באר מרדכי מח

על שלו ועל שלה יש מקום לומר שאפי' לענין לשרוף קדשים יכולים כי זה הוה ממש כודאי זולת אם נאמר שהספק כיון שבדקה העד קודם תשמיש ועיין בחידוש הריטב"א ודו"ק] ואמאי שורפין קדשים ועיין בתוס' ד"ה וליחוש ואולם מסוף דברי רש"י זי"ע דלמא דם מאכולת הוא שהוה באותו המקום באשה וכשבעל נדבק בו ומכאן יוצא שמיירי שנמצא בו ומכאן יוצאים מפורשים דברי הר"ן והרמב"ן בחי' בשם קדשו. בער אנכי ולא מבין בכ"ז בס"ד ארהב בנפשי עוז לומר דבר חדש שהם ב' דיבורי רש"י והיינו שהוה ב' פירושים ומי ששנה זה לא שנה זה והיינו דלישנא קמא דרש"י שהוה קושי' הש"ס מדוע מביאין חולין בעזרה וא"כ הוה קושי' הש"ס רק בשנמצא בו וצ"ל לפי"ז להגי' ברש"י אחר חטאת "א"נ דלמא דם מאכולת הוא שהי' באותו מקום "באשה" וכשבעל נדבק בו וא"כ בזה הכול יבוא על מקומו לשלום כי הר"ן והרמב"ן ס"ל בחי' שהוא קושי' הש"ס מטעם חולין בעזרה וא"כ הקושי' אפי' בשנמצא בשלה והוא ברור כשמש למודה על האמת ובאמת אין אני כמגיד חדשות אלא המעיין היטב יראה בתוס' ד"ה וליחוש יראה שרבותינו בעלי תוס' ג"כ חלקו זה בשני לשונות ודו"ק ע"ז משני הש"ס דאישתכח מאכולת רצופה בו והנה כל הפוסקים פסקו דאמרינן בדוק הוא עיי"ש בחי' רשב"א ר"ן ריטב"א רמב"ן. ב'] והענין עד הבדוק לה ראיתי בפתחי תשו' אות ל"ה שהביא בשם חמודי דניאל להסתפק אם בדקה קצת העד וקצת העד לא בדקה ובדקה עצמה במקום הבדוק וכעת נסתפקה שמא נתז על ידה ממקום שאינו בדוק ומצאה פחות מגריס מה דינה ודעת קדשו נוטה להקל עיי"ש ופלא בעיני על הפתחי תשו' אשר כל רז לא אנס כי' שנעלם ממנו כפי שעה דברי הב"ח במקומו בד"ה בדקה עצמה בעד הבדוק לה שפלפל שם לדברי רש"י זי"ע שכתב דאישתכח מאכולת רצוצה רחוק מן הדם קצת [כיון דלדינא אין חילוק בין רחוק קצת או לא כדברי הרשב"א] ופי' דברי רש"י זי"ע שהו' רחוק קצת וא"כ אפשר שהעד לא הי' בדוק לה אלא במקום שקנח בו ועיי"ש היטב ובפרט כביאור הריטב"א שמובא בב"י שפי' עד שאינו בדוק אינו רצה לומר שאינו בדוק כלל עיי"ש ובאמת זה מבואר בתוס' דף י"ד ע"ב ד"ה עד שאינו בדוק נראה לפרש דידעה שהי' נקי לפני יום או יומים ועתה משעת הבדיקה נטלתו ממקום מצונע ולא בדקה העד עיי"ש ולהלן בסוגי' דעד שאינו בדוק הרחבנו הדיבור בזה בס"ד] והנלפענ"ד בס"ד בספיקו ועיין בפ"ת שם שרמז זה שאם אינו בדוק רק בדרך העברה מותרת עיי"ש] שאם זה החלק הוה בדוק כדין שיהי' מכונה בשם עד הבדוק וכן החלק שאינו בדוק הוה כה ידיע' בו שהוה נקי לפני יום פשיטא [ובפרט כאשר כתבתי בס"ד בשם הב"ח] שהו' טמאה ורבינו רש"י זי"ע כ' זה דוקא "רחוק קצת" שמשמע שאם הי' עליו היינו חוששים היינו לפענ"ד כמו שכתבתי לעיל ללישנא קמא דרש"י דברי הש"ס הוה לענין שריפת קדשים ולא לשאר ענינים וע"כ אם הוה ממש עליו לא היו שורפין קדשים ולא היו מביאים קרבן ודו"ק אבל אם אינו בדוק כלל אשר לפענ"ד קשה לציירו כיון שבדקה חלק אחד ממנו בעיון היטב האיך לא ידעה עכ"פ בחלק האחר ממנו כי העין משוטט ובודק באותו גוף הדבר הכול ודו"ק וצ"ע זה הנ"ל בס"ד וד"י בזה. ג'] דברי רי"ו תמוהים כאשר תמה עליו הב"י ונעתיק לשונו לעולם יש חומר בעד מחלוק כמו שכתבתי כי בעד הבדוק לה וקנחה עצמה והניחה בקופסא במקום שאין לתלות במאכולת ונמצא עליו בין משוך ובין עגול טמאה זולתי אם מצאה מאכולת מעוכה וכן אם בדקה עצמה בעד הבדוק לה ומצאה עליו טמאה בין משוך ובין עגול ואפי' בכ"ש ואפי' מצאה עליו מאכולת שאותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת עכ"ל וכתב הב"י זי"ע ומ"ש תחילה בעד הבדוק לה אפי' הניחה בקופסא טמאה זולתי אם מצאה עליו מאכולת מעוכה הוא תמוה דמשמע דאם מצאה עליו מאכולת מעוכה טהורה ואמאי הרי הניחה בקופסא ואותו המקום בדוק הוא אצל מאכולת עיי"ש ועוד שהוה סתירה שאח"כ כ' וכן אם בדקה בעד הבדוק כה טמאה אפי' נמצא מאכולת מעוכה עיי"ש ועיין בס"ט אות נ"ז מה שתמה על דברי הב"י ועוד זאת יתירה התבוננתי בס"ד בדברי רי"ו שברישא כ' סתם ונמצא עליו ולא כ' דם ובסיפא כ' וכן אם בדקה עצמה בעד הבדוק כה ומצאה עליו "דם". והנלפענ"ד דבר חדש בס"ד דהנה הלא נודע למשגב לכל באי שערי ופתחי נידה שאין האשה טמאה משום נדה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדי' שהיא טמאה ואסורה לבעלה ואפילו לא הרגישה והנה כבר הארכתי בפלוגת' השב יעקב עם הגאון מו"ה גבריאל זצ"ל וי"ל בזה בשיטת רי"ו כרש"י דייקא רחוק מסופקים בש"ס אבל עליו ממש אינו טמאה [והגם שכתבתי לעיל בשם הב"ח נגד זה] וצריכים להגי' בדברי רי"ו תחילה ונמצא עליו בבבא דרישא ובסיפא גרסינן "ונמצא אצלו" וע"כ זה ביאורו בעד הבדוק וכו' זולתי אם נמצא "עליו" ממש ובזה לכ"ע אמרינן שתלינן במאכולת כי אפי' אם קיימ"ל אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת היינו דוקא אם נמצא אצלו רחוק קצת אבל אם נמצא עליו לכ"ע תלינן לקולא ובסיפ' גר גרסינן נמצא "אצלו" והיינו לא עליו ממש וע"כ ללישנא דקיימ"ל אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת טמאה ובכ"ז קשה להגי' בזה וי"ל כאמור לעורר בקושי' שמדוע נקיט סתם ובסיפא נקיט דם וי"ל שברישא איירי שלא הוה בדוק העד ע"י הרגשה דקודם אלא שהוה הבדיקה כדרך בנות ישראל הכשרים וע"כ כיון שלא הוה ע"י הרגשה וא"כ לא הוה מכונה בשם דם ורק בשם כתם ובכתם תלינן לקולא וע"כ אם מצאה מאכולת עליו טהורה כיון שלא הוה הבדיקה ע"י הרגשה שאם הו' בהרגשה אפי' לא מצאה כלל טמאה כדברי הת"ה שמובא בשו"ע סעיף א' ואם הרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום טמאה וע"כ רישא כיון שלא מצאה דם רק שהו' שלא ע"י הרגשה וע"כ אם מצאה מאכולת באותו מקום הן עליו והן אצלו יש מקום לתלות בו משא"כ בסיפא מיירי וכן אם בדקה בעד הבדוק לה ומצאה עליו דם ר"ל שמיירי שהוה בו משום דם ולא משום כתם דהיינו שהרגישה מקודם ואח"כ בדקה ומצאה עליו דם וע"כ היא טמאה אפי' מאכולת רצוצה עליו כיון שהו' בהרגשה דקודם שמכונה בשם דם וראיתי ג"כ בס"ט שם שהעלה לחלק אם הו' קנוח מבחוץ או שהכניסה בעמוק ודו"ק בס"ד בדברינו אילו וד' הטוב יוציא משפטינו לאורה אכיה"ר. ד'] איתא בטור והרא"ש ז"ל כ' בעד הבדוק לה וטחתו ביריכה שטמאה משום נדה