באר מרדכי נב

כגריס ועוד עכ"ל דברי רבינו הש"ך ברבות עונותיי לא ירדתי לעומקו להבינם תחילה כ' שאם הוא מהקינוח הוי דאוריית' ואח"כ כ' שיהי' טמא דוק' כגריס ועוד שאם דנין אותו כדם הקינוח אז יהי' טמא בכ"ש וידעתי שיש ליישב שהכוונה שדנין בספק בגוף הענין וע"כ לענין ס"ס אין לומר דילמ' מגוף הקינוח כי אז הוי ספק דאוריית' ועכ"פ מהיכי תיתי להקל אפי' מגריס וק"ל ועיין בתורת השלמים אות ל"ז שקיים ג"כ פסקו של השו"ע ודו"ק בענין הקרוב לדברינו בס"ד. והנ"ל בס"ד להוסיף עוד דהנה מרן הש"ך זי"ע בסי' נ"ג ס"ק י"ד שכ' בשם הב"ח דכל מה שמכשירין בס"ס היינו היכי שהאיסור וההיתר שווין אבל היכי דאיכא למיתלי באיסור טפי בהיתר תלינן לחומר' עיי"ש ופשוט לפענ"ד שבמקום שההיתר שכיח יותר תלינן לקולא וזה הבנתי מרמיזת הש"ך שהראה מקום לסי' נ' ס"ק ג' לענין נולד ריעות' מחיים שכ' שם שאם ההיתר שכיח יותר תלינן אפי' בגווני זה ואמרינן בו נשחטה הותרה וזה נלפענ"ד ג"כ בגוונ' זה שמה"ט לא צריכין בכאן ס"ס ודו"ק. בדברי הטו"ז בס"ק כ"ט שס"ל שחלוק שוה ממש לעד הבינונו שעד הבינונו שיעורו כגריס וזה מכונה כאן בשם עד הבדוק לה עיין שם. וראיתי בחידושי רעק"א זי"ע שהקשה על מה שכ' הטו"ז ואינו כלשון אינו בדיק כל דברי הטו"ז הם תמוהים בזה דהאיך אפשר לומר דכל שלקחם ממקום מוצנע מקרי בדוק וטמא הא הרשב"א מיקל אף בעד שבדקו בו אם לקחתו ממקום מוצנע ולא בדקתו מעולם דטהורה אף ביתר מכגריס עיי"ש והנה הוא כעין קושי' הטו"ז על הב"ח - ראיתי כי הס"ט תמה מאוד על הטו"ז אולם בעו"ה לא הבנתי בזה השגה בדברי רעק"א על פי' דברי הטו"ז אמת נכון הדבר כי הרשב"א שהוי ס"ל שגם בעד שאינו בדוק לה וקנחה בו שטהורה אפי' כגריס ועוד וא"כ ברור שחלוק אינו גרע אלא שבכאן לא אתי הרשב"א רק להשמיענו שחלוק הוי שוה לעד לכ"ע והיינו אין האשה טמאה משום כתם שמצאה בחלוקה אלא א"כ הי' בדוק לה קודם שלבשת' וזה הוי טמאה לכ"ע בגריס וזה שהשמיענו שהגם שבעד הבדוק לה טמאה בכ"ש שאני התם כיון שהוי ע"י בדיקה וקנחה בו א"כ הוא מאותו מקום ע"כ אמרינן סתמ' הוי בהרגשה וכסברת החוו"ד על דברי הטו"ז הנ"ל משא"כ כאן רק משום כתם טמאה וזה לכ"ע וכן דינא דסיפ' שאם אינו בדוק לכ"ע טהורה ולרשב"א אם הוי עד הבינונו טהור כי הוי שוה לגמרי לעד שאינו בדוק רק שרבינו הטו"ז הורה גבר זי"ע לנו שלפסקו של השו"ע בסעיף ל"ו כהרא"ש שעד הבינונו מטמאה בכתם ע"כ נוכל להעמיס כן בכוונת השו"ע שמה שהעתיק דברי הרשב"א בסעיף כ"ט הנ"ל אלא א"כ הי' בדוק לה' יהי' פי' להשו"ע ג"כ עד בינונו אבל להרשב"א גופי' א"א לומר שהוי הכוונה ע"ז כקושי' רעק"א ורק על השו"ע שס"ל כהרא"ש ועד הבינוני טמאה כגריס ועוד נוכל לומר להעמיס כן בשו"ע ודו"ק. ובאמת קושי' זו שהקשה הרעק"א זי"ע הקשה הטו"ז על הב"ח. ומדי דברי בו זכור אזכרנו דברי החוות דעת זי"ע שעמד על הטו"ז בס"ק כ"ג דאין כאן ספק דאוריית' כיון שלא הרגישה ובס"ק כ"ט סותר לזה וחילק דהיכא דליכ' למיתלי דם מעלמ' שוב תלינן בהרגשה ומה שלא הרגישה שסברה הרגשת עד הוא אבל היכא דאיכ' למיתלי הדם מעלמ' שוב תלינן שלא הרגישה כלל רק היכא דבודאי הדם מגופי' שוב מסעיי' חזקת דם שבא בהרגשה לומר שמה שלא הרגישה דתלת' בהרגשת עד עיי"ש באות כ"ז וזה נ"ל בס"ד ביאור דברי השו"ע בש"ך ס"ק מ"ה שעמדתי עליו והנה ראיתי בס"ט בס"ק ס"ז בזה והנה המהש"ק הביא בשם הפלתי וכן רעק"א בשם תפל"מ שמסכימים להב"ח וסיים בזה וא"כ מצאנו לאחותינו בת ישראל תקנה גדולה בעסקי כתמיהם דרוב נשים אינם בודקת חלוק וסדין קודם לבישה רק כובשות כשבאים מהכובס וא"כ כל כתוניהם אף כגריס טהור דליכ' חלוק הבדוק לה כלל עכ"ל והוא ענין גדול ואתיעץ בס"ד עם רב גדול שליט"א כי לפי דברי הפלתי בטלה לגמרי בדיקת החלוק זולת בהרגשה ועוד חזון למועד. סעיף ל"ו הוסיף הרמ"א בשו"ע "אינו טמאה אלא" וצ"ע מה השמיענו יותר מהמחבר ונ"ל בס"ד לענין ספק השמיענו שאינו טמאה רק אם נודע בבירור אבל בספיקו לא כי גוף הענין רק דרבנן וראיתי אח"כ במהש"ק בה"ג הגאון מו"ה שלמה הכהן שליט"א בזה תי' נכון – בס"ט ס"ק ס"ה עמד בלשון השו"ע בהג"ה במה ששנה בכפלא עיי"ש היטב בנועם שיח דברי קדשו. שו"ע סעיף מ' בדקה חלוקה ופשטתו ומצאה טהורה והשאילה לחברת' ולבשה ומצאה בו כתם הראשונה טהורה והשניי' טמאה מקורו מדברי הש"ס דף נ"ח שמקשה מהך דארוכה שלבשה [שמבואר בסעיף מ"ח] על תניא אידך בדקה בדקה חלוקה והשאלת' לחברת' היא טהורה וחברת' תולה בה ומשני אר"ש לדינא תנן אבל לענין טומאה היא טהורה וחבר' טמאה עכ"ל הש"ס וגי' הריטב"א בדקה עצמה וחלוקה [וכן הוא גי' הרא"ש בפסקיו והרשב"א בת"ה כנודע] והריטב"א עומד ומסופק האיך הדין אם בדקה בעדים אם נאמנת לחייב את השניי' לכבסה עיי"ש והנה לכאו' מפי' רש"י שכ' דאמרה אחרונה לא מהימנת לי דאת בדקתה משמע שאם יש עדים שעפ"י שניים עדים יקום דבר פשיט' שנאמנת ורק שיש מקום עיון אם צריך לזה שכשרים לעדות או אפי' נשים נאמנות, והנ"ל שתולה בזה שאם גרסינן בדקה חלוקה ולא בדקה עצמה א"כ כיון שהאשה עלולה לראות מה"ט אינו נאמנת אבל בדקה עצמה ג"כ [או שבדקה ע"י עדים] נאמנת משא"כ אם גרסינן כגי' הרשב"א שאפי' בדקה עצמה וחלוקה ואח"כ פשטתו ומצאה טהורה בכ"ז אינו נאמנת לחייב לכבס א"כ ג"כ בעדים יכולה לומר שלא בדקתה כהוגן – ודברינו אילו מבוארים למעיין היטב ברשב"א בת"ה מובא בב"י וז"ל ובדיקה זו שאמרנו בין שבדקתו היא עצמה בין שבדקת' חברתי' והשאלית' לה דתנן בפ' הרואה בדקה עצמה וחלוקה כלומר כשפשטתו ומצאה טהור' וכו' עיי"ש הרי כאמור שלא רק אם בעצמה בדקתה אלא אפי' בדקה אשה אחרת שאינו נוגעת בדבר ג"כ אינו נאמנת והוא משולב עם שיטתו שמיירי שאפי' בדיקת עצמה וחלוקה אינו מועיל – ובדברי הרשב"א הנ"ל שסיים ואוקמי' רב ששת לענין דין דאין חברתי' מחויבת לכבס לה החלוק דאין מוציאין ממון מן הספק דאמרה לה אבדיקתך לא סמכינא ונ"ל בס"ד בזה לתרץ קושי' התוס' שהקשו נאמר כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראי' וי"ל שלא הוי בכלל כל שנולד הספק ברשותו כי בכאן הוי להוצי' ממון ולהוצי' ממון לא אמרינן כל שנולד ברשותו והוא תי' שני בתוס' שכתבו דהתם קאמר אם ירצה להוצי' יביא ראי' אבל הכא לא תתחייב אחרונה לכבסה עיי"ש וק"ל.