באר מרדכי מב

שנייה וראשונה טהורה. והיוצא לנו לשיטת הרשב"א בדיקת האשה שבדקה הוא מועיל בבירור והוא מטעם דאי והגם שלענין ממון אינו כן [הלא אין הולכין בממון אחר הרוב] ועכ"פ לא גרע מהרוב ועיין בש"ך סי' קכ"ז ס"ק י"ד דבמקום שגלי קרא שעד אחד נאמן אפי' אם מכחישו אחר הרי הוא כשנים אבל במקום דלא גלי קרא אינו כשנים עיי"ש. ובסוגי' יש חילופי גרסאות א) בדקה חלוקה ב) והרשב"א בת"ה גריס בדקה עצמה וחלוקה כלומר ששפשטתו וכן מוכח לישנא דרמב"ם בפ"ט הלכה למ"ד בדקה חלוקה ובדקה עצמה וכן לישנא דטור אם בדקה חלוקה ולבשתו ופשטתו ומצאה טהורה מוכח שאחר ההפשט מצאה טהור' [ועיין בש"ך ס"ק מ"ז ובטו"ז ס"ק ל'] וכן מוכח לישנא דשו"ע בסעיף מ' בדקה חלוקה ופשטתו ומצאה טהור' א"כ כפי הנראה מהרשב"א והרמב"ם דהיינו שבדק' עצמ' ומשאר הפוסקים שהית' בדיק' נכונה אחר ההפשט [וג"כ קודם הלבישה כדברי הש"ך] וא"כ י"ל שקושי' הגמ' כן הוא כמו שהתם ארוכה שלבשה חלוק' של קצר' שהו' כמו דבר ברור שאינו מהארוכ' כן נמי הכא כיון שבדק' עצמ' וגם חלוק' פעמים הן קודם הכביש' והן אחר ההפשט וא"כ הו' כמו שאינו מציאת כלל שתהי' הראשונה טמאה ודומי' לארוכ' שלבשה חלוק' של קצר' [ועיין בלשון הרשב"א בת"ה הארוך] והוה ס"ל להמקשן וא"כ מדוע השנייה תולה בראשונה ע"ז משני הגם שלענין איסור בדיקתי' הוה כודאי וע"כ חברתי' טמאה ועפ"י רוב היא בודקת יפה וכמו שאמרינן מתוך שנאמנת על לעצמ' נאמנת לבעלה כן ג"כ לחברתי' ולנשים בענין זה נאמנת והתורה נתנה להם נאמנות מה שאינו כן לענין ממון הלא גם בממון אין הולכין אחר הרוב ולשיטת הרשב"א שס"ל שהוה ודאי בדיקת' וא"כ שפיר נולד הספק ברשות השניי' וקשה קושי' התוס' ועיי"ש בתי'. אבל לשיטת רש"י שלא ס"ל כרשב"א בזה שסתם חלוק הוא חלוק הבדוק אלא שלא בדקתו קודם לביש' וא"כ לכאור' יותר מוכח שאין מקום לתלות בראשונה אבל בזה קשה מדוע השניי' הקצר' טמא' והלא יש מקום לתלות שהי' כן קודם לבישת הארוכ' ובכל זה אמרינן שטמא' השניי' כי דוקא גבי עד הוא כן שצריך להיות ידוע שבדוק [וברצות ד' נבאר שם מזה הענין] אבל גבי חלוק סתם הוא כבדוק כן הוא שיטת רש"י ומה גם שרק הכתם אינו מגיע כנגד חגור' של הארוכ' אבל החלוק מגיע וא"כ מדוע תטמא השניי' הלא יכולה לתלות שהית' מקודם ואולי קפצה הראשונה ובכ"ז טמא' השניי' ושם גבי בדקה חלוקה מצאנו שהשניי' תולה בה בראשונה שאינו סומכת על בדיקת' וג"כ טהור' ומצד כ"ש הו' קושי' הגמ' מה הכא שתולה בראשונה במקום שהוה הכחש' נגד הראשונ' וב"כ"ז תולה בה ומכ"ש במקום שאינו צריכה לומר שהראשונ' לא בדק' יפה אלא שיש לתלות שהי' מקודם ע"ז משני שפיר ומובנים היטב בס"ד שלענין דינא תנן אבל לענין טומאה היא טהור' וחברתי' טמא' מצד כ"ש גבי ארוכה שלבשה שהשכייה טמאה הגם שיש לתלות ממקום אחר. והנה לפי"ז יש מקום לומר גבי ארוכ' שלבש' חלוקי של קצר' מכ"ש לענין דינא שיכולה לתלות ואינו צריכ' לשלם [אבל לשיטת הרשב"א כיון שגבי ארוכה שבדק' קודם לביש' וג"כ אינו לנגד החגור' של ארוכ' והוה תרתי למעליותא וג"כ שברור שאינו מקודם אולי שגם לענין דינא כן הוא שהשניי' טמא' וצריכ' לכבסה ואולי אין לדונו לנולד הספק ברשותו אלא לודאי ובכ"ז אם תפסה ממנו דמי הכיבוס לא ידעתי אם להוציא וממנה ויש מקום לפקפק בזה עפ"י תי' התוס' דהכא היא מוחזקת ויש לעיין ועיקר הענין צ"ע מדוע לא הובא דין זה בשו"ע חו"מ והרמב"ם ג"כ העתיקו לענין דינא דממונא וצ"ע] ולשיטת רש"י אין הכרח לומר שבדיקת אשה לחברתי' שיש לה נאמנות [דהיינו שאם יודעת שבדק' שצריכ' להאמין לה שבדק' יפה] אלא שהכא מיירי שהיא אומרת לא ידעתי אם בדקת [ומיושב קושי' התוס' כאשר זכרתי לעיל בס"ד] וע"ז מקשי הש"ס מ"ש מהא דתניא שני נשים שנתעסקו בצפור אחד שאין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שניהן טמאות הקשה בתוס' ד"ה מ"ש וכו' תימה מה דומ' להך דלעיל דהכא אין לתלות בזו מבזו אבל לעיל אין לתלות בראשונה הואיל ובדקה עיי"ש. והנלפענ"ד בס"ד שבדברי רש"י זצ"ל מיושב קושייתם וז"ל בד"ה שניהן טמאות ולא תלינן באחד מן הכתמים בצפור ואע"ג דאיכא למיתלי ה"נ אע"ג דבדק' לימא שניהן טמאות אימור לא בדק יפה עכ"ל שיטת רבינו שגם לעיל אינו ברור לסמוך על בדיקת' וכמו שאמרינן לענין דינא כן בכ"ז שם שאפי' איכא למיתלי טמאה כן הכא עכ"פ השניי' יכולה לתלות בראשונ' אימור לא בדקה יפה בזה רש"י ותוס' לשיטתם. שיטת התוס' כאשר ביאר הת"ה שלענין טומאה אין מקום לתלות בראשונ' הואיל ובדקה. אבל לשיטת רש"י אינו מטעם ודאי ורוב הבדיק' וע"כ אפי' לענין איסור נאמר שמא לא בדק' יפה ושפיר מקשי ואין אנו צריכין לתי' התוס' ולחלק דבריית' איירי בנתעסקה בצפור זו אחר זו וקושי' הגמ' הוא דכיון שלענין דינא תולה השניי' בראשונ' שגם לענין איסור אימור לא בדקה יפה ודו"ק. היוצא לנו מדברינו בס"ד א) לשיטת רש"י שסתם חלוק אינו חלוק הבדוק וא"כ הך דינא דשו"ע סעיף ל"ט לאו כ"ע הכי ס"ל ורש"י ז"ל חולק ב) לשיטת רש"י בדיקת אשה לחברי' אינו מועלת רק לעצמה או לבעלה שא"א בלא"ה והוא מן הסברה [ונרחיב עוד הדיבור מזה ועיין באות וא"ו ג) לענין דינא אפילו בארוכ' שלבש' חלוק' של קצרה יש לה מקום לתלות ואינו מחויבת לשלם ד) הנחתי בצ"ע מדוע השמיט בשו"ע הך לענין דינא ה) לדברי רש"י החלוק הוא ארוך ורק הסתם אינו מגיע למקום החורף ומיושב קושי' המעדיו"ט ו) [שייך לאות ג] שנאמנת אשה אינו היכא שמכחישים אות' אחרות כי אינו מטעם ודאי ותולה שאם ילפינן לה מקרא נוכל כומר כזה סברת הש"ך שהו' כתרי ממש אבל לשיטת רש"י אינו ממש מקרא אלא מסברה וא"כ הוא רק מטעם ספק משום שא"א בלא"ה ודו"ק. ז) לשיטת רש"י אינם מוכרחים לומר כדברי התוס' ולחלק בענין בנתעסקו בזא"ז או בב"א אלא שהכא הו' קושי' הגמ' שלענין איסור אימור לא בדק' יפה ועל זה משני שהכא הוה סלע יתירא והיינו כידים מוכיחות ודו"ק. ומובן בזה מדוע לא הזכירו לא הב"י והרשב"א מדברי התוס' אילו כי לשיטת רש"י אין הכרח לומר כן וכאמור בס"ד. לשיטת התוס' א) נאמנת האשה הוא מטעם ודאי וג"כ בדיקת חברותי' מועלת לה ואשה שאמרה שבדקה מחויבת חברתי' להאמין לה וע"כ הקשו בד"ה לענין דינא הלא נולד הספק ברשות השניי' והוצרכו לתי' עיי"ש וזה מבואר ג"כ בתוס' ד"ה מ"ש בקושייתם והוצרכו לתי' לחלק שיהי' דומה לענין דשני שבילין.