באר מרדכי כח

התיר הר"ש עיי"ש והנה נסתפקתי האיך הדין אם בדקה בשפופרת והיה מעט דם נראה מבחוץ על השפופרת ולא רק בתוך השפופרת מי נימא כיון שיש בתוכו בתוך הקנה חלול שדינן זה מיעוט בתר עיקרו שהוה בתוך השפופרת או לא. וביותר יש מקום להסתפק אם בדקה ע"י קיסם ולא ע"י שפופרת ונראה מבחוץ ולא הי' מפסיק בין דונה לבשרה ומהו ועלה בדעתי בס"ד לומר בפשטות שטמאה ותלי' דילי' מגמ' מפורשת דף כ"ב ע"א בעי רבה מר"ה הרואה קרי בקיסם מהו ממנו אומר רחמנא עד דנפיק מבשרו ולא בקיסם או דילמא האי ממנו עד שתצא לחוץ ואפי' בקיסם נמי [ועיין רמב"ם פ"ה משאר אבות הטומאה הלכה א'] ע"כ ומדבעי הכא דוקא גבי איש ודוקא שם הוה ספק אם יוצא ע"י פעולה כגון ע"י קיסם אם צריך שיצא מעצמו או לא כיון שאמרה תורה ממנו אבל גבי אשה כיון שראתה דם יוצא דרך בשרה טמאה לאפוקי בשפופרת טהורה כיון שאינו יוצא דרך בשרה ופשוט ובורר בס"ד. אולם אחר העיון היטב בס"ד יש מקום לדון ותחילה נקדים דברי החידושי הר"ן אשר אני זכיתי לכוין בס"ד בקושייתו ותירוצו מובא ג"כ בסדרי טהרה בחידוד דף כ"ח וז"ל כיון דדרשינן בבשרה עד שתרגיש בבשרה ממילא משמע ולא בשפיר ולא בחתיכה שאין כיוצא בזה הרגשת דם אלא הרגשת שפיר וחתיכה עכ"ל וכעת נראה לפענ"ד שעפ"י דברי הר"ש מקוצי זי"ע דס"ל שטעמ' דרבנן דממעטינן שפופרת משום שאין דרכה של אשה לראות דם בכך וכן חתיכה אפי' אי פלאי פלויי לפי שאין דרך הנשים לראות בכן וא"כ אין מקום והתחלה לקושי' הר"ן הנ"ל שלרבנן דסברי אפי' פלויי ג"כ טהורה ה"ה והוא הטעם בשפופרת כמו בחתיכה כיון שאין דרך לראות בכן ודוקא עד שתרגיש שכן הוא הדרך לראות וע"כ טמאה ובמה שאמר שמואל בבשרה עד שתרגיש היינו לא משום גזה"כ אלא שהתורה טמאה דוקא כמו שהדרך לראות דם אבל בלא הרגשה טהורה והנה כי כן הי' מקום עטי בפלוגתתם של השב יעקב עם הגאון מו"ה גבריאל זצ"ל אשר כבר הארכתי בס"ד במק"א ולומר לפענ"ד שאפי' הכניסה בעומק טהורה כיון שלא הוה הרגשה ואין דרך לראות כן כי כחכמים קיימ"ל בזה ועיין בב"י והא דנקט האיבעי' בגמ' בשפופרת ולא בעי ע"י קיסם. לרבותא נקט כי הסד"א לרבנן שדם נדה אפי' בשפופרת טמאה ועיין בתוס' ד"ה הא דם משו"ה נקט אפי' שפופרת טמאה ומכ"ש קיסם. אבל למסקנא בשפופרת כ"ע לא פליגי דטהורה וכפירש הר"ש מקוצי זצ"ל לרבנן שטהורה בחתיכה אפי' בחתיכה משום שאין דרך לראות דם בחתיכה וכן נמי בשפופרת ג"כ מזה הטעם משום שאין דרך לראות כן וטעם אחד לתרווייהו. והשתא אומר אני לדעתי הקלושה בס"ד שמצד כ"ש בקיסם טהור ומה בחתיכה אם הדם נראה מבחוץ ובא מעצמו דומי' דהרגשה שבא מעצמו בלי פעולת דבר [וברצות ד' דרכי איש נדבר מזה בס"ד בדיני וסת הקפוצות ועיין בתוס' בענין אכלה שום ודו"ק] ודם ממש נראה בכ"ז כיון שאין דרך לראות בכן טהורה מכ"ש אם הכניסה קיסם או דבר אחר כגון בגד ואפי' הכניסה בעומק באותו מקום שטהורה כיון שאין דרך האשה לראות כן כי בעי עד שתרגיש והיינו לא מצד גזה"כ אלא שהתורה טמאה דוקא אם ראתה כמו שהדרך לראות אבל באיש שאמרה תורה רק אשר יצא ממנו שעיקר הקפידה על היציאה מגופו משמע בכל אופן שיוצא רק שאיבעי' הוה על ממנו ודו"ק. [ומדי דברי אעורר בדברי רש"י ז"ל בדף כ"א ע"ב ד"ה בשפופרת הכניסה קנה חלול באותו מקום משמע שע"י קנה חלול יכולם להגיע לאותו מקום ועיין בנובי"ת יו"ד סי' ק"כ בסופו ובחכמת אדם בבינת אדם שער בית הנשים סי' י"ג בשאלה כ"ג ובפתחי תשובה סי' קצ"ד אות ד' עיי"ש היטב ושו"ת בית שלמה ח"ג סי' ט"ו ובשו"ת נחלת שבעה סי' ט' מובא בבית לחם יודא הנדפס בגליון היו"ד שכ' שאפי' בדיקת המילדת הי בדיקה לענין להצריכה ז' נקיים והוא ז"ל השיג עליו ואפשר לחלק בין מילדת לרופא והעיקר בזה בס"ד בידי אדם א"א להגיע לשם משא"כ ע"י כלי וכעין ומש"כ בתשו' מאהבה [מובא בפ"ת] ויובן פתיחת הקבר כי שיהי' יוצא ממנו א"צ פתיחה גמורה ודי אם יוצא ע"י קנה חלול ומסתברא שנבנו ד"ק עפ"י דברי רש"י הכ"ל ודו"ק בנו בניתי ביתי בזה עפ"י יסוד דברי הר"ש מקוצי זי"ע וכפי הפסק של הרא"ש שמובא ג"כ בשו"ע ועפ"י ונה שמורה פשטות דברי הטור ורי"ו ועיין בב"י ובונעדיו"ט הנ"ל שלהר"ש טהורה אפי' ראתה דם וממש כיון שאין הדרך לראות כן ומה כאן "שראתה דם ממש מעצמה" רק שיש מקום לתלות משום שאותן החתיכות היה מבחוץ בבית החיצון מכ"ש אם ראתה ע"י חפץ ובגד שהכניסה אפי' בעומק שטהורה דומי' דשפופרת שפי' רש"י שהכניסה קנה חלול באותו מקום ודם בחתיכה אפי' נראה טהורה ואפי' דם בפני עצמה שבא מעצמה רק שיש לתלות שע"י אותן חתיכות שבא לה לחוץ כן נמי בזה לשיטת הר"ש מקוצי זי"ע. ולפענ"ד אין מקום להחמיר אם נאמר שאפי' דם ממש טהור אם יש מקום לתלות ודברי החידושי הר"ן מוכיחים כדבריי ודלא כס"ט במחילת ד"ק זי"ע. אולם לשיטת רש"י וכן התוס' הגם שחולקים בפי' הגמ' מ"מ גם התוס' לא יחלקו על שיטת רש"י ושניהם חולקים על שיטת ר"ש מקוצי זי"ע ולשיטת רש"י הרואה דם בשפופרת טהורה מטעם גזה"כ וכזה כ' ג"כ הס"ט בחידושיו דף נ"ח ולא מטעם הרגשה דאל"כ יקשה לדידן דמטעם הרגשה ממעטינן לה הי' צריך להיות טמאה לשיטת התוספות שמדרבנן אפי' בלא הרגשה טמאה בדף נ"ח [ובאמת רש"י לא ס"ל כן שמדרבנן הכול רק משום שמא ארגשי' וא"כ אינם מוכרחים דבריו ומה שאינה טמאה בשפופרת הוא מטעם שאין דרך לראות בכן וכמו שפרש"י כאן דף כ"ב ועיין בתוס' כאן] אולם לשיטת התוס' שס"ל בדף כ"ב ד"ה כי פליגי בחתיכה שפליגי דוקא בשפופרת העשוי כעין חתיכה משמע שהכול דומי' דשפופרת וס"ל שמדרבנן טמאה דמדרבנן אפי' אם ידוע בבירור שלא ארגשי' [בדף נ"ח עיי"ש] וא"כ קשה מדוע בשפופרת טהורה אע"כ שהוא מטעם גזה"כ אולם בכ"ז לשיטת רש"י כיון דס"ל בחתיכה שטהורה משום שאין זה דם נידות משמע שאילו הי' דם נידות טמאה הגם שהוא ע"י דבר אחר אע"כ שאפי' ע"י דבר אחר טמאה אולם יש לומר שמדרבנן טמאה שמא ארגשי' וא"כ הכ"נ אם בדקה והכניסה בעומק טמאה ודוקא בבדיקה בעומק כי בשפופרת טהורה אפי' בעומק מן המקור כלשון התוס' משום שמא ארגשי' אז טמאה מדרבנן אפי' היתה הרגשה ע"י דבר אחר. בקיצור היוצא לדינא בס"ד לשיטת הר"ש מקוצי וכן הר"ן בחידושיו ס"ל שהרגשה ע"י דבר אחר לא שמי' הרגשה וע"כ לא ס"ל שהוא גזה"כ וא"כ אין מקום להחמיר אם הכניסה אפי' בעומק ע"י בגד להר"ש כיון שאין דרך