אולי הוה תמיד חימוד חדש וממשמעות הקרא ויהי' בערב ויקח את לאה ועיין בתרגום והוה ברמשא ודבר ית לאה ברתיה משמע שרק בערב אמר ללאה כן ועי' מג"א ר"ם ט'. תשובה אהובי לנסני בחידות בא כי לפענ"ד זה הענין לא יקרה אולם אם בא לשאול הלכה בענין זה תשובתו בצדו עפ"י הב"ח סי' קי"ח שהבאתי בספרי בסי' זה שאם לא סמכו דעתו אין בכאן חימוד ופשוט ורק אם נחלף החתן מזה דברו הפוסקים ועיין בטו"ז וש"ך ולבוש וב"ח כאשר נדבר להלן בס"ד ובדבר השאלה פשיטא לדברי הב"ח שאין בזה חימוד וכן לדברי הטו"ז אם לתי' א' שעדיין לא גזרו או לתי' ב' שהיה עמה במטה והנ"ל שכוונת הטו"ז לדברי הב"ח שזכרנו ודו"ק היטב ובכ"ז אין אני מורה בזה כי כאמור לדעתי זה הענין לא יהי' ואם כוונתו להקשות כי לא יעונה לצדיק כל עון הלא לא שמרה ז' נקיים וכאמור מפי המדרש שרק בערב מסרה רחל הסימנים ללאה אחותו אם על זה כוונתו להקשות ימצא ג"כ מתורץ בדברי הטו"ז ס"ק א' לתי' א' שעדיין לא נגזרה גזירה זו ולתי' ב' אם עמה במטה שאני כוונת הטו"ז כי החימוד הוה רק ע"י ידיע' שיודעת שתנשא לאיש אשר שם לא הית' ידיעה ללאה והם דברי תשו' הב"ח שזכרנו וע"ז ג"כ אין קושי' וכאמור: מידי דברי בענין זה אציע שלא זכיתי להבין דברי מהרש"א זי"ע בח"א בב"ת דף קכ"ג ע"א בד"ה אלא מתוך סימנים דליכא למימר דבזולת סימנים היה סבר בלילה שהיא רחל דמסתמ' היה מכירה בקול כשהיה מדבר עמה וכמבואר בש"ס דלא התרו סומין בנשותיהו אלא בט"ע דקלא אלא ע"כ שמסירת סימנים שידעה לאה להודיעם ליעקב הם הטעו את יעקב שלא להכירה בקול כמו שהטעו סימני שער ידיים של יעקב את יצחק וכה"ג אמרו במ"ר בצפרא והנה היא לאה לאו בלילה הוינא קרינא רחל ואת ענת הרי שלא הכירה בקול מיהו ק"ק למה לו ליתן לרחל הנהו סימנים הו"ל לסמוך אטביעת עינא דקלא וי"ל שהיה יעקב עושה כן על צד היותר טוב שלא ירמה אותו ודו"ק ע"כ ולפי שעה נעלם מכסא כבודו דברי המדרש איכה בפתיחה רבי יוחנן פתח ונשא וכו' בסנוגירון שאמרה רחל אמנו בעדינו כשיעץ אבי להחליפני מסרתי לבעלי סימנים אולם לאח"כ נחמתי כי ראיתי שלערב החליפו אחותי מסרתי לה הסימנים ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי ועיי"ש. ודברי המ"ר הם מתומאים עם דברי הב"ר וכן דברי הש"ס כי רק ע"י הסימנים הטעו אותו אבל הקול שמע שהוא קול רחל ודו"ק והוא פליאה נשגבה לעיניי הטרוטות ועיין ש"ס מגילה דף י"ג שמפורש כדברי מדרש איכה וצ"ע להלכה בוודאי צריכה עתה ז' נקיים ובזה שלו' מנאי ידידך. (ט"ז ס"ק ג') ועיין חוו"ד אות ג' שכתב שהנה הטו"ז הבין בכוונת הדרישה שיש לה תמיד חימוד מיום התביעה עד שעת נשואין ולזה מקשי הדרישה על הרשב"א דלמה לו הטעם דלא מחמדי השתא הא בלא"ה צריכה ז' נקיים סמוך לבעילה ואפי' הודיע לה שרמי שכרי באסינתא מ"מ צריכה ז' נקיים דווקא סמוך לבעילה ע"ז תי' שנפק"מ אם הקדימו הנשואין בתוך ספירות ז' נקיים שאז אם הודיע לה מכי רמי שכרי באסניתא מהני כיון דה"ז נקיים הוה סמוך לבעילה אבל בלאחר י"ב חודש לא מהני אפי' הקדימו החופה סמוך לשבעה נקיים ע"כ דברי החוו"ד וע"ז חולק הטו"ז שאם ספרה ז' נקיים מכי רמו שערי באסינתא אפי' ימשוך ד' שבועות אינו צריכה למנות סמוך לנשואין המעיין בדרישה יראה שאין זה כוונת הדרישה זי"ע ובפרט מה שהעלה הטו"ז שאין צריכין הז' ימים להיות ממש סמוך לחופה הלא יוצא מפורש בדרכי משה ס"ק א' וזה לא נעלם מדרישה ורק כוונת הדרישה הוא ענין אחר בס"ד והוא כי הרשב"א כתב וז"ל לא שתבעוהו שינשא לאחר י"ב חודש שזמנה רחוק ואינו חומדת בכך ויראה לי שמונין לה בשעה שמכינים צרכי החופה מכי רמי שערי באסינתא והוקשה לדרישה שפתח באחר י"ב חודש שאינו כלום משמע אבל תוך י"ב חודש הוה הספירה מועיל ואח"כ אמר שדוקא מכי רמי שערי באסינתא משמע אבל מקודם לזה לא ע"כ העלה הדרישה ג' חילוקים, א) שקודם י"ב חודש שאפי' התחילה לספור ז' נקיים וביום ג' או ד' לספירת' נתרצו לכונסו צריכה לספור ז' נקיים מחדש ולא מעת התביעה שהרי מעת התביעה לא הית' חמדה ומש"ה לא קאמר טעמי' שתחזור ותחמוד לאחר זמן קודם הנשואין עכד"ק ור"ל שהספירה שקודם י"ב חודש אינו מועיל ונהיי"ט כיון שהזמן רחוק י"ב חודש שבלא זה שכאשר יקרב זמן יהי' חימוד יותר אלא שלא הוה חימוד כלל ממילא לא הוה ספירה הנ"ל ספירה כי אינו בכלל תבעוה לינשא ולפי"ז אפי' הסכימו לעשות נשואין מיד לא הוה ספירה כלל משא"כ אם הסכימו לעשות נשואין תוך י"ב חודש קודם שרמו שערי האסינתא הגם שאין לומר אז שאין הספירה מועיל משום שלא הוה בחימוד – כי חומדת כיון שהוה בתוך י"ב חודש אבל בכ"ז הוה קודם הזמן שמכונה בשם תבעוהו להנשא וע"כ אין לומר שיהי' הספירה שסופרת תוך י"ב חודש מועיל לנשואין אילו כי יעורר חימוד חדש היותר גדול מזה כאשר יבוא זמנו של נשואין אבל בכ"ז בהיות שאין לומר בזה שזמנו רחוק ואינו מחמדת בכך ע"כ אם יקרה שהיא ספרה תוך י"ב חודש קודם שרוני שערי באסינתא הגם שהיא צריכה מעת שמכינים צרכי החופה לספור מחדש כי אז יעורר חימוד חדש אבל בכ"ז כיון שהיא תוך י"ב חודש והוה חימוד אם יהי' בגוונא שיעשו עתה. נשואין מועיל שאינו דומה לקודם י"ב חודש שספרה בעת שלא הוה חימוד משא"כ כאן ספרה בעת שהוה כבר חימוד הגם שהיא צריכה לחזור ולספור מעת שיעשו הכנה האותי' לנשואין בכ"ז אם יקדימו הנשואין מועיל שפיר כיון שספרה בעת שהוה חימוד וע"ז קאמר הרשב"א ויראה לי שמונין לה בשעה שמכניסין צרכי החופה מכי רמו שערי באסינתא וע"ז כתב הדרישה זי"ע ואזה נמי מסיק ואמר שמונין לה מכי רמו שערי באסינתא שאף שרגילין לעשות חופה עד"מ ד' שבועות אח"ז מ"מ מונין כפה מאותו שעה דאם הסכימו ביני ביני לעשות חופה מיד א"צ למנות ז' נקיים חדשים עכל"ק ור"ל שמי רמי שערי וכו' הוה הכנה האמתי' לנשואין וע"כ הוה החימוד בחוזק הפעולה ואז זה הספירה אפי' יהי' הנשואין אפי' אחר ד' שבועות כי הרשב"א ס"ל דא"צ שיהי' אילו הז' ימים סמוכין ודלא כמו שהבין הטו"ז בדברי הדו"פ] כי כן מפורש בד"מ בדעת הרשב"א וזה לא נעלם מרבינו זי"ע אשר לכל תכלית הוא "דורש" "ומפרש" ורק כוונת הפרישה זי"ע שאם הוה הספירה מעת שהוה הכנה אתי' לנשואין ע"כ אפי' ימשך ד' שבועות אז א"צ ספירה חדשה [כי מזמן שרמי וכו' הוה החימוד בגוונא היותר גדול ולא הוה מקום לחוש שיבוא חימוד חדש בכ"ז הוא אם הסכימו