באר מרדכי נו

ס"ל כן ויחדיו יהי' תמים דבריו בחי' ובתשו'] והטעם שהזקיקנו לומר שמודה ר"י על שפת הספל טמאה משום דהיכא אפשר דשמואל ור"א תרווייהו ס"ל כר"י ושקלו וטרו אליב' דר"מ אם אינו ענין לפלוגתייהו וכו' [ומשום הכרח זה הסבר' נתן לדבר ג"כ סברה הנזכרת בחי' ג"כ] ועיי"ש היטב וכ"ז להר"ן שס"ל כשיטת רש"י ורמב"ם ורמב"ן שגם בעומדת טהור' בכל גוונא הוכרחנו למצוא דרך אחרת למאי נפק"מ הביא הש"ס השו"ט אפיב' דר"מ שאין הלכה כמותו וע"כ מתוך קל שהקלת' עליו בתחילתו וקיימ"ל כר"י בעומדת בין שותתת ובין מקלחת טהורה הוצרכנו מפני זה ההכרח לכנוס לסבר' זו אבל לאשר"י והתוס' שמתורץ זה הקושי' שגם בעומדת טהור לר"י רק במקלחת אבל שותתת טמאה וא"כ שפיר שקיל וטרי הש"ס אליב' דר"מ להשמיענו החילוק בין שותתת למקלחת ודו"ק וא"כ היוצא לנו מזה כפי עומק הענין בס"ד בבירור שיטת הפוסקים נראה דשיטת האשר"י והר"ן סברתם סברה מחולקת זה מזה ודו"ק. הגה וי"א דאפי' ביושבת אין להתיר אלא במקלחת ונמצ' הדם בתוך הספל אבל על שפת הספל טמאה ובעומדת בכל ענין טמאה מקורו מדברי הגהמ"י פרק ה' ובמרדכי ה"כ בשם תשו' מהר"ם דאף ר"י לא מטהר ביושבת אלא ביושבת על שפת הספל ומזנקת בתוכו אבל בע"א חיישינן דילמ' בתר דתמו מיא אתי דם המקור דליכ' למימר הא דאוקמי' הכי הנ"מ לר"מ אבל לר"י דמקיל טהור' בכל ענין הא ליכ' למימר דביושבת ל"פ וכי היכא דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא בכה"ג ה"נ כר"י כפי שיטת הר"י וכן לפירוש ר"ח שפי' שאפי' נמצ' דם על המים דאר"י טהור' לא טהורה לגמרי קאמר אלא טהור' משום נדה וטמאה משום כתם י"כ דר"י ה"ק כדפרישית ע"כ ועיין בספר פו"ש שמלה אות ג' בד"ה ובהג"ה שנקשה בכוונת הגהמ"י הנ"ל ובס"ק ד' ונובי"ת סי' ק"ל והנלפענ"ד דהגהמ"י בשם תשו' מהר"ם הוא הגבר אשר הוקם עול עולו של תורה וביאור לנו שיטת ר"ח להבינו ונציע בזה דברי הרשב"א בת"ה שער רביעי וז"ל ופירש ר"ח כשטיהר ר' יוסי לא טיהר אלא משום נדה אבל משום כתם טמאה ואתי' האי פלוגת' דר"מ ור"י בפלוגת' דרבי ור"י וכו' [איברי בסוגי' דפרק כל היד הכי משמע] וכו' אלא דקשי' לי' הא בהדי' אמרינן בפ' האשה וכו' דר"י אפילו לכתחילה טיהר דתנן התם האיש והאשה שעשו צרכיהן וכו' הנ"מ בדיעבד קמ"ל אפילו לכתחילה הרי דר"י אפילו לכתחילה מטהר עיי"ש ועיין בתוס' פרק כה"י דף י"ד שכתבו שלפי ר"ח לא קאי אף לכתחי' אריש' ורק אסיפ' ומובן גדול הדוחק בזה ועיין במהרש"א ומהר"ם לובלין והרשב"א בת"ה לא ניחא לי' בדוחק לתרץ דברי הר"ח והנלפענ"ד בס"ד כי זכו פי משמים לבאר דברי הר"ח שכל דבריו דברי קבלה דהנה כבר נתקשו כל המפרשים דכיון שקיימ"ל כר"י מדוע השמיענו שיטת ר"מ ומקשי ומתרץ הש"ס בדבריו וי"ל שזה ירצה ר"ח לתרץ דהנה כבר כ' הרשב"א שפשטות הסוגי' דפרק כל היד מוכח דר"י מטהר רק משום נדה ומטמא משום כתם והוי ס"ל לר"ח דהנה הגם דר"מ מטמ' משום נדה אבל מה שמטהר הוא טהור לגמרי שאין הדרך לומר טהורה ויהי' טמא משום כתם וע"כ שפיר מקשי הש"ס לר"מ מ"ש עומדת יושבת נמי הדר מי רגלים למקור ואייתי דם ר"ל שאפילו יושבת תהי' טמא' עכ"פ משום כתם ומשני במזנקת שטהור' לגמרי והדר מקשי וכל קושי' הש"ס הוי רק שיהי' ביושבת עכ"פ משום טמא' [וכי אין לפרש שקושי' הש"ס משום נדה כי אית' לעיל דף נ"ז שאימר הרגשת מי רגלים הוא עיי"ש שאין זה הרגשת התורה ודו"ק ועומדת טמאה משום נדה דכשעומדת אין לחוש שהוי הרגשת מי רגלים והוי הרגשה גמורה ודו"ק] ולא טהור' לגמרי ואח"כ מתרץ ביושבת על שפת הספל ומזנקת כתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל דאם אית' דבתר דתמו מיא אתי על שפת הספל איבעי לאשכוחי ר"ל בכה"ג מובן שפיר שטהורה לגמרי ומתורץ מדוע שו"ט אליב' דר"מ שאינו כהילכת' וכאמור שפיר הוא כהלכת' כיון שגם ר"י מודה בדינו שטמאה משום כתם ושניהם שווין לענין טומאה וטהרה ורק פליגי באיזהו שם יכונה וא"כ לפי"ז יובן היטב דברי הש"ס איש ואשה עומדת מ"ל אמר ר"מ ותמוה כקמיית' מה מקשי ומתרץ בדברי ר"מ שאינו כהלכת' אולם כאמור שמסיק הש"ס לר"מ דאם יושבת טהורה כר"א ביושבת על שפת וכו' מפורש יוצא שכוונת ר"מ לטהר לגמרי שאין בין ר"א לר"י כלום רק שמות מחולקים דהיינו החילוק בין טומאת כתם לטומאת נדה וא"כ מדר"מ נשמע לר"י כי הם שווין לגמרי ומה שמטהר ר"מ מטהר ר"י וע"כ שפיר מקשי מה כי אר"מ שאם הי' לר"מ טמאה גם לר"י טמא' ודו"ק וכו' עיי"ש בש"ס ר' יוחנן אמר כי קאמר ר"מ בחד ספיק' אבל בס"ס לא קאמר ומשני איידי וכו' ור"י בחד ספיק' מטהר בס"ס מיבעי מהו דתימ' הנ"מ בדיעבד אבל לכתחילה לא קמ"ל פשטות הש"ס מוכח דר"י בריש' מטהר לגמרי אולם כבר כתבו לעיל לר"מ יושבת טהור' לגמרי ובזה מיושב מה שהקשה [בלו"ש אות ד' בד"ה ועוד י"ל] לפי שיטה זו דר"י אינו מטהר אלא משום נדה ומטמא משום כתם א"כ צ"ל דגם ר"מ שאמר דיושבת טהורה היינו משום נדה אבל טמאה משום כתם וא"כ מאי מקשי מזנקת נמי דילמ' בתר דתמו מיא אתי דם וכי בשביל חששא זו יאמר שהיא טמאה נדה דאורייתא ומשום כתם הרי באמת מטמא אותה והנ"ל בס"ד כאשר כתבנו לעיל שאין כך אלא חידושו ודוק' לר"י אמרינן כן אבל לר"מ משמע טהור' היא לגמרי וכל קושי' הש"ס הוא רק משום כתם ובעומדת שטמאה משום נדה שאני וכאשר כתבנו לעיל וא"כ מתני' הכי אתי' האשה שהיא עושה צרכי' וראת' דם רמ"א אם עומדת טמא' משום נדה ויושבת טהור' לגמרי ועל זה הוי מקשי הש"ס כיון שבעומדת מטמא משום נדה עכ"פ ביושבת יהי' משום כתם ע"ז משני ביושבת על שפת הספל אז טהורה לגמרי אבל אם אינו עומדת וגם אינו יושבת על שפת וכו' אז טמא' משום כתם רי"א בין כך ובין כך טהור' ואית' לעיל דף י"ד שטהור' משום נדה וטמאה משום כתם וצ"ל לפי"ז שגם יושבת טמאה משום כתם והיינו כקושי' הש"ס שמקשי לר"מ ולר"י בשניהם הן יושבת והן עומדת אמרינן שהדר וגם במזנקת נמי כן וע"כ טמאה משום כתם וא"כ עומדת ויושבת שניהן שווי' לר"י [וביושבת על שפת הספל וכו' ומזנקת לתוך הספל שמטהר ר"מ לגמרי פשיט' שר"י מודה] רק עפ"י סוגי' הש"ס דף י"ד מוכרחים לומר כן לר"י שאינו טהור לגמרי ודוק' לר"י ולא לר"מ והוא דבר פשוט ומסתבר איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצ' דם על המים ר"י מטהר ור"ש מטמא ומקשי הש"ס לר"מ וכתבנו שמזה נתחזק שיטת ר"ח שר"מ ור"י שניהן שווין לענין טומאה וטהרה ומה דמטהר ר"מ לגמרי מטהר גם ר"י ור"מ פי' דבריו עומדת טמאה משום נדה ויושבת