באר מרדכי מה

לבררו או שעד שיתברר נגד דברי המגיד הוה כודאי גמור א"כ לענין זה צריך גדול כמו שמובא בדברינו בס"ד [אות א'] עד אחד נאמן באיסורין ולא קטן כיון שיש כח בידו להעיד וכאמור משא"כ אם נאמן רק לענין זה שצריך לעמוד על הבירור וכ"ז שלא נתברר אינו כלום הגדתו י"ל שגם קטן נאמן לענין זה. ועכ"פ מיושב הקושי' לשיטה הסוברת שע"א נאמן דוקא במקום דלא איתחזק איסור' והקשו ממקוה שפי' רש"י שע"א והרי שם הוא לאיסורי ולהנ"ל נכון בס"ד שגם שם הוה לשיטת רש"י משום שלח ואחוי וע"כ נאמן אפי' לאסור ומה שצריך "לנאמנת" היינו משום שנחשוב דבריו לודאי ודו"ק. והנה יש מקום לומר לדברינו אילו שתולה אם אומר ענין שהוה הבירור טורח גדול והנה לכאו' מקוה שנמדד ונמצא מסר ואחד מכחיש ויש להתבונן האיך שייך בזה הכחשה הלא נראה כדברי מי? וי"ל שבודאי אם חסר כ"כ שחסרונו ניכר לעין כל אין לענין הכחשה מציאות בו אלא שמיירי בגוונא שצריך התבוננת גדול וזה שאמר רש"י ז"ל אני מדדתיו ומצאתיו שהוה טורח וצריך מדידה להיות בקי בשיעורין בכ"ז נאמן וצריך לטרוח אפי' טרחא גדולה והיינו רש"י לשיטתו שהוה אמירתו הגדה גמורה שנחשב לודאי ע"כ צריך לטרוח אפי' טרחא גמורה כיון שעד זמן הבירור נחשב לאיסור משא"כ לשיטת התוס' כפי מה שמבואר בדבריהם שנקטו בדבריהם בוא ואראך ששרץ בטהרה ועכו"ם מנסך יינך מוכח דוקא בכה"ג שאינו טרחא גדולה לשיטתם שנאמן דייקא לענין שצריך בירור ודוקא בטרחא שאינו גדולה א"צ לחוש לדבריו ודו"ק בכלל זה ברוך המאיר עיניים. ובחידושי הלכות שחיטה סי' א' טו"ז ס"ק ה' ישבתי על מדוכה זו בס"ד בבאר רחובות לדין במתני' מקוה שנמדד ונמצא חסר וכו' במה מיירי אם הי' שיעור גדול במקוה זו וכאשר מסתבר מחמת חומר הענין וג"כ כיון שנעשה לרבים צריך שיהי' בו שיעור מרווח ולא יהי' פחד לנגד עיניו שאם יטבלו איזהו אנשים יהי' נגרע מערך שיעורו ועיין בתוס' יומא ב' ע"א ד"ה וחכמים וז"ל אבל הכא משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה ניחש אפילו לתרתי ותלת ואפי' לזמן מיעט ע"כ ועיין תוס' כתובות כ"ח ובשו"ת אמרי יושר [אריק] ח"א סי' קט"ו בסופו ובגליון שם הבאתי גם דברי התוס' כתובות ב' ד"ה שאם ואכמ"ל, או שהוא שיעור מצומצם כי מתני' דינא אתי' להשמיענו והוא ספק עצום לעיני הטרוטות ויבואר ברצות ד' בספרי בהלכות מקוואות ודו"ק. ה'] ש"ך [סי' קכ"ז ס"ק א'] הביא מערכה מול מערכה בטעם מה שבידו מהימן אם הוא מטעם מיגו או מטעם ששם בעלים עליו והוכיח לדעת הב"י שהוא מטעם מיגו כיון שלא הביא כדברי הטור שנתנו בידו לשמרו וראיתי בספר אור הגנוז ממחבר פנים מאירות זי"ע] שמה עליו מהא שכ' הב"י בסי' רפ"א ס"ת שאמר הסופר לאחר שיצא מידו לא כתבתי אזכרות כשמן אינו נאמן משמע בעודן בידו נאמן אף שכבר כתובים ואין לו מיגו והח"צ סי' ע"ט יישב ע"ז כדברי הרשב"א בחידושיו כיון שיש בידו למחקן נחשב כאילו הוא בידו] ב') הקשה מה שהוכיחו מתוס' פרק האומר דמהימן משום מיגו אדרבה דשם הקשו התוס' דרבא אדרבא והוכרחו לתרץ וז"ל ויש לומר דשאני התם לפי שהי' בידו פ"א דהיינו בשעה שעשהו אבל הכא מעולם לא בא לידו כלל לכך לא מהימן אי אינו שותק ואם איתא שהטעם משום מיגו מה לי אם הי' פעם אחת בידו או לא סוף כל סוף אין לו מיגו אלא ע"כ הטעם משום דהוה כבעליו שנותן לו נאמנת ע"ז עכ"ל [והח"צ כתב שמשמעות לשון התוס' הוא כרש"י. והענין בזה למעיין הוא כד שנחלקו בפי' מיגו אם נקרא מיגו דוקא אם יכול לעשות כן בשעת אמירתו והגדתו או אפי' אם בשעת אמירתו אין בידו לפסלו כיון שהי' בידו מקודם בעת שיכול לפסלו אם נקרא מיגו הפמ"א זי"ע ס"ל שמיגו שייך דוקא אם כעת בשעת אמירתו יכול לעשות כן ומה שהי' בידו מקודם לא מהני וא"כ שפיר הקשו מתוס' שכתבו "שכאן הו' בפעם אחת בידו מה מועיל" וכן מס"ת שאמר שלא כ' אזכרות שבו לשמה ולתרץ כרשב"א הוא דוחק בעיניו [ועיין ק"נ ברא"ש שדוקא אם יכול לעשות אותו פסול שאמר אבל לא שיעשה פסול חדש] אבל הח"צ מיישב דברי הש"ך [ובזה מובן ג"כ הראי' מתוס' פרק האומר כיון שפ"א הי' בידו ואז יכול לטמאות וע"כ נאמן ודו"ק] שמיגו מכונה בשהי' כבר בידו אף לאחר שהוציאן מידו והא דקבעי לי' להש"ך ביין מבושל היינו במפקיד בידו יין מבושל ואומר שנתנסך קודם שבא לידו ואם הטעם משום בעלים נאמן אבל אי הטעם משום מיגו אינו נאמן משום שלא הי' מעולם בידו כשאינו מבושל אבל אם נמסר לו לא הי' עדיין מבושל והגם שעתה מבושל בכ"ז שייך בו מיגו וזה כונת נכדו הפ"ת שהביא כדברי הח"צ בשם הדגול מרבבה ושבזה מיושב קושיות הפמ"א. והלום ראיתי במהר"ם שי"ף גיטין ויש לראות באדם שאינו שומר ולא פועל רק יכול לילך שם ולטמאם אם מיקרי בידו עיי"ש [מוכח ג"כ שס"ל לשיטת התוס' משום מיגו כיון שמסופק בזה לדעת התוס'] והנה סברתו משום מיגו ותולה ג"כ בפלוגת' הפמ"א נגד הש"ך לשיטת הפמ"א שהוכיח בספרו אור הגנוז ששיטת הב"י והתוס' משום ששם בעלים עליו ואפי' לשיטת הסוברים משום מיגו דוקא אם הוא בידו בעת אמירתו וכאן אין בידו לעשות כן בעת אמירתו כי אין בידו כעת משא"כ לשיטת הח"צ שכיון שהוה פ"א בידו בכ"ז יש מקום לספק והנה כי כן נקרא בידו בכ"ז צ"ע הלא נתפס עליו כגנב אפשר שירא לעשות כן ואולי לח"צ שס"ל כרשב"א [שמובא לעיל] שכיון שיכול לעשות כן לעתיד ג"כ שייך בו מיגו אם הוא בענין שגם אחר אמירתו יכול לעשות יש לדון כי לפענ"ד כיון שנתפס עליו כגנב אפי' לשיטת הסוברים כן י"ל ג"כ דוקא אם עוסק בזה הענין ולא באופן אחר וד' הטוב יאיר עיני באור תורתו אכי"ר. שייך לאות ה'] ועיין בחוו"ד דלשיטת הסוברים משום "ששם בעלים עליו" אם הוא בידו צריך עכ"פ שיהי' פעם אחת בידו ותרתי בעי שיהי' בידו וג"כ שנעשה עליו שומר עיי"ש שביאור דלא כח"צ זי"ע שמוכיח שאם שם בעלים עליו אפי' אינו בידו כלל נאמן ולפענ"ד בס"ד ביאור דברי הש"ך כח"צ ועפי"ז יש לדין במי שאומר לחבירו על יין מבושל שלו שנתנסך קודם הבישול אינו נאמן אפי' הוא בידו כיון דלית לי' מיגו והיינו שבא לידו אחר הבישול שמשמע שמשום שם בעלים עליו אפי' בכה"ג נאמן אולם לפמ"א זי"ע שהבאתי ביאור דברי הש"ך שאפי' בא לידו קודם הבישול ג"כ אינו נאמן שכיון שאין בידו עתה לנסכו אבל לטעם משום בעלים רק בכה"ג אם נמסר לידו מקודם נאמן ודו"ק. ותשו' ח"צ זי"ע ערוכה לפמ"א זי"ע ועיין יא"פ וק"ל.