באר מרדכי נה

דילמ' לבתר דמתו מיא והיינו שאז הוי שותת ואז הסבר' נוטה כזה שהדור מ"ר למקור ואייתי דם ר"ל שע"י דדחיק לה עלמ' ועיין פירש"י לעיל דף כ"ז ע"ב ד"ה עומדת אבל יושבת אין לחוש שבא אז דם נידות וז"ל שם בד"ה יושבת שאין דרך דם נדה לצאת עם מ"ר ע"כ והוי מיעוט דלא שכיח משא"כ ביושבת בסוף הקילוח שהוי שותתת שפיר יש מקום לחוש לשיטת ר"מ דחייש למיעוט' ובפרט לפימ"ש התוס' חולין דף י"ב שר"מ חייש למיעוט' רק מדרבנן ודו"ק. – עיין כללין אות רי"ג ואות תקס"ה וכו' ומתורץ נמי קושי' התוס' א) כי ר"מ רצה להשמיענו שיטתו דחיישינן למיעוט' וע"כ עומדת טמאה ועפי"ז דין הש"ס לשיטתו במיעוט דשכיח גזרינן והוצרך להשמיענו בעומדת טמא' וכאמור דשיטת רש"י דעומדת אי אפשר לה לזנק רק שותתת שמה דחייש למיעוט' הוא רק בגוונ' זה עומדת ושותתת שהדור מי רגלים למקור ואתי' דם ועיין ברע"ב ותוס' חדשים לשיטת רש"י שנכון מדוע לא מפליג בעומדת גופי' בין שותתת או מזנקת כיון שאין בו רק שותתת עיי"ש והנלפענ"ד דהנה התוס' כתבו שבעומדת אפשר לקלח ולכאו' קשה שפליגי במציאות ונ"ל שבודאי יש מציאות ורק דשיטת רש"י כיון שעפ"י רובא רק שותתת לר"מ דחייש למיעוט' אינו חושש להתיר בגוונ' בעומדת וק"ל. – זה נ"ל בס"ד שיטת רש"י והעומדים בשיטתו הרמב"ם בפ"ה מא"ב הלכה י"ז וכן שיטת הרשב"א בת"ה ולהלן נדבר עוד משיטתו בס"ד. ב'] שיטת התוס' והאשר"י דעומדת שפיר אפשר לה לזנק והמקשה הי' סבר דמתני' איירי בכל ענין בין בשתתי' ובין בזניק ע"ז מקשי מ"ש עומדת טמאה אפי' במזנקת כן יושבת תטמא' בשותתת ע"ז משני דמתני' איירי במזנקת וכ' האשר"י ולהך פירוש' לא אשכחן דמטהר ר"י בעומדת ושותתת כיון דר"מ לא איירי אלא במזנקת ור"י טיהר מה שטימא ר"מ אבל בעומדת ושותתת דלא איירי בי' ר"מ לא אשכחן דמטהר בי' ר"י ע"כ. ג'] כתבו התוס' ועוד י"ל דהמקשה סבר דאיירי מתני' בשותתת דבמזנקת אפי' עומדת טהור' דליכ' למימר הדור הואיל ומזנקת ולהכי פריך יושבת כיון דשותתת ואיכא חדא לריעות' ומשני דאיירי במזנקת ואפ"ה עומדת טמא' דאיכ' למימר הדור וכו' ובעינן תרתי לטיבות' ע"כ דברי התוס' צ"ב דכיון שכתבו שעומדת ג"כ טהור' במקלחת ורק תרתי לריעות' טמא וא"כ מה פריך שיושבת תטמאה בשותתת הלא רק בתרתי לריעות' טמא וג"כ להלכ' אנן דקיימ"ל כר"י האיך מסקינן והנלפענ"ד שכוונתם ושיטתם שגם בעומדת אפשר לזנק ורק שהמקשין הוי ס"ל שהגם דאית' במתני' בדברי ר"מ עומדת טמאה לא העמידה גורם הכול אלא משום דאמרינן מ"ר הדור למקור ואייתי דם דהיינו בשותתת אבל במקלחת אפילו בעומדת טהורה כי במקלחת אי אפשר להדר למקור יושבת נמי נימא מ"ר הדור למקור ואייתי דם ר"כ בשותתת שהעיקר הוא משום ששותתת וא"כ מדוע תנן יושבת טהורה כינו בעומדת טמא' בשתתי' כן ביושבת טמא' ובמקלחת בשניהם טהור' כי מ"ש בין עומדת ליושבת הלא הישיבה והעמיד' אינו מעלה ומוריד כפל לטמא או לטהר ע"ז משני דמתני' איירי במזקנת ואפ"ה טמאה משום שעומדת אבל יושבת במזקנת טהור' וא"כ שפיר השמיענו מתני' עומדת טמאה ויושבת טהורה דהיינו במזקנת ודו"ק ולפי"ז אנן דקיימ"ל כר"י שמטהר רק מה שמטמא ר"מ והיינו עומדת ומזנקת אבל עומדת ושותתת מטמא והוא להלכה כתירוץ ראשון וק"ל. וראיתי בס"ט בחידושי הש"ס שנתקשה בדברי חידושי הר"ן א) דנהי שר"מ חייש למיעוט' מ"מ אינו אלא ספיק' ואמאי מטמא' משום נדה וכדמסקינן לעיל דף י"ד די אם נטמאה משום כתם והנ"ל עפ"י דברי הרמב"ם שהועתק בשו"ע שמתני' האשה שהיא עושה צרכי' וראת' דם מיירי בהרגשה ועיין במ"מ שמקורו הערה שהוא מדברי הש"ס לעיל דף כ"ז [ובספר מקור מים חיים שנדפס בגליון שו"ע ווילנא החדשים נתקשה בו] ומה"ט טמאה משום נדה ולא משום כתם משום שהוא בהרגש' והוי איסור דאוריית' ע"כ לקצת שיטות והוא שיטת הרא"ש גם ר"י מודה בעומדת ושותתת טמאה וקשה הלא אנן לא קיימ"ל כר"מ דחייש למיעוט' אולם נכון כאמור כי בכאן שהוי בהרגש' והרגש' דאוריי' וידים מוכיחות שאני ודו"ק. בשו"ע העתיק בסעיף א' שיטת הרמב"ם ולשונו והוא כשיטת רש"י ורמב"ן ורשב"א בת"ה הארוך וכאשר ביארנו בס"ד [ושיטת החי' הר"ן מוכח כשיטת רש"י] ב) בהג"ה העתיק דברי הטור בשם הרא"ש כשיטת התוס' שאין להתיר אלא ביושבת והשתינה אבל בעומדת אם מקלחת לתוך הספל ונמצא שם דם טהור' אבל אם שותתין על שפת הספל ונמצ' שם דם טמאה דהואיל והמקור צר חוזרין למקור ומביאים דם ע"כ רבים מקשים למה כ' אצל מקלחת לתוך הספל ואצל שותתת כ' על שפת הספל עיין טו"ז ס"ק א' והיוצא מדברי קדשו להלכ' שבעומדת ומקלחת הן על שפת הספל והן בתוך הספל טהור' ורק דיבר בהווה והחוו"ד העלה דבר חדש שדוקא בעומדת ומקלחת בתוך הספל אבל אם נמצ' על שפת הספל טמא' ועיין בביאורים שהקשה לפירוש התוס' והאשר"י אמאי מטהר ר"י בעומדת ומקלחת ניחוש דילמ' בתר דתמו מיא שותתת היא ובעומדת ושותתת מטמא א"כ גם בעומדת ומקלחת ליטמ' דהא בתר דתמו מיא שותתת היא ולולא דברי קדשו יש לתרץ הקושי' לפענ"ד שהך קושי' הש"ס רק אלבי' דר"מ דחייש למיעוט' ע"כ חושש בחשש זה דילמ' בתר דתמו מיא אתי דם וע"כ הוצרך הש"ס להעלות ביושבת על שפת הספל אבל לר"י אין חוששין לחשש רחוק כזה ורק אם שותתת אז הוי מקום קרוב לחוש לזה ובזה חושש ר"י וע"כ שפיר העלה האשר"י שר"י חושש רק בעומדת ושותת' אבל החשש הזה דילמ' בתר דתמו מיא שותתת חשש רחוק הוא דא"כ לעולם תהי' טמאה כי תמיד נודע ששותתת לבסוף ומה"ט העלה האשר"י לר"י טהור ביושבת בתוך הספל ונמצ' דם בתוך הספל כי הוא חשש רחוק מאוד לחוש על חשש דילמ' בתר דתמו מיא כי זה הוא רק מדברי ר"מ דחייש למיעוט' ומ"ש החוות דעת זי"ע לראי' מדברי תשו' הר"ן בסי' מ"ש והם ג"כ דבריו בחי' שאם יושבת ומקלחת ונמצ' הדם על שפתו דספל טמאה משום חששא בתר דתמו מיא עיי"ש וא"כ כ"ש עומדת ומקלחת. יראתי בפצותי שיח אבל עונותיי גרמו שלא זכיתי לחוות דעת ולהבין דברי קדשו כי הכא בכאן אתי' לשיטת האשר"י ולאשר"י יוצא מפורש לר"י ביושבת ושותתת נמי לא חייש דילמ' בתר דתמו מיא אתי דם ומטהר בכל ענין והר"ן בחי' שסיים מיהו אם יושבת על שפת הספל ונמצ' על שפת הספל ולא בתוך הספל טמאה דכה"ג ודאי מוכח מילת' דבתר דתמו מיא אתי עכ"ל אולם המעיין בתשו' סי' מ"ט שמובא בב"י יראה שלא משום זה הסבר' לחוד