באר מרדכי לב

ש"ך אות י"ג. ועיין מה שכתבתי לעיל סי' קפ"ד בש"ך אות ז' עיי"ש ושורש הענין הוא בירושלמי פ"א ה"ב על הפסוק לאל גומר עלי ובחי' ר"א גריידיץ זי"ע ובירושלמי שם פ"ב הלכה ו' אלא מן חטאת דחניני' בן אחי רבי יהושע שעיבר את השנה ותמוה מאוד ופי הגאון מווילנא זי"ע שע"י שעיבר את השנה סברו שלא היו עדיין בת ג' שנים וטעו בזה מובא בס' כרם שלמה שו"ת שנדפסו מחדש אע"ז סי' א' עיי"ש ובמסכת נדה דף נ"ח שיפורא גרם ובתוס' שם וברמב"ם בפי' המשניות משנה ב' פ"א דברכות ובמג"א סי' רל"ב ס"ק ד' ודו"ק ובפלתי בכאן אות ז' בארוכה עיי"ש. ש"ך אות י"ד שהביא בשם הב"ח שהפי' שראתה פעם אחת כג' שבועות [דאל"כ שזמנה קבוע בכל שבוע וא"כ תמיד היא טמאה] והקשה המנ"י ת"ל שהוה וסת הפלגה לכ"ב יום ותי' לענין עקירה ומובא הכול במהש"ק הנ"ל וראיתי בפלתי אות ח' וז"ל ועוד יש הבדל דבשבוע אף אם תראה בו ימים מקודם שיגיע וסת ההוא חוששת אבל אם אתה עושה אותה וסת הפלגה בטלה הפלגתה וכו' עכ"ל ולא זכיתי בעו"ה להבין הלא יוצא מפורש בב"י שאין שום וסת נעקר [ודייקי גבי וסת הפלגה כ' זאת] משום שבא דם דהיינו שראתה גם קודם לזמנה ודוקא אם הגיע הזמן ולא ראתה ע"ד משל כאן שאם הגיע יום כ"ב ולא ראתה אז נעקר אבל ע"י שראת' מקודם לא נעקר וז"כ הב"י על לשון הרמב"ן המובא בטור בדף נ"ב ע"ב בטורים החדשים] וי"ל דטעמא דאע"ג דראתה ראי' ב' בס' בניסן לא אמרינן דנעקר וסת דר"ח היינו וכו' צריכה לחוש ליום שראתה קודם עד שיגיע יום הראוי לראות בו ולא תראה עכ"ל וביותר לא זכיתי להבין בדברי הד"מ שכ' על לשון הרמב"ן הנ"ל ואם לא ראתה חוששת לט' בו לשיעור הפלגה של כ' והא דנקיט ולא ראתה כ"ב דלרבותא נקט דאע"ג דנעקר וסת של ר"ח משמע דכ"ש כשלא נעקר והרי הכא הקדים ריאתו ואפ"ה חוששין לוסת הפלגה וצ"ע ואולי נאמר שזה דוקא להרמב"ן שהכול הוא בפני עצמו אבל לשאר השיטות נגרר בתר תחילת הוסת והוא שיטת הרז"ה וא"כ י"ל שכונת הפלתי שראתה ר"ל שהתחילה לראות אז ונמשך ראיית' ואם כן הכול נמשך וכיון שנמשך בתר תחילת הראי' וא"כ ראתה מקודם ובכ"ז סוף דבר שצריך אני לעשות לי רב להבין דבריו הקדושים בזה ודו"ק [ועיין מה שאכתוב בס"ד להלן מזה] וכ"ק עט"ר אאמ"ו שליט"א כ' לדחות הראי' שהבאתי מהב"י וד"מ וז"ל שהם מייר' שראתה תוך הזמן והפסיקה ואח"כ שוב ראתה ביום כ"ב ע"ד משל אבל לא באופן שראתה יום או יומים מקודם ונמשכה ראיתה עד אותו היום דאז י"ל שהראי' ראשונה נמשכת ולא הוה הפלגה רק כשראתה תוך הזמן והפסיקה ושוב ראתה בהפלגה י"ל דרך תוס' דמים אית בה אבל לעולם ההפלגה קיימת ודו"ק בזה וכו' עכל"ק. ועיין בחוו"ד מובא בפ"ת ס"ק ד' ומסגרת סי' קנ"ה סעיף ל' סק"ע וטהרת ישראל ס"ק ע' ועיין ס"ט מובא בלו"ש בלחם להלן ס"ק כ"ד בסופו וכ"כ הפלתי והי' כסתירה בד"ק זי"ע וצ"ע לעיניי הטורוטות ועפי"ז גם תי' אאמ"ו הגאון הקדוש שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק מאקאווא תע"א תולה באשלי רברבא כי לדעת פעוטות כמוני כיון שראתה מקודם לכ' יום א"כ נסתר הפלגתה וגם דברי שע"ה [מובא בטהרת ישראל ס"ק מ'] שבוסת הפלגה אין הולכין אחר תחילת הוסת עיין בש"ך ס"ק כ"ד ול"ו ויבואר בס"ד בפתיחה אי"ה וקצרתי פה. ש"ך אות כ'. כ"א. כ"ב. הולך בכאן בשיטת הב"ח נגד הדרישה ותוכן סברתו שדברי השו"ע בסעיף ח' ט' אינם דומין לוסת דילוג של חודש אלא שזה דומה לוסת הקבוע כמבואר בב"ח [ש"ך ס"ק כ"א] וא"כ אין זה ענין לפלוגתת רב ושמואל שפליגי בוסת הדילוג של חודש ושיטת הדרישה כיון שעכ"פ דילוג יש כאן כי ראתה כסדר זה ט"ו ט"ז י"ז הגם שאח"כ בג' פעמים שחזרה חלילה הוה כמו וסת קבוע בכ"ז הוה דילוג ותולה בפלוגתת רב ושמואל ודו"ק. המשך לזה. טו"ז אות י'. י"א. י"ב. אולם דברי הטו"ז צ"ע כי בס"ק י' כ' מסברת עצמו כדברי הב"ח בש"ך ס"ק כ"א וא"כ חשבו כמו וסת קבוע ותמוה שכתב בס"ק י"א כדברי הדרישה. ובסדרי טהרה ס"ק ז' ראיתי שתמה עליו שסותר דבריו מס"ק י"א לי"ב ובאמת הוא קושי' תמוה מאוד ואת יגיעי ראה ד' והאיר עיני לתרץ דברי הטו"ז לחומר הנושא ותחילה נקדים דברי הש"ך בס"ק כ"ז שנסתפק בכונת השו"ע אם ראי' זו בר"ח ניסן היה תחילת הריאה או שראתה מקודם ע"ד משל בר"ח אדר והעלה שדוקא שלא היה לה וסת קבוע אבל אם היה לה וסת קבוע לא עיי"ש. [ועיין בפלתי ס"ק י"ד וס"ט ס"ק י"א שהוא נגד הגמ' בב"ק. ועיין בס"ט שכ' לתרץ והנלפענ"ד להרחיב דבריו דבשלמא אשה בחזקת רואה קיימי ובפרט להש"ך שעונה בינונית הוא אחד עם למ"ד יום משא"כ שור נהפך הוא סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ואין לנו להוציאו מחזקתו ופשוט. ועוד הנלפענ"ד שכונת הש"ך שהוה ראי' ג' חוץ מניסן ולא שצריכין לצרף הראיה דניסן וזה הוה הספק בגמ' כגון אם הריאה דניסן הוה הריאה ג' והא דנקיט הש"ך שבט לאו דוקא או כגון שיש ב' אדר [או דס"ל הש"ך דתיקו דרבנן ג"כ לחומרא ועיין בכללין וק"ל] וא"כ נוכל לתרץ דברי הטו"ז שבס"ק י"ב מיירי שלא היה לה וסת כלל מקודם וא"כ בתחילת ראי' בניסן ג"כ ניכר וסת הסירוג כיון שהתחיל בר"ח וז"ל אבל כאן הוה קביעות לר"ח ומה לי שיש בין ראי' ראשונה של ר"ח לשני' וכו' סוף סוף הוסת דוקא בר"ח הוא עכ"ל הזהב ר"ל שכמו שאם היה ג' ראי' ע"ד משל ר"ח ניסן ר"ח אייר ר"ח סיון אז לכ"ע מודה כן נמי הכא והיינו שניכר שמתחיל בר"ח שמקודם לזה לא היה לה וסת כלל אז ניכר שגם ר"ח ניסן שייך לוסת הסירוג והבן משא"כ בס"ק י"א לטו"ז י"ל שמיירי שהי לה מקודם ג"כ וסת בר"ח אדר וא"כ בר"ח ניסן לא ניכר לתחילת וסת הסירוג כי אדרבה יש לומר אורח בזמנו בא לקביעות הר"ח וע"כ צריכים שתראה עוד באחד באלול כדי שיהי' ניכרים ג' הפלגות דהיינו ר"ח סיון ר"ח אב ר"ח תשרי [בטו"ז כ' אלול לא הבנתי הלא זה החודש הסמוך וצ"ל ר"ח תשרי] או כמו שכתב הדרישה המובא בש"ך ס"ק כ"ב שהיה כה וסת מקודם ושנת' ר"ל דרגילה לראות ע"ד משל לכ' יום ודילגה עד ר"ח ניסן אז מיד בראי' ראשונה בר"ח ניסן ניכר וק"ל ושוב מצאתי מה שהגי' בטו"ז תחת ר"ח אלול ר"ח תשרי כמובן הפשוט שכבר עמד בזה הנכ"ה עיי"ש וז"ל גם מה שאמר צריכה שתראה עוד בא' באלול אינו נכון וכו' וצריכה שתראה עוד באחד בתשרי וכו' עכ"ל ונתתי שמחה בלבי אולם עדיין לא תירצנו הקושי' השנייה שנראה שדברי הטו"ז סותרין מס"ק י' שהסכים להב"ח וא"כ נראה שיש לזה כדין וסת החודש כי לא כ' שבעי ד' פעמים וצ"ע לחלק ביניהם. וי"ל שאם ראתה ביום ידוע לחודש ע"ד משל בט"ו לחודש הגם שזה