באר מרדכי נח

ישראל החמירו על עצמם ועיי"ש בהלכה ד' וה' שגם יולדת הוה כיולדת דזוב כמבואר בשו"ע סי' קצ"ד) ובהלכה ח' וכן דין דם בתולים (בסי' קצ"ג) וע"ז קאמר יתר על זה והכא משום שאין אנו בקיאים וכנודע ויש לי ספק עצם בעיקר הענין שהעלה רבא [כמו שנעתיק דברי הש"ס להלן] שתבעוהו להנשא שצריכה למנות ז' נקיים אם הוא כמו שהעתיק רבינו הרמב"ם שמא ראת' טיפת דם כחרדל דם חימוד או שצריכה למנות ז' נקיים משום שע"י החימוד נתעורר דם נידות [והגם דנשים לא בני הרגשה נינהו ועיין ש"ס לעיל דף י"ג וחידושי הראשונים.] אולם נודע למשגב שע"י שכל השתנות בגופה נתעורר דם הנידות ונפק"מ גדול יש לנו שאם הוא החשש שתראה דם חימוד צריכין לעיין אם דם חימוד טהור או לא ועיין לעיל דף כ' [ובחי' הר"ן שנעתיק בס"ד] לפי"ז אם נאמר שתולה בשיטת הפוסקים ולשיטת אילו הוה דרבנן כל הענין ואין בו חשש וספק דאוריית' או שנאמר שהוה החשש משום שע"י החימוד תראה דם נידות והגם שמדאורייתא בעי הרגשה אימא שע"י החימוד חם לבה בקרבה ולא ארגשי' ולתת לב לזה וכיון שרק ע"י החימוד נתעורר האורח לבוא שלא בזמנו הוה ראות רק טיפת דם כחרדל ור"ל שאם בא האורח בזמנו הראוי לבוא אז בא בשפע משא"כ אם בא שלא בזמנו והבן ובדברי הרמב"ם נוכל להעמיס ג"כ הכוונה הנ"ל שמא מחמודה לאיש ראתה דם טיפה אחת ר"ל שיש חשש שראת' דם נידות וא"כ גזירת רבא הוה מחשש איסור דאורייתא איסור נדה גמורה וג"כ יש בו ספק הרגשה ואולי יש לדונה שלפעמים יקרה שיהי' ודאי הרגש' ולא אדעתי' לבאר זה צריכין אנו להעתיק דברי הש"ס דף ס"ו בס"ד. אמר רבא תבעוהו לינשא ונתפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים רבינא איעסק לברי' בי' רב חנינא א"כ סבר ליה מר למכתב כתובה ליום ארבעה [עיין רש"ל ורש"א] א"ל אין, כי מטה לארבעה נטר עד ארבעה אחרינא איעכב שבעה יומא בתר ההוא יומא א"ל מאי האי א"ל לא סבר מר להא דרבא וכו' א"ל אימור דאמר רבא בגדולה דקחזיא דמ' אבל קטנה דלא חזי דמא א"ל בפי' אמר רבא כ"ש גדולה ולא שני קטנה מ"ט משום דמחמדא קטנא נמי מחמדא ע"כ מה אעשה שעונותיי גרמו לי שלא זכיתי להבין דברי הש"ס וזה יצא ראשונה מדוע רבינא המתין וכו' ולא אמר להם בפי' רצונו וג"כ להבין באיזהו סברה פליג אם אפי' בקטנה ג"כ צריכה להמתין והנלפענ"ד לבאר כ"ז צריך אני להעתיק דברי החי' הר"ן לעיל דף כ' האי דם חימוד הוא פירשו בו דם חימוד הוא וטהור והקשו ע"ז מסוגי' דצריכה למנות הרי דדם חימוד אינו טהור אלא ודאי האי דקאמר לא לטהר אלא רק כדי להראות חכמתו ול"נ דאפשר דאי קים לן ודאי דדם חימוד הוא טהור והאי דצריכא לישב ז' נקיים משום דאגב חימוד מתעורר דמא ואע"פ דדם חימוד טהור אפשר דנמשך אף דם נידות עמו עכ"ל הר"ן היקרים מפז ומפנינים ודבר גדול השמיענו האדון אם נאמר שדברי רבא הוא דהחמירו שאפי' דם חימוד טמא א"כ עיקרו דרבנן משא"כ אם אמרינן שע"י החימוד יבוא האורח שלא בזמנו [וכמו שהנסיון מוכיח שאצל הבתולות הנישאות בהשרת דם בתולים בימים הראשונים האורח ממהר לבוא] וא"כ הוה חשש ואיסור דאוריית' ונ"ל בזה שהם דברי רש"י זי"ע יבמות דף כ"ז שבעה נקיים שמא מחמת חימוד פירסה נדה בשעה שנתפייסה עכ"ל וכן ביומא דף י"ח נוכל להעמיס כוונה הנ"ל ד"ה צריכה שמא מחמת חימוד ראת' דם אבל בנדה משמע לכאו' כדברי החי' הר"ן הנ"ל [ועיין ברש"י דף כ' ד"ה חימוד עיי"ש וברש"י שם שנכרית הית']. ומשם בארה רב חביבי' הוה ס"ל שדברי רבא הם להורות לנו שיבוא דם חימוד וא"כ רק בגדולה שיש לה דם נידות יש להם חימוד ג"כ משא"כ קטנה שלא הגיע זמנה לראות ואין דם נדה האיך נאמר שיהי' דם חימוד ע"ז השיב שאין ר"ל שדם חימוד הוא בפני עצמו אלא שהחימוד יעורר דם נדות וא"כ הגם שהיא קטנה בכ"ז כיון שיש בכוחה דם נידות כי כשתהי' גדולה תראה דם וא"כ הגם שמסתמ' כלא הגיע עדיין לראות אבל בהשתנות בגופה החימוד יעורר הדם נידות ודו"ק ובזה יהי' ג"כ תולה מה דפליגי הראשונים אם צריכה הפסק בטהרה או לא וכן כל החומרות המבוארים בסי' קצ"ו שאם נאמר שהוה החשש משום שע"י החמדה יעורר דם הנידות א"כ צריכה ג"כ הפסק בטהרה ובזה יבוארו דברי רש"י ד"ה איעכב בתר יומא שנתפייסה והיינו מפורש משום הפסק בטהרה והיינו כמו שכתבנו דשיטת רש"י הוא שהחימוד יעורר שהאורח יבוא בזמן קרוב וא"כ צריכה הפסק בטהרה כדין כל חומר דם נידות וכן בסוגי' מבוארים כן דברי רש"י בד"ה צריכה שמא מחמת תאות חימוד ראת' דם ועתה נבוא לקושי' שהקשיתי מדוע העטיף רבינא כוונתו בהמתנה אולם מזה הוה מוכח בפי' שאינו צריך לא הפסק בטהרה ולא בדיקה כי מה יועיל בהמתנה זו אם לא יודיע להקרובי הכלה שהמה יראו שהכלה תפסיק בטהרה וזה הוא עיקר הוכחת הפוסקים דהיינו הראב"ד והרמב"ן שאינו צריכה הפסק בטהרה ועיין היטב בר"ן פ"ב דשבועות תבעוה לישנא משום דמחמדא ומחמת חימוד יש שמא ראת' דם ואפי' בדקה והני ז' נקיים איכא מ"ד שצריכה הפסק טהרה ובדיקה בימי ספירת' כאשה הרואה דם ואבל הראב"ד והרמב"ן לא בעי והבי' הראי' שנזכרנו שמעובדרבי רבינ' מוכח שלא בעי הפסק בטהרה כיון שלא ידע משום מה איעכב ודחה הר"ן ואין זה ראי' דאפשר דז' אחרינא אצרכה אלא דתלמודי לא חש לפרושי עיי"ש בנועם דברי קדשו אולם אהובי המציץ הטיב דברי הר"ן יראה דעתו נוטה שצריכה הפסק בטהרה והיינו משום שבכאן הוה הענין שיהי' רואה דם ממש ולא רק דם חימוד ובכ"ז לא מלאו לבו כלב הארי' להורות ולהכריח שיטתו משום שהוה בגירסת' וכמו שהוא ג"כ בש"ס שלפנינו שרבינא אבי החתן המתין והאמת עד לעצמו שהוה ראי' חזקה לשיטת הראב"ד ורמב"ן ועיין בר"ן שם בד"ה וגרסי' עלה בגמר' והגם שסברתו הוה נוטה להחמיר נגד שיטתם וכאשר גזר אומר ואין זה ראי'. אולם במרדכי שס"ל שצריך הפסק בטהרה הביא לנו גירסה אחרת ועיין בפ"ב דשבועות סי' תש"מ בסופו דהכי אית' בפרק תינוקות רבינא איעסק לברי' בי' רב חביבא ונתפייסה בת רב חביבא לינשא לבנו של רבינא אמר כהו רבינא לקרובי הכלה ליום פלוני נכתב כתובה [כלומר לעשות נשואין ליום הנועד כי מטא ההוא יומא שקבעו ביניהם לכתוב הכתובה אמרו מ"ר] אמרו לרבינא לינטר מר עד ד' [ליום ד' הבא בשבוע אחרת] וכי לא סבר לה מר להא דרבא תבעוה לינשא