באר מרדכי נט

ונתפייסה צריכה ז' נקיים עיי"ש עוד וא"כ בטוח אני אלמלא הוה גירס' זו לפני הר"ן היה שמח כשמחת קציר והיה מכריח שיטתו שצריכה הפסק בטהרה ובזה מובנים דברי הש"ס כי אמר לקרובי הכלה והם אמרו לרבינא שצריכה להמתין עוד ז' ימים אחרות כי הכלה לא הפסיק' בטהרה יהי' מאיזהו סיבה שהיה והמרדכי שהיה גירס' זו לפניו ע"כ כתב הלכך לובשת לבנים כל ז' ימים קודם הנשואין ופורשת סדינים לבנים על מיטתה ובודקת בכל יום ועיין בלשון המרדכי דבעינן יהב' אדעת' הנך ז' ימים והוא לשון רשב"ם ופשוט שהוה ככל חומר הבדיקות בכל יום פעמים והיינו כאמור ובזה מיושב הקו' שהקשיתי לפי גירס' הנ"ל ועיין ת"ה שער ב' בפנים ובבדק הבית ובמשמרת הבית הרשב"א וכן ה"ה בפרק ט' [שהראה לנו הט"ז האמת אגיד שלא מצאתי שם] מא"ב שהוא עיקר הענין רק חשש רחוק ע"כ אינו צריכה לא בדיקה ולא הפסק בטהרה אבל הרא"ה בבדק שפכו חיזק בראי' וכדבריו מבוארים ג"כ בר"ן שבודאי המתין והש"ס לא חשש לזה ורק להשמיענו בענין זה שגם בקטנה צריכה הפסק בטהרה וא"כ מצאנו השיטות שסוברים שנוהגות בזה ככל חומר הבדיקות הם המרדכי וכן הרוקח המובא בהג' אנשי שם והוא שיטת הרשב"ם וכן הרא"ה וכן שיטת הר"ן והמקילין והם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א וה"ה תלמידם והכל כאמור שאם חוששין שיבוא דם חימוד או שיעורר דם נידות. ובכן נבוא לדברי הטו"ז שהקשה מהא דאיתא בפ"ק דסוטה גבי תמר ותשב בפתח עניים שנתנה עניים לדברי שאמרה טהורה אני מנדה וכן מצאנו ברות שנכנסה למטתו של בועז ועיין בפלתי שכתב שלא ידע מה קשי לי' אדרבה זה תוקפו של בועז שאף שרות טבלה מקודם שנכנסה למטת' אפ"ה לא בעלה הנלפענ"ד בס"ד הלא מפני שהמתין על גואל אחר ועיין רות סי' ד' ודו"ק. ועוד כי הקושי' לא הוה מבועז אלא אלא על רות קשי' לי' להטו"ז] ותי' הטו"ז שעדיין לא הית' גזירה זאת [המעיין בדברי נר המערבי שהצבתי בפתח השער יראה שהוא נגזר רק בדור אחרון יתר על זה עיי"ש בהלכה י"א] ועיין ב"ש סי' קי"ט שנקיט בלישנא שגם בימי התנאים הוה גזירה זו בס"ק י"ג ולהלן נדבר מזה] וראיתי בחוו"ד שתמה על דברי הטו"ז שלא חשו חכמים רק בחימוד של נשואין אבל לביאה של זנות אין חימוד אם אמנם שכמה גדולים דברי החוו"ד אבל בכאן לא זכיתי להבין לדון ענין תמר ורות לזנות ועיין ברש"י רות ופרסת' כנפיך [סי' ג' פסוק ט'] והוא לשון נשואין ובפרט שהכל משום שהמתין על הגואל היותר קרוב וכן תוגר ובפרט אשר בנו שניהם בית ישראל וכל מלכות בית דוד נתקיים ע"י ופשוט שהיא ספרה ז' נקיים וכמו שטהרת' עצמה ג"כ לזה ועיין במדרש והנה אשה טהורה ומכל הנשים שוכבת מרגלותיו וכן פי' בספר זרע אברהם על המדרש ועיין בשמחת הרגל למרן החיד"א ומה שכתב מרן החוו"ד זי"ע ותדע דהא פילגש אין לה קידושין כלל וכי צריכה בכל ביאה ז' נקיים לולא דברי קדשו הפילגש הגם שאין לה קידושין אבל כיון שמיוחד לו סומכת דעתי ובביאה ראשונה בודאי צריכה ז' נקיים ועיין בש"ס יומא הנ"ל בענין מאן איכא ליומא לתי' א' בש"ס דשלוחי הוה משדרי אולם מקצת הראשונים ועיין ברא"ה בב"ה משמע ששם שהוה בקידושין [ולהלן נדבר מדברי הרא"ה הנ"ל] אבל מסברה נ"ל בפילגש בפעם ראשון שמיחד' צריכה למנות ז' נקיים ואולי סברת החוו"ד שגם בפעם ראשון א"צ למנות ז' נקיים כיון שלא הוה נשואין צ"ע ונוכל להעמיס בדברי הטו"ז עפ"י דברי החי' הר"ן שזכרנו דכיון שעומד בשיטת ה"ה א"כ הוה החשש רק מדם חימוד וגזירה זו של דם חימוד לחוד בלא דם נידות לא גזרו וע"ז לחוש שמא בא ע"י חימוד דם נידות ע"ז אמרה טהורה אני שאות' הצדקת קים לה שלא נתעורר דם נידות ע"י החימוד ובטוח לבה שגם דם חימוד לא היה לה כי הקדושים האלו נתפשט אצלם חומר הגשמי ועיין בשמחת הרגל למרן החיד"א זי"ע ודו"ק [ועיין שמלה אות א' בזה]. והיוצא לנו להלכה מ"ש מרן הש"ך בס"ק א' והאידא נהגו להפסיק בטהרה אף לבתולה ובודקין כל ז' נקיים וכ"כ מהרש"ל והביאו הפרישה והב"ח [שיטת המרדכי ורשב"א והרא"ה וכן הרוקח וכן שיטת הר"ן שאפי' בדיעבד צריכה להפריש ככל חומר הפרישה כאשר הבאתי בס"ד] אבל מי יבוא אחר המלך אשר כבר עשהו מרן הרמ"א כל זה לכתחילה מיהו בדיעבד אם לא בדקה עצמה רק פ"ע בתוך ז' סגי ועיין ש"ך ס"ק ב' ותורת השלמים שכתב שפשוט שדברי הש"ך הם רק בקטנה דלא הגיע זמנה לראות וליכא גבה רק חשש דשמא מחמת חימוד ראת' אבל בגדולה שראת' וכו' א"כ צריכה לטהר מטומאת' דנדה והנלפענ"ד בס"ד עפ"י דברי קדשו שבקטנה שהוה רק חשש שראת' מחמת חימוד ויתעורר ג"כ דם נידות והוא אינו קרוב כ"כ לומר כיון שלא הגיע זמנה לראות משא"כ גדולה שכבר ראת' ואפי' אם היתה טהור' מקודם [ופשוט שמונעים הטבילה מבתולות כנודע מפני המכשולות] אבל כיון שכבר ראת' נדה בודאי יעורר החימוד שתראה דם הנידות והאורח יבוא מקודם לזה כמו בכל השתנות כווסת הקפיצות ודו"ק ובשינוי גירסה הש"ס אי גרסי' בי רב חנינא או רב חביבי תולה בדברי הש"ס כתובות דף ח' שמסיק שם שלא אתייע מילת' עם רב חנינא ואיעסק פירש"י שם שידך ועיין ס"ט ס"ק ב' מזה קשי' לשיטת הרשב"א ודו"ק. ב') ובקושי' הטו"ז ס"ק א' שקשה מרות ונתמר נ"ל נ"ל בס"ד בדרך אחרת לתרצו עפ"י דברי תשו' הב"ח סי' קי"ח וז"ל ומה שהקשה לשאול בדיבור התוס' פ' החולץ דף כ"ז שכתבו יחוד בעלמא הוה וניחדי להו דיכול היה לבוא עלי' וכו' ותירצו דמדינ' יכול לבוא עלי' דכבר טהורה היא ויושבת בימי טהרתו ואין לזה דין תבעוה להנשא דדוקא בסתם אשה שנכנסה לחופה שהכל יודעים למה כלה נכנסה לחופה והתם הוא דחיישינן למחמדא אבל זו שמודיען אות' מתחילת התביעה שלא תכנוס לחופה אלא לייחודי בעלמא א"כ לא חיישינן למחמדא הכא היא תופסת בפשיטות דלא יכול לבוא עלי' מדינא כיון דלא מחמדא שפיר איכא פת בסלו וכו' עכ"ת דברי רבינו הקדוש זי"ע וא"כ רות כיון שהית' יודעת אות' צדקת שבועז לא יבוא עלי' ואפי' אם יבוא עלי' אז ליכא חמד' וכן בתמר כי לא הית' יודעת שיהודי יבוא עלי' ואדרבה והכא יהודא אמר הוציאו ותשרף וע"כ אפי' בא עלי' לא היה אצלה חימוד ודו"ק. ג') נשאלתי בגוונא שהחליפו הכלה להחתן כגון במעשה דלבן שנתן לאה תחת רחל וכאמור "ויהי' בבוקר והנה היא לאה" והנה הכלה לא סמכה דעת' כי אולי יכירה וא"כ אולי לא הית' צריכה ליספור ז' נקיים ואין בכאן חימוד או