באר מרדכי לו

והרמ"א דרכו לקצר אפי' במקום שהוה פלוגת' ועיין בטו"ז ס"ק ל"ו. והנלפענ"ד דהנה המ"י כתב שמה שכתב הרמ"א בי"א הראשונים ע"י כל אכילת דברים חמים שכל מיני אכילת מצטרפין והוא מדברי הב"י בשם הרא"ש ולא כן הוא שיטת הטור בזה שכל אכילת מצטרפין [והא דכא הביא הטור הדין של אכלה שום שהיא מובן מצד כ"ש] וס"ל שאין חילוק בין קפיצה לשאר וסת שבגוף ובוסת הקפיצות כתב הטור וע"י מעשה כיצד כגון שקפצה ר"ל כי יש כומר ג"כ שאר מעשות כגון אכילת דברים חמים והא דלא הביאו מפורש וכלישנא אביו הרא"ש וללמד ממנו שגם שאר אכילות או מעשה מצטרף כי להטור אין שום חילוק בין מעשה למעשה כלל וכלל וכמו שע"י מעשה דפיהוק נקבע לבדו בלא ימים כן בקפיצות וכן באכלה דברים חמים ולא ס"ל חילוק הרשב"א [הי"א ב' בהג"ה] ועפי"ז מתורץ מה שהקשה הב"ח דלא הביא הטור אלא שפיהוק של אתמול גורם כי הטור לא ס"ל כרשב"א לחלק כאשר העתקתי לעיל לחלק בין פיהוק לקפיצה וכאמור וכיון שהטור כתב שגבי פיהוק שדוקא פיהקה ג"פ אבל פיהוק עם עיטוש אין מצטרף וכיון ששיטתו שאין חילוק בין פיהוק לעיטוש ונקבע לבדו וכמו שכתב גבי עיטש שאין מצטרף כן נמי גבי קפיצה ולכך לא הביא דברי אביו הרא"ש גבי אכלה דברים חריפים שמשמע מדבריו שר"ל אכילת דברים חריפים מצטרפים כי זה נגד שיטתו ועיין כעין זה בב"ח שכתב שהטור נסתפק בזה. וי"א הב' הוא שיטת הרשב"א שע"י קפיצה וכן ע"י שום אינו חרם הוסת לבדו ז"ל בת"ה ויש שלמודה לראות בהרכבת הימים ובמעשה כיצד כגון שקפצה וכו' או שאכלה פילפלין וכו' זה שנקרא וסת המורכב עכ"ל הרי משמע מפורש שע"י אכילת דברים חמים לבדו אינו נקבע ובאמת לא ידעתי לשיטת הרשב"א בוסת המורכב אם נקבע אם קפצה פעם אחת ואכלה דברים חמים ואפשר לומר דכיון שכ' בוסת הפיהוק טעמו בצידו שאין המקרים קובעים וסת זה כזה הכ"ב בכוונתו דהנה כגון פיהוק הגם שבא מעצמו והוא סי' לוסת שיבוא בודאי וזה ג"כ כוונת הטו"ז בס"ק כ"ח בכ"ז הוא ג"כ דבר שבא בכל אדם ובכל עת ומזה הטעם בסעיף י"ט "ומיהו פיהוק או עיטוש של פ"א אין הוסת נקבע אלא כשעושה כן הרבה פעמים." וז"ל הרא"ש בפסקיו על דף ס"ג דאין זה שינוי כי זה דרך כל הנשים אלא כמה פעמים עושה כן זה אחר זה ועיין במעדיו"ט אות י' שאין זה דעת התוס'] ולכן מקרים אילו דוקא אם בא ממש כמו שהיה בתחילה אבל לא מצטרפין וע"כ דברים המחממים כיון שמ"מ גורם חימום מצטרפין ודוקא מקרים שבגוף אין קובעים וסת זה כזה וי"א הג' חולקים והוא שיטת התוס' ועיין בתוס' דף י"א שאין נקבע לקפיצות לחוד עיי"ש בד"ה ואלא לקפיצות ועיין בתוס' ד"ה אכלה שום וכ' וז"ל אבל אכלה שום לא חשוב אונס כמו טורח של קפיצה שאין הראי' בא ע"י טורח אלא ממילא: הכרעת התוס' שאכלה שום הוה ממש כמו פיהקה וכמו שגבי פיהקה אין פיהוק ועיטוש מצטרפין כן גבי אכלה שום ובזה חולקים לי"א הא') מצטרפין וכמו שכתב המנ"י ולי"א הג') אין מצטרפין שדינו ממש כאילו פיהקה זה הנ"ל בכוונת דבריו בס"ד. פירות הנושרין מדברינו אילו בס"ד לשיטת הטור רק אם ימים קובעת וסת הן פיהוק והן אכלה דברים חמים וה"ה בעצמו ג"כ אבל לא בצירוף כי נלמד מדין פיהוק ובפרט שהטור לא כתב טעם הרא"ש אלא שקולים הם כי הגם שפיהוק בא מעצמו בלא מעשה אבל יקרה לפעמים בלי שום סימן וכאמור ובקפיצות הגם שבא ע"י מעשה בכ"ז הוא מחמם הגוף ויכול להיות ע"י חימום יתעורר כבוא כמובן ולענין ספיקו של הפלתי הגם שמצד הסברה היה מקום לומר שנקבע כיון שקפצה ונחממי' ואח"כ התחילה לעטש הרי נראה שהקפיצה גרם חימום שהתחילה לעטש ובפרט אם אכלה שים לקצת שיטות דומי' לעיטוש יש כומר שנקבע ע"י כן ולשיטת הטור פשיטא בספיקו של הפלתי שנקבע ועיין בלשונו שהקדים וז"ל והנה יש לנו ספק לפמ"ש דוסת הקפיצות אינו נקבע לבדו וכו' משמע לשיטת הטור פשיטא וא"כ יש ללמוד ממנו לדעת הרמ"א בי"א שע"י אכילת שום נקבע ג"כ והבן. והנה מדי דברי אזכיר דברי הש"ך בס"ק מ"ח שהביא ראי' מסי' קפ"ז סעיף י' לולא שידעתי מך ערכי הייתי אומר שמשם אין ראי' אלא לאכילת שום כי חימום התשמיש עוד יותר ממנו אבל לא לקפיצות ועיין בלשון הרמב"ם פ"ד הלכה י"ב שמא תראה בשעת התשמיש ועיין בפלתי שם בריש האות שפלפל לענין הדומה לדברינו וק"ל [ועיין מה שכתבנו בס"ד לעיל בסי' קפ"ז עיי"ש] והנה דעת הטור בסי' קפ"ט שגם בוסת ע"י קפיצה צריך עקירה ג"פ כי חשוב קפיצה כוסת הגוף ממש וזה ראיה למה שכתבנו בס"ד בדעת הטור ודו"ק] ותברא לדינא בס"ד אנחנו בני ישראל היוצאים ביד רמ"א לחוש לקפיצות כוסת שאינו קבוע ושורשו מהגמ"י וא"כ שיטת הטור אינו נדחה לגמרי וכאן בהג"ה סעיף כ"ג שהביא ג' דיעות כמאן פסקינן ועיין פר"מ או"ח פתיחה כוללת בכללים אות כ"א שסותר למ"ש בהנהגת או"ה השלישי אות ט' ובספר גנזי יוסף בזה שם ולא ידעתי האיך הדין בג' י"א לדעתי נראה בס"ד דהנה הי"א א) וי"א ג) חולקים על הי"א ב) וא"כ לא קיימ"ל כי"א אמצעים כי נגדו הוה ב' י"א ויחיד ורבים הלכה כרבים וא"כ תולה כמאן קיימ"ל אי כי"א א) או כי"א ג) תולה בדברי סתירת הפרמ"ג הנ"ל יהנה וסת דרבנן. אולם עיין בחידושי רעק"א ובחוו"ד וביותר בביאור הגר"א אות כ"ד שתמה מנין להוכיח שדברים אכילת חממים מצטרפין ביחד וא"כ נתחזק י"א הג' ודו"ק. סימן ק"ץ בב"י: ועיין בלשון הרא"ש בפסקיו פרק הרואה סי' א' וז"ל וחבק עצמו כלפנים פי' רש"י חבק מקום מתיחת הגידין שחובקין הירך והשוק וכנגד אותו מקום למטה עד פרסות רגלי' ולמעלה עד אותו מקום קרוי מבפנים ועיין במעדיו"ט אות ו' נ"ל שאין זה מלשון רבינו דהא מסיק דלא איתפרש לן השתא מבפנים עד היכן למעלה אלא איזהו תלמיד וכו' מקום חבק היינו רוחב הגידין ולא מיתפרש לן השתא מבפנים עד היכן למעלה כל אורך הירך וכתב התפארת שמואל על הרא"ש בספר מעדני מלך מחק זה אבל חוץ לכבודו לא הבין דרכו ולא ידע את מקומו ועיין בב"י שהביא הגירסא כמו שכ' בפנים ברא"ש עכ"ל. והנלפענ"ד בס"ד שביאור דברי הרא"ש כן הוא שבודאי לא יעלה שום ספק בלב האדם לספק בזה כי פשוט שמאותו מקום עד למטה עד עקבה שטמאה