באר מרדכי לג

הוה רק פעם אחת לג' חדשים מ"מ הרי נקבע היום משא"כ כפי מה שאמרנו לעיל בס"ד לתרץ קושי' הס"ט שכהטו"ז ע"כ מוכרחים אנו לומר שראתה בר"ח אדר מקודם וא"כ כא ניכר הראי' בר"ח שיהי' שייך לוסת הדילוג כי אדרבה יש לומר ששייך לראי' של ר"ח אדר ולא היה ניכר שום שינוי בראי' זו וכאמור משא"כ אם הוא בט"ו בחודש ועיין בשו"ע סעיף ח' שאז התחילה לראות בט"ו ולא מחודש שקודם לזה בט"ו וא"כ שפיר בתחילת הראי' ניכר השינוי ובזה מודה הטו"ז לדברי הב"ח וחולק על הדרישה ודו"ק היטב לדעתי הוא הנכון לתרץ דברי הטו"ז בס"ק י' י"א י"ב מקושי' הס"ט ומקושייתי הנ"ל וד' הטוב יאיר עיני אכי"ר. וכ"ק עט"ר שליט"א אב"ד דק"ק מאקאווא תע"א כתב וז"ל ולפענ"ד י"כ דהטו"ז בס"ק י"ק נקיט בא' בניסן ובאחד בסיון ובאחד באב ולכן צריך ג"כ באחד בתשרי לפי הגהות הנכד"ה ששם לא מיירי "מר"ח" אלא מהפלגה לימים ואחד הוא לאו דוקא לכן צריך ג' הפלגות דהיינו ד' ראיות ובס"ק י"ב מיירי דייקא מר"ח ובזה סגי בג' ראיות ודו"ק בזה וצ"ע אבל מה שהקשית סתירת הטו"ז מס"ק י' לס"ק י"א לפענ"ד לא קשה מידי כי אף שפי' בס"ק י' כהב"ח נגד הדרישה היינו כמו שכ' הש"ך בס"ק כ' דכיון שראתה ג' פעמים בט"ו וג' פעמים בט"ז הו"ל כראתה ג' פעמים בימי החודש בשוה וזה התי' היותר מרווח ונכון ואין צריך לתירוציך דניכר יום הט"ו מתחילה וזה פשוט מאוד אבל בס"ז בספר תורת השלמים מובא בפתחי תשובה אות ה' החמיר כב' הדיעות עיי"ש עכ"ל הזהב. טו"ז אות י"ז הטו"ז תמה על הב"ח דכיון שלא נקיט אלא באחד באייר ש"מ שאינו חוששת ליום א' דר"ח ולא ידעתי למה יסתור דברי עצמו שכ' לעיל ראת' ליום ר"ח ניסן חוששת לר"ח אייר והיינו לב' ימים דר"ח כמ"ש הוא בעצמו עכ"ל. וראיתי שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ה"ה הס"ט אות י"ג וכן בהגהות רעק"א ז"ל על הטו"ז לתרץ דברי הב"ח שבכאן אין לחוש לעונה בינונית יום א' דר"ח כיון שראתה בכ' – ורק ל' יום משעה שראתה יש לחוש לעונה בינונית ודו"ק היטב כי הוא מובן וכן ראיתי כעת בעת כותבי שכן תמה גם כן החוו"ד באות י"ג והראה מקום לדברי הטו"ז בס"ק כ' [צ"ל י"ח] עיי"ש. והנלפענ"ד בזה דהנה כדברי הב"ח הנ"ל מבואר בדברי ק"ז הלבוש זי"ע מובא בש"ך ס"ק ל' וז"ל והעט"ז כ' ג"כ כדברי הב"י והוסיף שצריכה לחוש לעונה בינונית אעפ"י שלא תראה היום ויום למ"ד אינו נעקר בפ"א באשה שאין לה וסת קבוע כמו וסת קבוע באשה שיש לה וסת עכ"ל כוונתו מבואר שמהיום שראתה בו צריכה לחוש ליום כ' ועיין במהש"ק והש"ך כ' שאינו נכון כלל ודו"ק ואין לומר בכונתו שיום כ' יהי' נעקר בפ"א זה רחוק מאוד מהשכל ומרכז האמת וע"כ כוונתו שחולק על מה שסובר העט"ז ז"ל שאם לא ראתה ביום ל' אינו צריכה לחוש מיום ל' שלא ראתה ליום ל' שאח"כ כי דוקא אם ראתה צריכה לחוש ליום ל' ע"ז חולק הש"ך כי אפי' אם לעת עתה סירגה שלא ראתה ביום ל' הוה מיעוט שאינו מצוי ועכ"פ בכל ל' צריכה לחוש [ועיין מה שכתבתי בס"ד לעיל בסעיף ד' בדברי התו"ש ודו"ק] היוצא לנו ששיטת הש"ך בזה שהסדר לראות תמיד ביום שלשים והיום שלשים באשה שאין לה וסת קבוע הוה כקבוע לראות ואפי' אם לא ראתה ביום ל' מקודם כן י"ל ג"כ שיטת הטו"ז שאפי' אם הקדימה לראות מקודם היינו דמים יתירים הוא דאיתותב בה בכ"ז ביום כ' הוא זמן הראיה כמו ששיטת הש"ך שאפי' אם כא ראתה ביום כ' אפ"ה צריכה לחוש ליום כ' שאח"ז כן נמי ס"כ להטו"ז שאפי' הקדימה לראות ע"כ משל ביום כ' בכ"ז ביום כ' הוא הזמן לראות – ולתת מעט צרי ותבלין בדברינו דהנה אשה שאין לה וסת קביע הוה כמו וסתה הקבוע העונה בינונית וזה אינו נעקר אלא אם יבא כה וסת קבוע מחדש כפי מה שיהי' וא"כ זה עונה בינונית אינו נעקר אלא בג' פעמים פשיטא שיש לחוש לעונה בינונית אפי' אם הקדימה לראות ביום כ' כי עונה בינונית אינו נעקר אלא בג' פעמים ודו"ק ובפרט לשיטת הטו"ז בס"ק שאח"ז שהוא מגן דוד זי"ע לדברי הרמ"א בד"מ ובהג"ה כאן שהגי' בין ראתה בר"ח ובין לא ראתה וס"ל שיש לחוש לוסת הפלגה של כ' אפי' ראתה בר"ח מכ"ש שיש לחוש לעונה בינונית שהוה כמו וסת קבועה שאינו נעקר אלא בג' פעמים שיש לחוש אפי' הקדימה לראות כי אמרינן דמים יתירים הוא דאית בה ודו"ק היטב כי הוא נכון מאוד בס"ד בגמ' ובסברה. וכ"ק עט"ר שליט"א ציין דברי הפ"ת בס"ק יו"ד מה שהביא בשם החוו"ד וס"ט עיי"ש בארוכה קצת ודו"ק. טו"ז אות ח"י וז"ל והא התם ברור לפנינו ג"פ בר"ח והוא סתם עונה בינונית לאשה לשונו לא זכיתי להבין כי לשיטתו שכ' בס"ק י"ז וס"ק י"ד שעונה בינונית הוא ליום ל' לראייתה וא"כ ב"ג חדשים שאחד חסר ואחד מלא ואחד חסר או בהיפך וא"כ עונה בינונית ע"ד משל ניסן אייר סיון באייר הוא עונה בינונית בא' דר"ח שהוא למ"ד דניסן ובסיון הוא ב' דר"ח שהוא יום א' דסיון ממש וא"כ לא זכיתי להבין לשונו ושיטתו ולשיטת הש"ך ניחא זה הלשון וצ"ע לשיטת הטו"ז לשונו הזהב וק"ל. שם ונקודת הכסף ובש"ך ס"ק כ"א עיי"ש. הטו"ז אזיל בשיטת הרמ"א וכן הסכים עמו המנ"י הגם אם יש לה וסת הפלגה ע"ד משל לכ' יום ולא נקבע עדיין והקדימה לראות לי"ב ימים אפ"ה צריכה לחוש לוסת הכ' כי גם וסת הפלגה באינו קבוע אינו נעקר אלא אם הגיע הזמן ולא ראתה [היום כ' וכאמור] אבל אם ראתה מקודם אינו נעקר אלא אמרינן דמים יתירים הוא דאיתובי': ושיטת הש"ך הב"ח ופלתי כשיטת הב"י שע"י שהקדימה לראות נעקר וסתה ואינו צריכה לחוש עוד ליום כ' אלא רק לוסת החודש וגם לי"ב. אבל בוסת החודש לכ"ע אם הקדימה לראות אינו נעקר ומזה ג"כ ראי' למה שכתבתי לעיל בכונת הטו"ז והש"ך שכתב על דברי ק"ז הלבוש זי"ע ואין זה נכון כלל ודו"ק ובפרט לשיטת הש"ך בס"ק כ' שוסת החודש עם עונה בינונית הוא אחד בודאי שאינו נעקר עונה בינונית אם הקדימה לראות ביום כ' ועיין בטו"ז ס"ק י"ז שלא ס"ל כן מ"מ יש לומר שעונה בינונית יש לו דין אחד כוסת החודש כמובן בסברה. תברא כדינא בס"ד. וד' הטוב בעוזרי א) בוסת החודש אינו נעקר אם הקדימה לראות אלא דוקא אם הגיע היום ולא ראתה והוא לדברי הכול ועיין בש"ך ס"ק ל"א ב) ברור לפענ"ד לשיטת הש"ך בס"ק ל' שוסת החודש עם עונה בינונית הוא אחד שגם בעונה בינונית אינו נעקר אם הקדימה לראות ומצד כ"ש הוא מה שאפילו דילגה בוסת החודש ולא ראתה כל זמן שלא נקבע לה וסת קבוע יש לחוש לוסת החודש מכ"ש אם לא דילגה אלא שהקדימה לראות בודאי שצריכה לחוש לעונה בינונית