באר מרדכי כט

לראות בכן ואפי' ראתה דם ממש והיינו ג"כ סברת הר"ן שהוה הרגשה ע"י דבר אחר ואחר העיון הם שווין לדינא. אולם לשיטת רש"י וכן התוס' לרש"י ס"ל הרגשה ע"י דבר אחר שמי' הרגשה כיון שפירש שאין דרך לראות דם בחתיכה פי' שאינו דם הנידות משמע שאם הי' דם הנידות טמאה הגם שהוה הרגשה ע"י דבר אחר [ובשפופרת כתב שאין דרך רואה בכן] ובאמת זה מוקף כף עגול שמשמע שהוא נמחק [ולא הבאתיו עד כעת על כור הבחינה: לשיטת רש"י אם בשפופרת שטהורה אם הוא מגזה"כ] אולם משמע בד"ה בבשר' שהוא מטעם גזה"כ בכ"ז שווין לדינ' אם בדקה עצמה ומצאה דם שטמאה לשיטתו כיון שהרגשה ע"י דבר אחר שמה הרגשה והגם דבלא הרגשה אם ידוע לנו שלא הרגישה אינו טמאה אפי' מדרבנן אלא שמא ארגשי' טמאה מדרבנן בכ"ז יש לתלות שע"י העד שבדקה הרגישה אפשר שהי' אז הרגשה וג"כ ע"י בדיקה שמשמשה שם נתעורר לה הרגשה ובפרט לשיטת התוס' שמדרבנן טמאה אפי' לא היה בודאי הרגשה כנלפענ"ד בפלוגתתם של השב יעקב ומחלקותו ודו"ק. ועיין בפלתי כאן שהאריך בענין פארפאל עיי"ש שכתב בסופו וז"ל ובלאו"ה כבר כתבתי לעיל בסי' קפ"ג דדעת הר"ם דבעינן דוקא הרגשה גמורה ואפי' בבדיקה ד"ת וסמכתי בצירוף שניהם עכ"ל. ועיין בשו"ת חת"ס יו"ד סי' קע"א בד"ה ועוד רגע אדבר ובד"ה והשתא נמי כשמרגישה הרגשה ממש ולא נימא דהרגשה וכו' מ"מ כשלא הרגישה ממש ואפי' הרגישה זיבת דבר לח וכו' עיי"ש בדבריו ותראה שפלפל ע"ד שכתבנו וא"כ גם להר"ן דברי הר"ש נכונים שטהורה כשנשתרבב המקור או כל פעמים הדם יוצא מכח דוחק הרגלים ולא הדם מעורר לצאת כלל ושמחתי מאוד בזה בס"ד. ועיין שם בסי' הנ"ל לעיל ממנו בד"ה והנה עיי"ש. וד' הטוב יאיר עיני באור תורתו אכי"ר. ובענין מראה הדמים אית' במתני' דף י"ט חמשה מיני דמים טמאים באשה האדום והשחור שחור כחרת עמוק מכן טמאה דיהא מכן טהור ופרש"י עמוק מכן שעמוק במראה שחרורית כלומר שחור יותר מחרת טמא. צ"ב מהיכי תיתי שיעלה על דעתן שעמוק ממנו שלא יהי' טמא שמשום שהמראה בתכלית השחרות יהי' טהור וכתבתי בשנת תרס"ז לפ"ק בס"ד וז"ל לפום פשטות כיון שנקיט בסיפא דיהא מכאן טהור נקיט נמי עמוק מכן ונקיט רישא אגב סיפא, כי לא מצאנו שיהי' במראות חילוק אם הוא דיהא רק בשחרות וק"ל, ועוד י"ל דהנה לכאורה רק רק ד' מיני דמים טמאים והאי שחור אדום הוא, וא"כ הוא אינו מראה בפני עצמו אלא נמשך ממראה האדום דהיינו שמראה אדום אם אינו בתכליתו אז הוא שחור וכדברי הש"ס שחור אדום הוא אלא שלקה ועיי"ש בש"ס תנ"ה ובפירש"י דיהא מכן אפי' הוא שחור ככחו טהור הואיל ואינו שחור כחרת עכל"ק וא"כ סדק"א מה"ט אם הוא שחור בתכלית השחרות א"כ אין זה נמשך ממראה אדום כי בעי דוקא כחרת והבן לזה קמ"ל שאפי' הוא בתכלית השחרות ג"כ טמא ובזה יובנו דברי המורה כלומר שחור יותר מחרת דהיינו מראה השחרות הנהוג ואפ"ה טמא וכמו שמאריך בש"ס דף כ' ע"א דמקשי מ"ש שחור דנקיט סד"א הואיל ואמר ר"ח שחור אדום הוא אלא שלקה אפי' דיהא מכן ליטמא קמ"ל, דלא כן כן הסביר לנו המורה זי"ע שמהיי"ט לא נטהר בעמוק ממנו וק"ל, עכ"ל מאז. ובגוף עניני המראות הגם שאין שאין אתנו יודע עד מה ואנו אין לנו אלא דברי השו"ע לדין ולהורות וכאמור והנגלות לנו ולבנינו, בכ"ז אציע בזה דברי התיקוני זוהר בדף א' בהקדמה זוהר זהיר חוור כסיהרא זהר זהיר סומקא כמאדים זיהר מבהיק כלול ירוקא כחמה זיהר ירוק ככוכב זהר כלול חוור וסומק ובהג"ה שם אוכם וסומק ועיין להלן דף י"ט ע"א בתיקן חמשתאה בענין טבעת קידושין דרועה ימינא ואיהו גוון חיוור שמאלא גוון סמוק עמודא דאמצעיתא גוון ירוק ועיין בפרדס מובא בבאר לחי ראי ממרן הבאה"ק זצ"ל שסומק דא גבורה, ובעבור זה מאדים מורה על דם וחוור טהור כי סיהרא נקרא לבנה על שם שונראיתה נוטה יותר ללובן ומש"ה מתיחס לחסד וי"ל בס"ד בפרשהינו פר' בראשית כתיב ואב האשה אמר הרבה עצבונך ועיין בעה"ט זהו דם הנידות כי כל אשה שדמי' מרובים בניה מרובים. ואיתא בשו"ע או"ח סי' תי"ז שנשים נהגו שלא לעשות מלאכה בר"ח הוא מנהג טוב ועיין בטו"ז ופרישה מובא במשבצות דנשים צדקניות לע"ל עתידין לחזור לימי נעורי' כלבנה יע"ש וא"כ כבר תמה וכלה חטא חוה ולא יהי' דם אדום המורה על דינים אלא יהי' לבן כסיהרא שמתיחס לספירת החסד ואדום טמא שהוא גבורה דהיינו שמאל וירוק מתיחס לתפארת שהוא גוון הנמזג מאדום ולובן ועיין בפע"ח פ"ו משער הפורים בסוד אסתר ירקרקות היתה והיינו שוה בשוה וזהר ירוק ככוכב דהיינו אדום ולובן אבל האדמימות מעט יותר בו ובזה יבואר פלוגתת במתני' הירוק עקבי' בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין. סימן קפ"ט: שו"ע סעיף ד' ועונה בינונית שהיא לל' יום דינה כוסת קבועה: שורשו מדברי הרשב"א וכ' הש"ך בס"ק ז' ואסורה לבעלה לאחר שלשים עד שתבדוק וכדלעיל סי' קפ"ד סעיף ט' עיי"ש. וכתב התורת שלמים באות ד' ואפי' עונה בינונית שלא נקבע רק פעם אחת נעקר בפעם אחת וכן משמעות כל הפוסקים ודלא כעט"ז שבסעיף י"ג שכ' דעונה בינונית הוה כוסת קבועה ממש ואינו נעקר אלא בג"פ ולא דק בזה וכבר השיג ג"כ עליו הש"ך בסי' זה ס"ק ל' עכ"ל. ועיין באות ו' שכ' דהיינו לענין דין זה דוקא דאסורה לשמש עד שתבדק אבל לענין עקירה מתעקר בפעם אחת כמו וסת שאינו קבוע כמבואר בסעיף ב' ועמ"ש באות ד' עכ"ל. מובא ג"כ בחכ"א כלל קי"ב סי' ג' בסופו וכן בפתחי תשובה באות א'. וכן הביאו הלחם באות י"ד. ובעו"ה לא זכיתי להבין דבריו בנכ"ת זי"ע שהעלה שוסת קבועה ממש לא הוה עונה בינונית ונעקר בפעם אחת וממרוצת לשון המחבר שסידר דינים וחלוקים שבין וסת קבועה ואינו קבועה ובסוף כ' שעונה בינונית דינה כוסת קבועה משמע שדינה כוסת קבועה ממש. וג"כ מה שהביא ראי' לדינו שהש"ך השיג על העט"ז בס"ק כ' תמוהים דבריו מדברי הש"ך בס"ק מ"ג בשם הב"י ואחרונים דחוששת לעונה בינונית וכו' כגון אם חל יום ל"ד שלה בט"ו לחודש זה חוששת אח"כ ליום ט"ו לחודש וחוששת ג"כ ליום כ"ד עיי"ש. והעתיקו ג"כ התורת שלמים באות ל' עיי"ש ותמוה מאוד לפי דברי התו"ש והלא כיון שראתה