באר מרדכי לה

הגורם ועל קושי' הגמ' לימים לחוד פשיטא כר"א בגמ' עיין במהר"ם לובלין בזה עיי"ש. וז"ל ת"ה מובא בב"י וההיא דפרקינן לא קבעה וסת לא לימים לחודי' ולא לקפיצות תריצא בברייתא הוא ולא הוה לאוקמי' לשמעתיה דר"ה לא איירי בוסת המורכב מימים אלא בוסת פשוט של קפיצות בלבד בכל יום המזדמן עכ"ל. ולפי"ז שכיון שר"ה איירי מוסת הקפיצות וכאשר מוכח פשטות הלשון דר"ה כי אמר קפצה וראתה משמע פשטות הלשון שע"י קפיצות לחוד נקבע הוסת תמוה לפענ"ד מדוע לא מקשי בפשיטות מברייתא דכל שתקבענו מחמת אונס אינו וסת ומדוע מקשי תחלה אילימ' לימים כיון שכוונת ר"ה שנקבע הוסת לקפיצות לחוד כדברי הרז"ה והאיך עלה על דעת הגאו' להקשות אילימ' אימים מה שלא הזכיר כלל אולם להתוס' נכון הדבר שגם כוונת ר"ה היה בפשיטות שלא על הקפיצות לחוד [דאם נאמר שגם על קפיצות לחוד נקבע א"כ אין כאן מקום לדברי ר"ה אלא בדף ס"ג על מתני' אילו הן הוסת מפהקת ודו"ק בזה ובאמת שם מובא ר"ה בן חייא ולא ידעתי אם הוא אחד והוא נכון בס"ד] שרק לימים לקפיצות וזה שייך היטב על מתני' בדף ז' שאיתא במעוברת שהיא מסולקת הדמים ועיין ברש"י על מתני' בראייה הראשונה דהנה לכאורה האשה עלולה לראות דם בלי שום פעולה וא"כ יש להבין מדוע תהי' זה משונה מנשים אחרות שרואות בלי שום פעולה אלא שכוונת ר"ה הוא שאם האשה היא כגון מעוברת שטבעה אינו לראות דם כלל ורק ע"י פעולת חוזרת לה אורח כנשים וא"כ כוונת ר"ה שראתה ע"י שניהם ביחד והגם שהדין שנקבע הוסת לקפיצות ולימים הוא בכל הנשים בכ"ז שורש דברי ר"ה אמורים על מתני' הנ"ל [ומתני' מיירי שראתה בימים קבועים אבל רק ע"י פעולתה כי היא בחזקת מסולקת הדמים ורק ע"י קפיצה וחימום נתעורר אצלה חום הטבעי ודו"ק] ומזה נלמד אם יקרה אשה אחת שאינו רואה דם רק ע"י פעולתה נתעורר חום הטבעי אצלה שנקבע הוסת וזה רק בימים ידועים וקבועים שנתמלאו העורקים דם ורק שאין חום הטבעי גורם אצלה שיצא מעצמו רק ע"י פעולתה אבל ע"י פעולה לחוד בלא הימים קבועים לא נקבע הוסת כי מה יועיל הפעולה אם לא הגיע הזמן כזה כמובן וזה באמת שיטת הרמב"ם בפ"ח הלכה ה' שכ' בפי' שלא נקבע לקפיצות לחוד והנלפענ"ד שלמד כן [כי ידוע שהרמב"ם אינו מביא רק מה שמפורש בגמ' והיכן מפורש זה] מפשטות לשון הברייתא והתניא כל שתקבענה מחמת אונס אפי' כמה פעמים לא קבעה הוסת ומשמע שמה שנקבע מחמת אונס לחוד פשיטא שאינו וסת ועיין בעין משפט שהראה לדברי הרמב"ם בכאן ורק שקושי' הגמ' בזה מאי לאו לא קבעה וסת כלל שאפי' עם ימים אינו נקבע אבל לוסת הקפיצות לחוד פשיטא שאינו נקבע כלל ובפרט כיון שהרמב"ם פסק כלישנא ב' דר"ה אר"ה וכו' קפצה קבעה לה וסת לימים ולא לקפיצות ומדוע לא אמר שקבעה לימים לחוד ואפי' אם כ"ק היה משמע שנקבע לוסת הקפיצות לחוד מ"מ כ"ב עיקר ולא ביארתי מטרת חפצי עדיין ועיין לקמן בזה בסיד' שו"ע סעיף כ"ג בהג"ה ושייך למסכת נדה דף ס"ג ע"ב שיטת הטור שבקפיצות לחוד נקבע הוסת וכן יסודו מהרז"ה ורוב הראשונים חולקים עליו ובראש"ם הרמב"ם בפ"ח הלכה ה' וכבר כתבנו בס"ד שלמד זאת מברייתא [כי לשיטת הרמב"ם שאפי' בהיפוק לחודי' לא נקבע הוסת ועיין בלשונו בפ"ח הלכה ב' וקודם שיבוא הדם מרגשת בעצמה עיי"ש ובב"י] וג"כ באכלה דברים המחממים כמו שום ובצל ג"כ לא נקבע הוסת ויש ללמוד זאת מלשונו הזהב בהלכה ה' כל וסת שתקביענו מחמת אונס משמע אפי' אכילת שום ובצלים ומטבעו מברייתא הנ"ל. ולא ס"ל כתוס' דף ס"ג ד"ה אכלה שום וראתה לחלק בין קפיצות לאכילת שום. [דכיון שלשיטת הרמב"ם שאפי' ע"י פיהקה לחוד אינו נקבע מכ"ש דברים המחממים שבא עכ"פ ע"י אכילתה] וא"כ פשיטא לשיטת הטור שנקבע הוסת באכילת שום ובצלים מצד כ"ש מה שבקפיצות לחוד שגרוע מחוד שהוה ע"י מעשה ממש נקבע וסת מכ"ש באכלה שום ובצלים. אולם הטור תמוה שהשמיט הא דאכלה שום ועיין בב"י שתמה עליו [ולהלן יבא בס"ד לדעתי טעם השמטתו] והנלפענ"ד ותחילה נקדים מה שנסתפקתי לשיטת הטור שס"ל שקובעת וסת מחמת אונס וז"ל "ומעשה כיצד כגון שקפצה ג"פ וראתה" והיינו אונס בגופא א"כ האיך הדין אם קפצה אחת ורצתה שני פעמים אם נקבע הוסת בכן וספיקתי אם לדמותו לאכלה שום ועיין ברא"ש ומרדכי שהביא הא דאכלה שום וכ' הב"י רבותא קמ"ל דכשראתה ג"פ ע"י אכילות אילו אע"פ שהם דברים חלוקים הוקבע הוסת וטעמא משום דמ"מ הוחזקה זו לראות ע"י אכילת דברים חמים וכן יש לומר ג"כ אם קפצה ורצתה שגם זה הוא חימום. או דילמא אפי לשיטת הטור שס"ל שנקבע הוסת בקפיצות לחוד אין לך בו אלא חידושו ודוקא קפצה ממש ולא דבר אחר ובפרט שיש לדמותו לפיהוק שכתב הת"ה ועיין בטושו"ע סעיף כ"ג אבל אם פיהקה פ"א "ונתעטש ב"פ אין מצטרפין [ובאמת הסברה לזה צ"ב]". ונעתיק בכאן דברי ת"ה הארוך וז"ל פי' כל שתקביענו ג"פ אם ראתה ג"פ מתוך פיהוק או ג"פ מתוך עיטוש אבל אם עיטשה וראתה ועוד חששה בפי כרסה וכו' אין זה וסת קבוע שאין המקרים קובעים וסת זה כזה ועיי"ש בבדק הבית ומשמרת הבית בשער ג' החילוק שבין וסת הקפיצות לוסת הפיהוק כי בוסת הקפיצות מחמת הקפיצות בא הוסת אבל בפיהוק מחמת הוסת בא הפיהוק וז"כ בריש השער וסת הקפיצות וכיוצא בהם הוא נקבע מחמת אונס הקפיצה וכו' וסת הפיהוקין וכיוצא בהם אינו מחמת אונס אדרבה אונסין אילו באים מחמת וסת ולפיכך נקבע לעצמו עכ"ל ועיין בטו"ז ס"ק כ"ב ובש"ך ס"ק נ"ח בסופו ובס"ק כ"ט ובפלתי ס"ק כ"ב וזה השורש להענין וע' בב"ח פיהקה וכו' עיי"ש שסיים ומיהו לשון רבינו שאמר דפיהוק דאתמול גורם לראיה של כ"ח אינו מתוקן ומקובל לפי טעם זה]. וספק זה נמי נפק"מ כדידן [ועיין בהג"ה סעיף י"ז וש"ך ס"ק מ"ח וכן בקפיצות וימים שקבע לכ"ע ועיין בשו"ע סעיף י"ח] האיך הדין אם קפצה ורצת' ואכל' שום וכל אחד מאילו היה ליום ידוע אם נקבע הוסת וצ"ע [ועיין בפלתי בס"ק כ"ג בד"ה והנה יש לנו ומובא בפ"ת אות י"ז] ואזכיר מה שצריך ביאור בדברי הג"ה בסעיף כ"ג אכלה שום אכלה בצל וכו' יש אומרים שקבעה לה וסת לראות ע"י כל אכילת דברים חמים [הרא"ש פרק האשה ומרדכי ריש שבועות] ויש אומרים דכל שראתה ע"י מאכל וכו' שאינו קובעת וסת אלא עם הימים [ב"י לדעת הרשב"א] וי"א שדינו כוסת שתראה ע"י מקרה שבגופה וקובעת אותו בלא ימים שווים [ב"י בשם התוס' עכ"ל] ותמוה י"א האחרונים הלא הם כמו י"א הראשונים ומה הוסיפו בזה