באר מרדכי ל

רק כעת רק ביום כ"ד ולא ראתה רק ביום ל' וא"כ נעקר יום שלשים בפעם אחת לדברי התו"ש ואינה צריכה עוד לחוש ליום שלשים כי נעקר בפעם אחת ואין לדחות ששם מיירי הש"ך בס"ק מ"ג שהיה לה העונה בינונית לוסת קבועה וע"כ צריכה לחוש לו זה אינו כאשר יראה המעיין בשו"ע בסעיף י"ד וט"ו שהיה לה וסת קבועה ליום כ' עיי"ש ובאמת משמע מדברי הרמב"ן שהובא בהג"ה סעיף י"ג אשה שראתה [בלא וסת קבועה] חוששת לוסת החודש ולהפלגה עד שנקבע ומשמע אפי' היתה הפלגה יותר מכ' יום [ועיין בטו"ז ובש"ך שם לענין הפלגה אם הקדימה לראות השייך ג"כ לכאן] בכ"ז חוששת לוסת החודש שהו' להש"ך בס"ק ל' עונה בינונית והגם שנעקר שלא ראתה ביום כ' כי מ"ש מזה. וראי' התו"ש מהש"ך ס"ק כ' נעלמה ממני כי דברי קדוש זקני הלבוש אמורים כגון שדילגה גם ביום כ' לראות וא"כ ראינו שאשה זו שינתה דרכה משאר נשים ע"ז חולק הש"ך כיון שחדל לה אורח כנשים ולא ראתה הרבה ימים [ע"ד משל שלא ראתה ג"פ ביום שלשים שאז אינה צריכה לחוש כלל אפי' להפלגה של צ' כמבואר בטו"ז בשם רש"ל ס"ק כ"א והגם חוו"ד חולק ביאורים אות כ' עיי"ש] אז אמרינן שאינה צריכה לחוש גם ליום ל' משא"כ היכי שהקדימה לראות קודם יום ל' [ועיין בטו"ז י"ז שאכתוב בס"ד] או שאיחרה לראות איזהו ימים בשביל זה לא נעקר הוסת של ל' יום ויוכיח דברי הש"ך הנ"ל וכן מפורש בב"י הובא שם בש"ך ס"ק ל' שאפי' אי חיישינן שתקבע ביום ל"א אפ"ה חיישינן ביום כ' הרי מפורש כדברינו כנראה בס"ד. ופקחתי עיניי וראיתי בס"ט על דברי הש"ך שזכרתי ע"ש באות כ' בסופו שכ' דמ"ש הש"ך בס"ק מ"ג דצריכה לחוש לעונה בינונית היינו דוקא בכה"ג דראתה ביום ל' - ל"ב - ל"ד הוא דצריכה לחוש לעונה בינונית אבל אם היתה רואה לל"א ואח"כ לל"ב ול"ד בכה"ג לא היתה צריכה לחוש לעונה בינונית כיון שהוחזקה זו שלא תראה ביום ל' ואע"ג דאחר ל' אין לה וסת קבועה מ"מ תוך ל' הוחזקה שלא תראה והביא ראי' מסי' קפ"ו סעיף ג' אשה שאינה רואה בפחות מי"ד ימים אחר טבילתה אבל לאחר י"ד אין לה קבוע עד יום י"ד דינה כדין אשה שיש לה וסת עכ"ל. וא"כ גם הכא כיון שלא ראתה ביום כ' הרי הוחזקה שלא לראות ביום ל' וא"כ מוכח ג"כ שדינה כוסת קבוע כי בוסת קבוע הדין כן כמבואר בסעיף ט"ו [ובאמת היה יכול הס"ט להביא ראי' משו"ע סעיף ט"ו בשהיה דרכה לראות ביום כ' ושינתה לראות ג' פעמים שלא ביום כ' שאינה צריכה לחוש עוד ויום ל' לא יהי' מעולה מוסת קבוע ופשיטא שנעקר אם דילגה מלראות ג"פ ולמה הביא ממרחק לחמו. נחזור לדברי הש"ך בס"ק ל' והנה הגם שפשטות לשון הב"י שמובאים בש"ך הנ"ל וז"ל אלא ר"כ שאעפ"י שיבוא ר"ח ביום ל' לריאה אין כה דין וסת קבועה אבל יש לה דין וסת שאינו קבוע לחוש לו מיהו עכ"ל ומשמע לפי"ז שיום כ' אין לו דין וסת קבוע ויהי' ראי' לדברי התו"ש לדברי הש"ך שעונה עם וסת החודש הוא אחד, אולם לפענ"ד והוא פשוט בס"ד שכוונת הב"י דהנה מי שיש לו וסת קבוע אינו צריך לחוש לשאינה קבוע ועיין בטל"ז ס"ק י"ט [והוא בפלוגתא שנוי והגם ששיטת הב"י אינו כן אבל כבר כתבתי ששיטת הב"י לדינא כהג"ה] וזה כוונתו הגם שאין לו שם וסת קבוע לענין זה שלא יהי' צריך לחוש לשניהם אבל לעולם יש לה בזה דין וסת קבוע לענין לחוש לו ואינו נעקר בפעם אחת. וק"ז זי"ע בלבוש דיבר מענין אחר דהיינו כגון מלראות לגמרי וכאמור בס"ד. וביותר תמוה כי גם התו"ש הביא דברי הש"ך בס"ק מ"ג ובפרט להש"ך שעונה בינונית עם וסת החודש הוא אחד ועיין בהג"ה סעיף י"ג. שוב נתעוררתי לעיין בחוו"ד סי' קפ"ט ביאורים אות י"ב וז"ל בסופו ומה שתמה הש"ך על העט"ז שכ' דיום כ' אינו נעקר בפעם אחת יפה תמה דתמיד היא חוששת ליום ל' אפי' אם עוקרתו הרבה פעמים ולא ראתה בו עכ"ל כוונתו דק"ז ר"ל שדוקא בפעם אחת אינו נעקר אבל בהרבה פעמים נעקר היום ל' ע"ז השיג הש"ך שאפי' הרבה פעמים אינו נעקר העונה בינונית ועכ"פ לא ס"ל לשום פוסק שעונה בינונית יהי' נעקר בפ"א. ותמוהים דברי התו"ש וצ"ע טובא. והנה כי כן לדברי החוו"ד הנ"ל ששיטת הש"ך שעונה בינונית אינו נעקר אפי' הרבה פעמים משמע אפי' יותר מג' כי זה אין שום חילוק בין פ"א או ב"פ א"כ אין אנו צריכים לדברי הס"ט אות כ' בכוונת הש"ך ס"ק מ"ג שדוקא שלא נעקר הריאה ביום ג' לגמרי שאפי' נעקר ג"כ ג' פעמים בכ"ז צריכה לחוש לעונה בינונית אולם זה ג"כ קשה קצת להבין וכי יהי' עונה בינונית עוד יותר מוסת קבוע ודברי הס"ט ז"ל מובנים היטב בזה. תברא לדינא בס"ד א) דברי התו"ש והאחרונים שנמשכו אחריו שעונה בינונית נעקר בפעם אחת תמוה מאוד. ב) החוו"ד באות י"ב שעונה בינונית אינו נעקר אפי' הרבה פעמים משמע אפי' יותר מג' פעמים ג"כ צ"ב. ג) המכריע כפי הנראה בס"ט אות כ' שבפעם אחת אינו נעקר אבל בג"פ נעקר ממש הוה דינה כוסת קבועה מובן מאוד. וכן מוכח לשון השו"ע שהקדמנו שדינה כוסת קבוע ר"ל ממש כוסת קבוע שבפעם אחת אינו נעקר אבל בג"פ נעקר, ברוך השם שעזרני עד כה. שם סעיף ז' שייך למסכת נדה דף ס"ד ג"כ. איתמר ראתה יום חמשה עשר וכו' רב אמר קבעה לה וסת לדילוג ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג ואיתא במסכת ב"ק דף כ"ד ע"ב נגח שור יום טו"ב בחודש זה וכו' פלוגתא דרב ושמואל דאיתמר ראתה וכו' ויש להתבונן במסכת נדה שנישנת באחרונה לא הובא דברי רב ושמואל לענין ממון השייך למסכת ב"ק ובב"ק נישנית הא דנדה ואדרבה המדקדק בלשון הגמ' יראה שלא נחלקו כלל רב ושמואל לענין ממונא אלא הגמ' הוא דאמר שמדינו של רב ושמואל יוצא נפק"מ לענין דינא ממונות? ידוע שהילכתא כרב באיסורי והלכתא כשמואל בממונא ויש ספק במקום שפליגי לענין איסורי וגם בממונא בתר מאי ניזל, ולומר שנפסק כשמואל בממונא ובאיסורי כרב מיחזי כחוכא וכו' ע"כ לולא שידעתי ערכי עלי הייתי אומר שאזלינן בתר שורש הדבר ושוב מצאתי בלשון הרא"ש פ' שור שנגח ד' וה' סי' ד' וז"ל ועיקר פלוגתייהו בוסת והלכתא כרב באיסורי ויש מן הגדולים שאומרים דכיון שלא נחלקו בנגיחות אלא שהספר מדקדק במחלוקת זה מתוך אותו מחלוקת שנחלקו בוסת וכו' וכן דעתי נוטה וכן אם נחלקו בנגיחות ולא בוסת הוה סמכינן בתרווייהו כשמואל עכ"ל ויש לדקדק מנה שכ' ויש מהגדולים שכתבו והלא גם מה שכ' בתחילה ועיקר פלוגתייהו בוסת והלכתא כרב באיסורי כן ס"ל והנלפענ"ד בכוונתו שלפי מה שכ' בתחילה שאם הי' פלוגתתם בעיקר הענין באיסורי