באר מרדכי נג

ועתה נבוא בס"ד לדברי הטור ושו"ע שנתקשו בהם הב"ח והדרישה והש"ך והטו"ז וז"ל הרמב"ם בפ"ט בדקה חלוקה ובדקה עצמה ונמצאת טהור והשאילה החלוק לחברתי' ולבשתה ונמצא עליו כתם כשהחזירתו לה השואלת טמאה והנה לישנא דרמב"ם ורשב"א בת"ה והריטב"א וכן הרא"ש הם חדא שבדקה עצמה וחלוקה ויש לעורר בלישנא דבנו הטור "ואם בדקה חלוקה ולבשתו ופשטתו ומצאה טהור" [הדרישה גרס כן וכן נראה מב"י אבל הב"ח גורס טהורה] והשאילתה לחברתי' ולבשה ומצאה בו כתם הראשונה טהורה והשניי' טמאה ע"כ והלא אביו הרא"ש גריס בדקה עצמה וחלוקה והטור לא הזכיר מבדיקת עצמה וזה נ"ל כדברי הדרישה שכונת הטור ונמצאת טהור על האשה כי כן כ' אביו הרא"ש ודו"ק. ונציע בזה דברי הב"ח שתי' שהשמיענו לדיוקא דאם לא מצאה טהורה אחר הבדיקה לא מהני הבדיקה שקודם הלבישה [שיטת רבינו לדינא שאם בדקה אחר הלבישה קודם שהשאילתו מהני לטהר עצמה] והט"ז נתקשה בדברי קדשו מה השמיענו בזה הא בהדי' כתב אח"כ דכל היכא ששניהם שויין שניהם טמאים וכן הש"ך נתקשה במ"ש "אעפ"י שבדקתו אותו קודם הלבישה" והנ"ל בס"ד להצדיק צדיק מעיקר' דשיטת הב"ח זי"ע כשיטתו דסעיף הקודם שעד שאינו בדוק הוא "שאני" מחלוק שאינו בדוק כי דברי השו"ע בסעיף ל"ט שכ' בשם הרשב"א שאין האשה טמאה משום כתם אלא א"כ הי' בדוק לה רש"י ורמב"ם חולק בזה ועיין בדברי הב"ח בהך דסעיף מ"א עיי"ש וז"ל כי רש"י ורמב"ם אפשר דס"ל דסתם חלוק אעפ"י שאינו בדוק חזקתו כאילו הוא בדוק הלכך אם נמצא עליו כיתר מגריס טמאה עיי"ש כי שיטת הטור הוא כשיטת הרשב"א ועפי"ז נבאר דברי הטור בסעיף ל"ט כביאור הב"ח זי"ע שכ' דשיטת רבינו והרשב"א דעד שאינו בדוק אם הוא כגריס ועוד טמאה כסעיף פ"ו אבל חלוק אם אינו בדוק אפי' יתר מגריס טהורה והב"ח אסברי' לה כי עד שאינו בדוק אם יתר מגריס טמאה כיון שבדקה וע"כ בודאי מגופי' אתי' משא"כ חלוק שאינו בדוק ולא קנחה אפי' יתר מגריס תלינן דמעלמ' הוא עיי"ש והטו"ז ס"ל שחלוק הוי ממש דינו כעד שאינו בדוק וע"כ שיטת רבינו הב"ח בחלוק באמת אם בדקה אחר הפשט' טהור' אפי' לא בדקה קודם הלבישה כי אפי' אינו בדוק כלל טהורה אפי' ביתר מגריס ע"כ אם היא בדוק אחר הפשט' ולא ארגשי' כלל [דאל"כ פשיט' שטמאה אפי' לא מצאה כלל כמבואר בדברי ת"ה עיין ריש סי' זה ס"ב עיי"ש] יכולה לתלות בחברותי' [ובפרט לגירסת הטור שבדקה עצמה] ומתורץ הב"ח מקושי' הטו"ז כי כוונת הב"ח להשמיענו רבות' הגם שהיא בדקה את עצמה קודם לבישה ולא ארגשי' וא"כ הוי עלי' מילת' דרמי' לבדוק וא"כ היא אינו שוה עם חברתי' כי היא לא נזהרה אפי' לבדוק ואם כן אינם שווין וזה גופי השמיענו שבכ"ז אם לא בדקה אחר הפשט' הם מכונים בשם שווין וזה קמ"ל – ולהשמיענו ג"כ שבדיקה אחרונה מהני אפי' לטמא את חברתי' וא"כ הרבה השמיענו שבדיקה הראשונה אפי' בדקה עצמה ג"כ לא מהני לטמא את חברתי' ג"כ זה שיטת הב"ח ושלשה חילוקים בדבר א) אם לא בדקה "חלוק" שניהם טהורות [וצ"ע לי הצעיר אם אחד מהם ארגשי' ואין כוונתי בסתם שמצאה רק זה הכתם פשיט' שטמאה ממנ"פ אם אין זה הכתם שנמצא ממנה ג"כ טמאה כדברי הת"ה שזכרנו ורק כוונת ספיקתי בס"ד הוא שמצאה בו ג"כ מראה טהורה האיך לדיינא דיינא להך דינא כי אי אפשר לומר ולדיינא שמסתומו' הוא מקודם כי הלא ארגשי' וג"כ להיפך הלא ראתה מראה טהור' והנ"ל בס"ד שיהי' נפק"מ בזה אם הוא בשעת וסת' או לא וג"כ תולה בפלוגת' הטו"ז עם הב"ח אם חלוק שאינו בדוק טהור אפי' ביתר מגריס וג"כ תולה בדברי תשו' רמ"א בסי' צ"ו מובא בטו"ז בסוף הסי' ועוד חזון למועד לבאר בס"ד] וכן הוא שיטת הש"ך ג"כ ובזה נ"ל לתרץ מה שנתעורר הש"ך על הב"ח וי"ל כי הב"ח זה הדין רצה להשמיענו שאם לא בדקה כלל שניהם טהרות כי לאו כ"ע שמעי' כלומר ס"ל לדינ' דרשב"א ועיין בדברי קדשו שזכרנו בסעיף מ"א בא) שאם בדקה אחר הפשט' אפי' לא בדקה קודם הלבישה ג"כ טהורה ותולה בחברתי' ג) אם בדקה קודם הלבישה ולא בדקה אחר הפשט' שניהם טמאות וזה גופי' השמיענו שג"כ היא שוה כחברתי' הגם שבדקה מקודם ולא ארגשי' [והוה לו דמיון כדברי שיטת הדרישה שבדקה חלוקה וג"כ כבדיקת עצמה הגם שאין דומה ממש] וכאמור בס"ד. שיטת הטו"ז שצריך שניהם שבדיקה האחרונה מועלת אם הית' הבדיק' הראשונ' דכיון שבדק תחילה נמצא שהבדיק' אחר הפשט' היא בכוונה מכוונת עיי"ש. ושיטת הדרישה הוא שבעי שני בדיקת ורק שחידש שאפי' בדיקת האשה מועלת וכבר כתבנו כי כן משמע משיטת הטור כי הרא"ש כ' בדקה עצמה וחלוקה והש"ך והטו"ז השיגו על הדרישה. ושיטת הש"ך הוא ממש כב"ח ג' חילוקים שזכרנו ורק בזה פליגי בפי' דברי הטור והשו"ע למאי השמיענו הבדיק' שקודם הלביש' הש"ך ס"ל שהשמיענו הגם שבדקה קודם הלביש' וא"כ הוא חלוק הבדוק וא"כ יהי' שניהם טמאות כמו דלענין דינ' השניי' מחויבת לכבס לה [ועיין בחוות דעת בזה] בכל זה כיון שבדק' אחר הפשט' חברתי' טמאה והיא טהור' והב"ח כ' שהשמיענו שאם לא בדקתו פעם שנית אף על פי שבדקתו כשלבשתו שניהם טמאות וק"ל. ושיטת הטו"ז שזכרנו כי ס"ל שחלוק הוא ממש כעד שאינו בדוק ואם הוא יתר מגריס טמאה וע"כ שפיר מובן שיטתו שלא מהני בדיקה אחר הפשט' לחוד [כי הוי כעד שאינו בדוק ושם אם מצאה כגריס טמאה] וא"כ שניהם טמאים [כי מ"ש בשו"ע בסעיף ל"ט אבל אם אינו בדוק קודם שכבשתו ולבשתו בלא בדיק' ומצאה בו כתם טהור' היינו במלוכלך ממש] אבל באינו מלוכלך אם בדקה אחר הפשט' לא מהני לטהר עצמה ולטמא חברתי' כיון שהוי טהור' רק אם הוי פחות מגריס וביתר מגריס טמאה וע"ז אינו נאמנת ובפרט כי אשה לאו דינ' גמירה והיא סברה כיון שלא בדק' מקודם ולא ארגשי' שטהור' וכאשר באמת הכא דינא שאם הוא פחות מגריס וע"כ אין בכוחה להגל אבן הטומא' בבדיק' אחרונה לחוד כי צריך שיהי' בדיקה מכוונת שיהי' בה הבנה בין פחות מגריס ליתר מכריס וכתם נמצא ע"כ שניהם טמאות ורק אם בדקה מקודם וכן אחר הפשטה ודו"ק וכן ראיתי ג"כ במנח"י אות ל"ח לרמז ג"כ בענין זה לדברי פלוגת' הב"ח והטו"ז דלעיל ודברינו בס"ד נכונים [ובזה אמרתי לעורר בדברי הבאר היטב אות ל"ח שהבי' דברי הש"ך ס"ק מ"ז ומסיים וכ"כ הטו"ז דלא כדרישה וב"ח שנכנסו בדחוקים ולא זכיתי להבין דברי קדשו כי הלא הטו"ז חולק על הב"ח לדינא להב"ח וכן הש"ך מהני בדיקה אחרונה לטהר עצמה ולטמא חברתי' ולא כן לדברי הטו"ז כי צריך שני בדיקות ואדרבה דברי הדרישה קרובים יותר לדברי הטו"ז ורק שחולק שאינו מועיל בדיקת האשה