באר מרדכי מט

לפי"ז אין חילוק בין עגול ובין משוך בכל ענין טמאה בכ"ש עכ"ל והנה רבינו הב"י הרב' לתמו' על מרן הטור מנ"ל שדעת אביו הרא"ש בטחתו ביריכה שאין חילוק בין עגול ובין משוך עיי"ש והנלפענ"ד שדעת מרן הטור זי"ע מבואר ברא"ש מתוך נעימות לשונו ממק"א כי דברי תורה עשירים במק"א ומשם בארה ונעתיק דברי הרא"ש בפסקיו וכן דברי בנו בקיצור פסקיו וז"ל הרא"ש פ"ב סי' ב' אתמר בדקה בעד הבדוק לה [והנה רבינו הרא"ש השמיט לגמר המשנ' מן דרך בנות ישראל וכו' וגמר' וניחוש דילמ' וכו' והתחיל בהעתקת דברי הש"ס אתמר בדק' וזה צ"ע גדול אולם אם נאמר שהו' הכול רק לענין טומא' וטהר' כי הו' רק חשש רחוק לחוש למאכולת כיון שהו' עד הבדוק לה ונאמר שדברי הש"ס אינו נוהג כלל בזה"ז כי אנחנו אפי' ראינו מאכולת רצוצ' עליו ממש ולא רק רחוק קצת וכן אפי' נמצא על שלו לחוד ולא על שלה וכאשר ביארנו לעיל בס"ד באר רחובות בכ"ז טמא' ולהלן נדבר עוד מזה] אתמר בדק' בעד הבדוק כה וטחתו ביריכ' ולמחר מצא' עלי' דם אמר רב טמא' נדה ולא העתיק יותר אולם להלן סוף פ"ח העתיק המשנ' עד שהוא נתון תחת הכר ונמצ' עליו דם אם עגול טהור ואם משוך טמא דברי ר"א ב"ר צדוק ומשוך טמא אפי' בכ"ש עגול טהור עד שיהי' כגריס ועוד ובכתם מודה ראבר"צ דאף במשוך בעינן כגריס ועוד וכו' עכ"ל ולשיטת רבינו הרא"ש ובנו הטור כיון שלא העתיק הך חילוק בעגול ומשוך בכאן וכאשר ביאר שם בלשון קדשו לחלק בין דם וכתם ש"מ דהכא בכל גוונ' טמא והיינו שעד הבדוק לה הוא ממש כהרגשה [ואפילו אם לא הרגישה ספלוגתת הגאון בעל שב יעקב עם הגאון מו"ה גבריאל זי"ע בדברי הש"ס להלן דף נ"ז בדק' קרקע עולם ואימור הרגשת שמש הוא] ומזה נרא' שיטת הרא"ש יוצא מפורש כיון של"ה נקיט כלל כל דברי הש"ס והתחיל רק באתמר בדק' עד הבדוק לה ולא הזכיר בכאן כלל מזה הענין רק להלן משמע שכאן מיירי משום טומא' והיינו דם ממש וזה ג"כ דעת הרמב"ם שס"ל לחלק בעד שטחתו ביריכ' טמא' בכ"ש והנה עיין בזה היטב בב"ח ותמצ' כדברינו וא"כ לפי"ז שיטת הרמב"ם והרא"ש והטור וה"ה שעד הבדוק לה וטחתו ביריכ' הו' כמו הנתון תחת הכר ותחת הכסת. והנלפענ"ד בס"ד לבאר פלוגתתם וכאשר מצאתי מפורש בחידושי הראשונים ובחרתי להעתיק בזה דברי החידושי הר"ן בדק' בעד הבדוק לכה וטחתו ביריכ' ולמחר מצא' עלי' דם זו גי' רש"י ז"ל ופי' אף כשנמצ' אף על העד וקאמר ונמצ' עלי' דם כלומר על יריכ' של האשה כרבותי' נקטי' שאילו נמצא על העד וכא על הירך פשיט' דטמא' נדה שאלמלא על הירך הי' לא נתקנח ממנו לגמרי אלא אפי' נמצא על הירך נמי טמא' נדה כיון שנמצ' אף בעד ומיהו משמע דצריכ' כגריס ועוד שאלמל' כן חוששין שמא דם מאכולת שאפי' [בקינוח של שיעור וסת [ר"ל כדברי הש"ס שבועות דף כ' ורמב"ם פ"ה מה' שגגות ה"ו שהעתקתי בס"ד שמיירי קודם זמן הוסת והעתיקו בגליון רעק"א זי"ע במשנ'] אקשינן לעיל וליחוש דילמ' דם מאכולת היא הילכך צריכ' כגריס ועוד וכו' אבל ר"ת גורס ולמחר מצא' עליו דם ולפי גירס' זו יש לפרש כגון שנמצ' על העד ולא על הירך וכו' ולפי"ז אינו צריכ' כגריס ועוד וכו' עכ"ל העתקתי כל דברי קדשו כי ממנו ניקח להבין דברי רבינו הטור וז"ל הטור בדק' עצמ' בעד הבדוק לה ולמחר מצא' שעליו" והיינו שגירס' הטור הוא "כשיטתו'" שהגירס' הנכונ' שנמצ' עליו "על העד" וא"כ "אפי' אין בו כגריס ועוד" והגם שברא"ש ובקיצור פסקי בנו כ' נמצא עלי' בכ"ז הטור בשלחנו ערוך לפנינו גירסתו "עליו" והנה בזה נתרץ קושי' החידושי הר"ן שהוכיח כשיטת הרשב"א ורמב"ן שמיירי דוק' כגריס וגרסי' ונמצ' עלי' ר"ל ג"כ על יריכ' וכפירש הרשב"א שביאור דברי רש"י ועיין בחידושיו] והקש' כי ראי' ברור' לזה שאם אינו כגריס ועוד גזרינן דילמ' דם מאכולת כמו שמקש' לעיל אולם הרא"ש זי"ע הו' ס"ל כפי' לשון ראשון של רש"י שהכא מיירי לענין טומא' וטהר' וזה שדייק הש"ס טמא' משום נדה ר"ל שמתחיל' הו' הענין לענין טומא' וטהר' ובזה אמרינן שאפי' נמצ' עלי' על עדה אשר הי' בדוק מקודם בכ"ז גזרינן דילמ' דם מאכולת היא אבל לענין טומא' טמא' בכל גוונא ובזה בס"ד ביארנו היטב שיטת הטור בדעת אביו הרא"ש והאמת עד לעצמו הב"י ג"כ רמוזי מרמז לזה וכאשר כתוב לאמר בדברי קדשו ואפשר מדנקיט סתם והנ"ל בס"ד שסברתו משום שלא העתיק כלל דברי הש"ס הקודמים ודברי הב"ח ג"כ מבוארים בדרכי משה ס"ק ז' עיי"ש שהרא"ש ס"ל כרמב"ם. ומה שתלה דיעה זו לאביו הרא"ש הלא הרמב"ם ג"כ הכי ס"ל י"ל כי הרמב"ם נקיט כל דברי המשנ' וכיון שכן יש מקום לומר שדברי המשנ' נמצ' על שלו וכו' אפי' לענין טומא' נדה ובכ"ז מקש' הש"ס וניחוש דילמ' דם מאכולת היא משמע שחוששין בכגון זה וא"כ פשיט' שאפי' טחת' ביריכ' אינו טמא' רק כגריס ועוד משא"כ הרא"ש לא נקיט מתני' זו וא"כ שפיר מובן שאינו מקום לדמות כי מה שמקשי וליחוש דילמ' דם מאכולת היינו לענין לשרוף בקדשים והנה גירס' הרמב"ם בפ"ד מא"ב הלכה י"ט קנחה עצמ' בעד הבדוק לה וטחתו ביריכ' ולמחר נמצ' עליו דם הרי' זו טמא' ועיין במ"מ שם ודעת רבינו אפי' עגול ופחות כגריס טמא' נדה אבל הרמב"ן והרשב"א השווי' דינם וכדברי רבינו ראוי להחמיר זה הנ"ל בס"ד בביאור הסוגי' הש"ס ודברי רבינו הטור ונושאי כליו ודו"ק. ה'] ומעתה נבוא לדברי מרן הב"י בשלחנו הטהור ועליהם דברי הטו"ז והש"ך ומה שהאיר ד' הטוב לנו להתבונן בדברי קדשם והלום ראיתי בדברי הטו"ז ס"ק כ"א וכן הדין כשבדק' והניחתו בקופס' וכו' זה דברי הרשב"א לא בא למעט אם הניחתו במקום מגולה דטהור אם נמצא לאחר הזמן עליו דם דזה אינו דפשוט במתני' נמצ' על עד שלה לאחר זמן דטמא מספק ותמה הס"ט דהתם מיירי דבדיקת עצמ' בעד הי' אח"ז דתשמיש אבל מציאת הדם על העד הי' מיד אחר שבדק' בו וסיים שם הס"ט בס"ק נ"ח ותימה גדול' על גדולים ששגו בדבר פשוט. והנלפענ"ד בס"ד שדברי הב"ח והטו"ז נכונים דהנה הטו"ז כ' דפשוט במתני' ולא כ' שכן מבואר במתני' וא"כ י"ל בס"ד שרק לדמיון נקטי' הטו"ז והיינו כמו דהתם שהי' עיקר ענין הבדיק' אח"ז דתשמיש וא"כ כיון שאין מחזיקין ריעות' מזמן לזמן והו' מקום לומר השת' היא דנטמאת ובשעת התשמיש טהור' הית' ובכ"ז כיון שיש לפנינו הריעות' הדם על העד אמרינן שהו' טמא' וכבר נפתח מקור' בשעת תשמיש מכ"ש שהוה בדיקת העד מאתיום אחר תשמיש מהיכי תיתי שנאמר שהו' ממק"א וע"כ טמא' ודו"ק היטב בזה. ו'] בטו"ז ס"ק כ"ג באשה שיש לה הגאלדענע אדער שמיקל ר' הס"ט לעיל בסי' קפ"ג הסכים