באר מרדכי לח

אולם מזה גופי' הוכחה לחלק כדברי הברוך טעם שדוקא שם שהיה בפנים ועיקר הטעם של הרגשה הוא כי הוא סברה דאורייתא היינו שאז נודע שבא מן המקור ולעולם הרגשת זיבת דבר לח הוה הרגשה ודוקא כל זמן שהוא בפנים שאין מקום להיות הרגשה כי אפשר שהיה לה זיבת דבר לח ולא הרגישה אבל כאן דיבר שמואל שנמצא הדם על הקרקע וכבר יצא לחוץ בזה הוא דרבנן דילמא ארגשי' ולאו אדעתה אבל היכי שלא יצא לחוץ מצד דין תורה היא טמאה דילמא ארגשי' והוא ברור בס"ד בסברה. [ומדי דברי בדברי גמר' הנ"ל בדף י"ח ע"א אר"י בשלשה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאם כודאי משמע שבשאר מקומות שהלכנו אחר הרוב אינו כודאי ומזה הוכחה שרוב מטעם ספק ולא מטעם ודאי ודוקא באותן ג' מקמות] ובקושי' הנוב"י הנ"ל נוכל לומר שכאן מקשי רק אם נמצא הדם בחוץ אבל אם הוא עדיין בפנים שלא היה מקום להיות הרגשה כי אפשר הוה זיבת דבר לח ומזה לא מיירי שמואל כי שמואל דיבר רק אם נמצא בחוץ אבל אם נמצא בפנים מזה לא דיבר דומי' דמתני' הרואה כתם ולא שנמצאת בפנים ומתורץ קושית הנוב"י. וע"כ לדברי ברוך טעם הנ"ל אם מצאה בחוץ הזיבת דבר לח בודאי טמאה רק מדרבנן אבל בפנים חמיר יותר והנה הנוב"י הביא ראי' ממה דאיתא בגמ' שמטמאה בפנים כמבחוץ וזה נלמד מן "בשרה" וכן נלמוד שצריך שיהי' הרגשה ע"כ אמרינן שגם הרגשה בבית החוץ טמאה ועיין בחת"ס סי' קפ"ז ד"ה אך את זה ראיתי עיי"ש ודו"ק בזה היטב והנה כבר מובא בדברינו בס"ד [סי' קפ"ג וקפ"ח] דברי הס"ט שהוכיח שהרגשה הוא גזה"כ ולא מסברה עיי"ש בריש סי' ק"צ שהוכיח נגד דברי החידושי הר"ן מדוע לא יהי' בשפיר ובחתיכה טמאה עכ"פ מטעם כתם או דס"ל להפוסקים דהאי בבשרה הוא גזה"כ ומזה סתרתי דברי מורי הגאון בעמח"ס שב"י כתב באשה שראתה טיפת דמים ע"י ליחה לבנה בזה מיקרא שלא בהרגשה ברוב' בליחה לבנה מובא בקיצור בפ"ת בריש הסי' עיי"ש והנלפענ"ד בזה יש לדון ג"כ למה שמבואר בשו"ת רמ"א מובא בטו"ז בסוף סי' ק"צ שתולה ג"כ בזה שאם הרגשה הוא גזה"כ ואז דוקא אם נודע לנו שהיה בהרגשה ע"י הדבר שתהי' טמאה ע"י וכן הוא לשון הרמב"ם עד שתרגיש ויצא דם בבשרה' שאפי' הוה דם ממש אם הוא בשפיר ובחתיכה טהורה שנודע בודאי שבא מן המקור מכ"ש בכתם בכה"ג בכ"ז תלינן הרגשה בשפיר ובחתיכה כן כמי בזה ותלינן הרגשה בזיבת דבר לח ונתחזק דינו של הטו"ז. אבל אם הוא סברה דאורייתא אז הסברה נוטה כרמ"א שכמו שזיבת דבר לח בא משם כן נמי זה הדם. ועפי"ז נ"ל לדינא בס"ד א) שאם ראתה האשה זיבת דבר לח ורחוק קצת ממנו ראת' פחות ממעכלות שבזמנינו הוה הדין כן שתולה אם זיבת דבר לח הוא דאורייתא או דרבנן והגם שהס"ט מקיל נגד השב יעקב אפי' אם הוא מעורב אולם בזה קשה להקל ובפרט שהרמ"א מחמיר מאוד וכן הש"ך ע"כ אפי' רחוק קצת רק שנראה שיש להם שייכות אין להקל. ב) אבל אם הם רחוקים ונראה שאין להם שייכות [ואם הם מעורבים כבר מובא בדברינו בשם הש"י] לא ידעתי אם יש מקום להחמיר ובפרט אם נמצאת בחלוקה כי ג' מדריגות יש א) עד הבדוק ב) עד שאינו בדוק ג) חלוקה. ג) ורק אם הרגישה שנפתח מקורה אפי' רק זיבת דבר לח ידיי מסולקת מזה ועיין חוו"ד על הטו"ז ועיין שו"ת חת"ס סי' ק"נ וסי' קס"ז עיי"ש היטב ובפרט בהרגשת זיבת דבר לח ודו"ק. ש"ך אות ג' הביא בשם הב"ח מדקאמר הש"ס קטנה שאפי' סדינים שלה מלוכלכים בדם ולא קאמר רבות' שאפי' גופי' מלוכלך בדם אלמא דוקא סדינים תלינן להקל אבל לא בנמצא על בשרה עכ"ל והש"ך תמה עליו שהלא בקטנה לא גזרו אלא דוקא בהרגשה ואוקמי' אדין תורה וא"כ אפי' על בשרה טהור והנלפענ"ד להצדיק צדיק מעיקרא הב"ח זי"ע ותחילה נקדים דברי הגמ' שם דף ה' ע"א ועיי"ש ברש"י מלוכלכין דם ולא ידעינן אי מגופה אתא או לא אין חוששין אפי' אין לה במה לתלות וכו' דהא בגופה אין לתלות כל עיקר דכתמין דרבנן היא וכי גזור רבנן בהגיע זמנה לראות אבל בהא לא גזור הואיל ואין בו דמים עכ"ל מוכח בפי' אבל אם נודע לנו בודאי שהוא מגופה טמאה אפי' בקטנה שכן כתוב וכא ידעינן אי מגופה אתא או לא [אולם לשיטת רש"י אם נודע כנו שלא הרגישה טהורה אפי' ראת' ודאי ועיין בדף נ"ח וקטנה מסתמא אינו רואת כדרך הריאה כיון שאינו בת דמים והבן] וא"כ לשיטת הרמב"ם שס"ל שבבשרה אינו צריך שיהי' שיעור כגריס ועוד וי"ל שכוונת הב"ח כשיטת הרמב"ם שנמצא על בשרה לחוד ואז אי אפשר לומר דילמ' עברה בשוק של טבחים ולאו אדעתה כי אילו הית' משם על חלוקה ג"כ איבעי' לאשכוח' וכיון שנמצא על בשרה לחוד ולא על חלוקה כלל בודאי ידיים מוכיחות שאתא מגופה כיון שזה דבר רחוק לומר דילמא עברה אבל כיון שהוא ענין דרבנן אמרינן דילמא עברה ולאו אדעת' וכ"ז אם הוא באופן שיש מציאות לומר שעברה בשוק של טבחים אבל אם נמצא על בשרה לחוד שבודאי שבא מגופ' לא ואז אפי' בקטנה טמאה. וכעת עיינתי בלשון הב"ח גופי' וז"ל וכו' אלמא דוקא סדינים מלוכלכים תלינן דעברה בשוק של טבחים ולאו אדעת' אבל בנמצא כתם על גופ' לא תלינן להקל אפי' בקטנה עכ"ל והוא הדבר אשר דברנו בס"ד שאם הוא על גופי לחוד אינו במציאות לתלות דילמא עברה וכאמור וכעת ראיתי בחידושי הפלאה שתמה ג"כ על הש"ך עיי"ש. ואם תקשה לדברינו והלא הב"ח גופי' פסק דלא כהרמב"ם ועיין בש"ך אות י' וי"כ דהנה פליגי החוו"ד וס"ט בדעת הרמב"ם מובא בפתחי תשובה אות י"ד עיי"ש בחוו"ד באות ו' כתב בכוונת הרמב"ם שמחמיר בנמצא על בשרה ה"ה בנמצא על בשרה וחלוקה ג"כ ועיין בחידושי רעק"א על החוו"ד ואני מצאתי מפורש כן בב"י בד"ה ספק אם עברה וכו' עיי"ש מפורש ולזה ג"כ רמז הס"ט שכן מובא בב"י ובאמת רבו המשיגים על החוו"ד בזה וסברת הרמב"ם כיון שנמצא על גופ' אין לדונו ככתם אלא כראי' וזה אין לו שיעור ועיין בש"ך סי' קפ"ג טיפת דם כחרדל ואפי' פחות ממנו [ובחידושי שם בס"ד] שהוה ודאי שמגופ' אתי' ושמחתי כשמחת קציר בראותי כעת לשון הב"ח זי"ע וז"ל ולענין הלכה בנמצא על חלוקה ובשרה אע"ג דהרא"ם מחמיר בו כמ"ש בשמו בסמוך יחיד הוא נגד כל הני רבוותא הרמב"ן ורשב"א ורמב"ם הלכך אין להחמיר כ"כ עכ"ל הרי שמקיל רק בנמצא על בשרה וחלוקה אבל בנמצא על גופה לחוד פשיטא לכ"ע להחמיר ועיין בישועת יעקב שתמה ג"כ על הש"ך שהוא נגד גמר' מפורשת דף נ"ד עיי"ש והנכון כמו שכתבתי בס"ד כי