באר מרדכי לד

ואמרינן דמים הוא דאיתותב בה [הגם שיש לדחות כי הל' יום של עונה בינונית חשבינן רק מעת שראתה כשיטת ק"ז הלבוש זי"ע הובא בש"ך וכן נראה ג"כ דעת הב"ח וכפי מה שהקדמנו בשם הס"ט וחידושי רעק"א להגל אבן הקושי' של הטו"ז על הב"ח אולם לשיטת הש"ך אומר אני בס"ד שלא ס"ל כדברי ק"ז הלבוש זי"ע] ועיין באות ד' ג) כפי שביררנו לעיל בס"ד לשיטת הש"ך שאפי' ע"ד עשר שראתה בר"ח ניסן שמובן שצריכה לחוש לר"ח אייר אם לא ראתה בר"ח אייר אפ"ה צריכה לחוש לר"ח סיון משום שצריכה לחוש לכל כ' יום אפי' לא ראתה ביום כ' הקודם. ד) בוסת הפלגה אם הקדימה לראות לשיטת הטו"ז אינו נעקר וצריכה לחוש להפלגה הקודמת וא"כ מכ"ש שצריכה לחוש גם לעונה בינונית אפי' הקדימה לראות כיון שצריכה לחוש גם לעונת הפלגה אפי' הקדימה לראות וא"כ בשיטת הטו"ז בס"ק י"ח שבעונת הפלגה צריכה לחוש אפי' הקדימה לראות מכ"ש בעונת בינונית [והגם שעונה בינונית להטו"ז אינו אחד עם וסת החודש ועיין בטו"ז ס"ק י"ג וס"ק י"ד] שצריכה לחוש אפי' הקדימה לראות נתחזק שיטתו לחלק על הב"ח שלא ס"ל כן. ובאמת לשיטת הב"ח נגד הרמ"א שלעונת הפלגה אינו צריכה לחוש אם הקדימה לראות וא"כ הוה ס"ל שגם בעונה בינונית הוה הדין כן - שרק בוסת החודש אמרינן כן כי זה ס"ל גם הב"ח כמובא בשמו בש"ך ס"ק ל"א ולא בעונה בינונית כן הוא ג"כ שיטת הס"ט וחידושי רעק"א וחוו"ד ועיין בפתחי תשובה. ה) הש"ך חולק בוסת הפלגה אם הקדימה לראות ושיטתו בעונה בינונית כבר ביררנו באות ב) ג) ודו"ק. ועפי"ז נבוא למה שהקשיתי על הפלתי בסי' זה אות ח' לעיל בד"ה ש"ך אות י"ד בתירוצו על קושי' המנ"י עיי"ש. והנה מה שכ' שם הפלתי וכן אם יעבור יום אחד ולא תראה דבטל הפלגתה מובן היטב אבל מה שכ' בהקדימה לראות תמוה. אולם נכון הדבר כי הפלתי באות ט"ז ס"ל כשיטת הב"ח והש"ך שוסת הפלגה נעקר אם הקדימה לראות לכן תי' שפיר תי' דלעיל משא"כ המנ"י הולך בשיטת הטו"ז עיי"ש להיות מבואר כן בספר בעלי נפש להראב"ד ע"כ לא הי' יכול לתרץ כתי' הפלתי כי אינו נכון לדינא אם קיימ"ל בזה כהטו"ז: והמנ"י והפלתי אזלי בשיטתם דלעיל [ולזה נתעוררתי מהרב הגדול הצדיק וכו' מו"ה פנחס ברייער נ"י מק"ק באנהאד יע"א.] ש"ך אות מ' עיי"ש. ועיין חוו"ד ביאורים ס"ק י"ח וז"ל ואמנם נ"ל דבריו תמוהים דמשמע מדבריו דאם ראתה ב' פעמים ביום ל' ושינתה לכ' בטלה הפלגת הל' ומשמע דאפי' ראתה וכו' וזה אינו כדמוכח נדה דף מ"ט גבי חזאי ריש ירחי' וריש ירחי' וכ"ה בחודש וריש ירחי' ועיין בר"ן ורמב"ן בחידושי' דמיירי בוסת הפלגה וכ"ה בראב"ד וכו' עכ"ל עפר אני תחת כפות רגלי החוו"ד ובכ"ז לא הבנתי דבריו הקדושים זי"ע בכאן כי החילוק מובן ביניהם דבשלמא שם איתא חזאי בריש ירחי' ר"ל בתחילת הוסת ולא היה לה וסת קבוע כלל אז אמרינן הגם שהקדימה לראות בכ"ה בכל זה לא נעקר החשש של ל' [ובפרט לפי מה שהוכיח מחידושי הר"ן והרמב"ן ששם מיירי בוסת הפלגות להש"ך לשיטתו אין להקשות משם כי הש"ך בנקודות הכסף על הטו"ז ס"ק י"ח כ' על הטו"ז לא דק דהתם בוסת החודש וא"כ לא קשה כלל מהתם כי שם בגמ' דף מ"ט מייר' בוסת החודש ובוסת החודש צריך לחוש אפי' הקדימה לראות ועיין בש"ך ס"ק ל"א וס"ק מ' ודו"ק וכאן בוסת הפלגה אולם מדברי החידושי הר"ן הנ"ל נתחזק ראי' הטו"ז ששם הוה וסת הפלגה ואפ"ה צריך כחוש בהקדימה לראות ונתחזק ראי' הטו"ז אולם פשטות הלשון ומשמע כהש"ך בריש ירחי' משמע דהיינו בוסת החודש. והגם שידעתי מך ערכי עלי' לחוות דעתי הפעוטות בכ"ז לפענ"ד מצד הסברה כהש"ך בשלמא בוסת החודש שדרכה לראות ע"ד משל בכ"ה בחודש וכי נאמר משום שהקדימה לראות נעקר וסתה כיון שלא דילגה לראות בזמן ההוא משא"כ בוסת הפלגה אינו גורם היום לראוה וכאמור אלא שגורם שתראה ע"ד ונשב הפלגה מכ' לכ' וא"כ אי הקדימה לראות הלא לא הוה הפלגה זו ואינו ניכר הפלגתה [ועיין סברה הדומה לזה בטו"ז ס"ק כ"ז ודו"ק בסברת הש"ך] אולם אפי' אם נאמר כחידושי הר"ן שבחזאי בריש ירחי' שמיירי בוסת הפלגה אפ"ה יש מקום לחלק כאשר אגיד בס"ד. בשלמא שם לא היה לה וסת קבוע כלל וכבר ראתה ב' פעמים ביום ל' וכי משום שהקדימה לראות אינו נעקר וסתה [היינו אפי' אם נאמר נגד הש"ך בס"ק ל"א] משא"כ שכבר היה לה וסת קבוע מקודם לכ' [היינו וסת הפלגה] ולא נעקר וסת הראשון ג' פעמים [כי עיקר עקירה כן הוא שנעקר ג' פעמים בוסת הראשון וג' פעמים בא וסת אחר בזמן השוה ועיין ג"כ בסעיף ט"ו] בכה"ג שהי' לה וסת קבוע מקודם מסתבר שתחזור לקדמות' ואין לה לחוש כלל לוסת החודש כ"נ לפענ"ד לתרץ דברי הש"ך כי כאן לא היה שום צד לעקירה ודומה לאשה שיש לה וסת קבוע שאינו צריכה לחוש לוסת אחר ולעיל מיירי בלשון הרמב"ן ראת' ר"ל התחילה לראות אולם זה באמת סתירה להש"ך ס"ק ל"א מגמ' דף מ"ט הנ"ל שמוכח שאפי' בוסת הפלגה אם הקדימה לראות צריכה לחוש ודו"ק. ועיין עוד במהש"ק וס"ט בסוף על הש"ך הנ"ל שכתבו שכפי דבריו צריכים לומר שדוקא ביום ל' הג' לא ראתה אבל לאחר הל' ראתה ע"ד משל ביום כ"ג ומאז אח"כ ביום כ'. כן כתבו שניהם עיי"ש ותוכן כוונתם דאל"כ הוה הפלגת ב' יום ועיין בטו"ז ס"ק כ"ז ודו"ק. טו"ז אות ל"א. ועיין באר היטב אות ל"ב קושי' הטו"ז ובאמת כבר כ' לאמר בדברי קדשו של הדרישה ס"ק ט' צ"ל שראתי ב' ראיות ומיושב קושי' הטו"ז אולם גם הטו"ז גופי' הראה מקום בקשייתו ועיין בסוף הדיבור מה שכתבתי מזה עיי"ש בסוף דבריו ובהפסקה לגמרי די בכך כל אימת שתחזור לראות מכל מקום תחוש ליום כ' שלאחריו' ומיושב ג"כ קושייתו ושפיר ניכר הפלגת' של כ' וא"כ ידע רבינו הטו"ז מפירוק קושייתו הנ"ל ובכ"ז סיים "וע"כ נראה דמ"ש בשו"ע ביום הוסת בסוף הסעיף הוא שלא בדקדוק" כוונתו הגם שנוכל לבאר כוונתו שצריכ' לחוש אחר הראי' שראתה ליום כ' שאח"ז בכ"ז אינו מובן מ"ש חזרה לראות ביום הוסת הראשון והלא בזה אינו ניכר כלל במה שראתה אז אלא רק אם ראתה אחר זה פעם שנית ומש"ה לא הבנתי דברי הנקודות הכסף בזה. ועיין בפ"ת ס"ק י"ד עיי"ש כי לפענ"ד כוונת הטו"ז כי מאי נפק"מ אם ראתה ביום הוסת הראשון או לא אלא כל אימת שתחזור לראות תחוש ליום כ' שלאחריו אפי' לא ראתה ביום וסת הראשון וק"ל. שו"ע סעיף י"ז י"ח. מובא בב"י הפלוגתא בין הרז"ה לרשב"א אם נקבע הוסת לקפיצות לחוד ושיטת הרשב"א שאינו נקבע והנה הרז"ה סובר בפי' הגמ' דף י"א [ועיין בתוס' ומהר"ם לובלין שם] מדאקשינן לימים לחודייהו פשיטא ולא אקשינן לקפיצות לחודייהו נמי פשיטא אלמא לקפיצות לחודא לא פשיטא דאינהו עיקר